אני מטפחת פאלון דאפא בת 60. בשנת 1996 ראיתי ספר של פאלון דאפא בביתה של אחותי והחלטתי לקרוא אותו. אחרי שקראתי אותו זמן מה, הרגשתי מעין זרם חשמל עובר בגופי שגרם לי להחליט לטפח פאלון דאפא.

מצוקה פתאומית

יום אחד, בדצמבר 2016, משהו לא בסדר קרה עם אוזניי והכול מסביבי נעשה פתאום שקט. טפחתי על אוזניי כמה פעמים אבל לא שמעתי שום דבר. הרגשתי כאילו אני מבודדת מהעולם ונכנסת לתוך סביבה ללא קול. ככה, בפתאומיות, נעשיתי חירשת!

לבי פעם בפראות. מה לעשות? אמרתי לעצמי להישאר רגועה, אבל לא הצלחתי, כי היו לי המון דברים לעשות, והחשוב בהם היה לנסוע ברכבת כדי לאסוף את נכדתי מבית הספר. אבל איך אוכל לעשות את זה כשאני חירשת? מישהו צריך לאסוף אותה, וכולם במשפחה היו עסוקים. חוץ מזה, אם אספר למשפחה שלי שפתאום אינני שומעת, זה יגרום לכולם דאגה.

ניסיתי בכל כוחי להישאר רגועה ואמרתי לעצמי שאני מטפחת פאלון דאפא.

ידעתי שמטפחים רבים חוו את הכוח של הדאפא והחלימו ממחלות. אני בעצמי חוויתי את הגדולה של הדאפא הרבה פעמים, אז לאט לאט נרגעתי.

להתמודד עם מצוקה באמצעות מחשבה של מטפח

[כשנרגעתי] התחלתי לתרגל והחלטתי שאני מוכרחה להתמודד עם כל דבר עם מחשבה של מטפחת, מאמינה שפאלון דאפא הוא יוצא מן הכלל. בזמן שתרגלתי, הרגשתי שיש מישהו קרוב. פקחתי את עיני וראיתי את בעלי עובר ליד.

אם הוא אמר משהו ואני לא עניתי, הוא לא יאהב את זה. אבל אם אספר לו על הבעיה שלי, הוא ידאג. אז דיברתי אליו בטון רגוע: "יש לי אי נוחות קלה באוזניים. אני אהיה בסדר. אל תדאג". מכיוון שלא נראיתי מודאגת, הוא פנה והלך לדרכו.

התכוננתי ללכת לתחנת הרכבת. מוכר הכרטיסים אמר משהו, ולמרות שלא יכולתי לשמוע אותו, הרגשתי שאני צריכה לחכות על הרציף. עד כה הכול הלך חלק. אבל עבור אדם שהפך פתאום לחרש, הדברים לא היו פשוטים. הייתי מבודדת מהעולם ונכנסתי לעולם ללא קול.

הרגשתי בודדה בעולם הזה בלי קול. אבל, החזקתי מחשבה אחת איתנה: "פאלון דאפא הוא לטיפוח אמת, חמלה וסובלנות. הוא תואם את חוק היקום והוא מבורך על ידי אלוהויות ובודהות. הכול יחזור במהרה להיות רגיל ונורמלי". המשכתי ללחוש "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

עליתי לרכבת, ירדתי בבית הספר וראיתי את הנכדה שלי. סיפרתי לה על הבעיה שלי. אמרתי לה שהכול בסדר ולא צריך לדאוג. ואז עלינו על הרכבת בחזרה.

כשהגענו הביתה כבר היה לילה. הכנתי מיד ארוחת ערב וערכתי את השולחן.

כשאכלנו, הרגשתי פתאום חום באוזניים ואז רעשים. השמיעה שלי חזרה! סיפרתי למשפחתי בהתרגשות איך נכנסתי בפתאומיות לעולם ללא קול [והתחרשתי], וחוויתי את זה במשך יום שלם, ואיך הכול חזר לקדמותו.

דברים כמו אובדן שמיעה וראייה שנעשית מטושטשת, זה משהו רגיל אצל אנשים בגילי. אפילו יכול לקרות מקרה של התחרשות לגמרי. אבל אובדן שמיעה והתאוששות באותו יום זה משהו שלא נשמע כמוהו. בלי לחוות את מה שעברתי, אף אחד לא יוכל להבין באמת כמה אני אסירת תודה לפאלון דאפא.