פגשתי היום מתרגלת שאמרה לי שלאחרונה היא לא במיטבה; אינה מסוגלת להתרכז בלימוד הפא, לא יוצאת לספר לאנשים את האמת על הפאלון דאפא וגם לא מחלקת עלוני דאפא. בששת החודשים האחרונים בעלה הרוויח רק 3,000 יואן וזה הקשה עליהם להסתדר. עקב כך היא לא הצליחה לשחרר את דאגותיה. כשהיא סיפרה לי את זה, הרהרתי על המאבקים הנוכחיים שלי בהחזקות שלי. אולי המאבקים שלנו נראים שונה על פני השטח, אך ברמה עמוקה יותר, למעשה שנינו נלכדנו בבלבול שנגרם על ידי ההחזקה לכסף וחוסר הבנה לגבי המשמעות האמיתית של הטיפוח.

ילדינו צריכים ללכת לבית הספר ובני המשפחה המבוגרים זקוקים להשגחתנו ויוקר המחיה עולה ועולה. איך להתנהל כדי לתחזק חיים תקינים זו מטלה בסיסית שמתרגלים רבים מתמודדים איתה בדרך כלל. אם המשכורת אינה גבוהה במיוחד, מה עושים? יש מתרגלים שמתאמצים לחשוב על דרכים רבות להרוויח עוד כסף כדי לתחזק את תנאי המחייה, או אף משפרים את מצבם. עבור אנשים רגילים זה די הגיוני לחשוב כך. אך אנחנו מתרגלי דאפא; אנחנו עובדים לסלק את כל ההחזקות הארציות ולהציל יצורים חיים. לכן, האם עלינו לחשוב ולהתנהג באותה דרך כמו אנשים רגילים?

אשתף את התנסותי וההתעוררות שלי בנושא דומה, בתקווה שההתנסות הזאת תעזור למתרגלים עמיתים שמתמודדים עם דברים דומים.

כבר שלוש שנים יש לי עבודה ששכרה דל. ההכנסה החודשית שלי היא רק 500 יואן. לאשתי יש כמה עבודות במשרה חלקית המשלימות את הכנסתי, ויחד הכנסתנו החודשית היא קצת מעל 1000 יואן. קודם לכן גם אני חשבתי למצוא עבודות אחרות שמשלמות טוב יותר, אך מיד כשניסיתי לסלק את המושג הזה ממחשבתי, כמה אנשים רגילים ובייחוד כמה מתרגלים הצביעו לי על כך שההכנסה שלי באמת נמוכה מדי. פעם מתרגל שרק התחיל לצאת חוצה להבהיר את האמת על הדאפא לאנשים, אמר לי: "אתה מרוויח מעט מדי כסף. איך תתמודד עם האחריות לדאוג להוריך, אשתך וילדך?" עניתי לו: "לכל אחד יש את הבעיות שלו". למרות זאת איכשהו הרגשתי שהוא צודק. לא לראות את המצב בבירור מנקודת המבט של הפא והייתי מוטרד למדי מדבריו.

בבית העליתי את הנושא הכלכלי בפני אשתי, שגם היא מתרגלת. היא השיבה: "אף שאינך מרוויח הרבה, אתה מבצע היטב את שלוש הדרישות החשובות של המאסטר. לא באמת חסר לנו משהו. מדוע אתה כל כך מודאג? הדבר העיקרי הוא להתמקד בעשיית שלושת הדברים האלו".

דבריה של אשתי באמת עוררו אותי. אשתי, שאינה טובה כל כך בדיבור, השתמשה במילים שאינן סגנון הדיבור הרגיל שלה. ללא ספק זו הייתה תזכורת מהמורה, שדיבר דרך גרונה של אשתי. מהו הדבר החשוב ביותר למתרגל דאפא עכשיו? זה כמובן, עשיית שלושת הדברים החשובים שהמורה מבקש. כשהרהרתי על חיי בשנים האחרונות, יכולתי לראות שבדיוק בגלל העבודה הקלה יחסית שלי, הצלחתי למצוא זמן ללמוד את הפא במשך שעות העבודה. הודות לתוספת הזמן של לימוד הפא, חשתי בהשתפרות מהירה בהבנתי את הפא. בה בעת גם יכולתי להתמקד בפרויקטים של הבהרת אמת. כשדברתי עם אנשים, יעצתי לדי הרבה אנשים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), כולל הבעלים של המפעל שלנו והעובדים בו. אלו שלא היו מוכנים לפרוש מיד או אלו שהצטרפו למק"ס, גם קיבלו הבנה טובה יותר לגבי הדאפא. במבט לאחור, באמת ביצעתי את שלושת הדברים היטב. האם אין זה בדיוק סידור שנעשה על יד המאסטר?

המאסטר אמר:

ה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנות יוצאת מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקות מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעליה ברמה – זהו דבר טוב מאוד וזהו עיקרון נכון." ("ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ")

עם הכנסה נמוכה החיים בוודאי פחות נוחים. אבל מנקודת המבט של הפא, האין זה דבר טוב? במשך התקופה הזו, גיליתי הרבה החזקות כמו פחד ממוניטין, נטייה להשוות, קנאה, תחושת נחיתות, ורגשנות כלפי המשפחה. כשאני נזכר מה שהמאסטר אמר בציטוט למעלה, כל המושגים האנושיים שלי התמוססו על ידי דבריו של המאסטר, כמו שלג הנמס תחת השמש החמימה, ולבי חש קל יותר.

המאסטר אמר:

"אתם יודעים, ואני אמרתי את זה לכל אורך הדרך, שכאשר אתם, תלמידי דאפא, מסתכלים על משהו, עליכם לוודא שאתם מתבוננים בו בצורה חיובית ונכונה. מה שאנשים רגילים רואים כלא טוב הוא טוב בשביל מטפחים – יצורים שרוצים לעזוב את המקום הזה. אם החשיבה שלך היא כמו של אנשים רגילים, אז אתה תהיה לנצח אדם רגיל ולא תוכל לעולם לעזוב את המקום הזה. אז כשאתם נתקלים בקשיים זו ההזדמנות המושלמת בשבילכם להשתפר. אם אתם יכולים להסתכל פנימה, המצב הקשה הזה יהפוך במקום זאת להזדמנות, למשהו להתגבר עליו ולהזדמנות להיכנס למצב חדש. למה לא הסתכלתם על הדברים כך? ברגע שאתם נתקלים בקושי אתם דוחפים אותו מכם והלאה." ("לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008")

אנשים רגילים בדרך כלל מנסים לעשות יותר כסף כדי לחיות טוב יותר. אך האם עלינו כתלמידי דאפא, לחשוב באותו אופן? עלינו לחשוב על איך להעלות את הרמות שלנו ולהציל יותר יצורים חיים. כשנתקלים בקשיים או מצוקות בחיים, בין אם הם בתחום הטיפוח האישי שלנו או בהבהרת אמת לאנשים, עלינו להתנהל בשלווה כמתרגל, להתייחס לזה כהזדמנות טובה ולהבין שזה למעשה סודר על ידי המאסטר למטרת הרמת הרמות שלנו. דרך כל מיני תופעות מתוחכמות חיצוניות, בין המחשבות המורכבות של "מי צודק" ו"מי טועה", אנחנו לומדים לזהות את ההחזקות שלנו ולסלקן, במקום לדאוג יותר מדי לתוצאה של המקרה. אנחנו שמים הכול בידיו של המאסטר וזורמים לפי המהלך הטבעי. אנחנו לא צריכים לחשוב: "זה מפריע להבהרת האמת שלי אז אני לא מתכוון להתעסק עם זה". כשאנחנו משתמשים בהבהרת האמת שלנו כתירוץ להתחמק מלעבור מבחן, האופי המוסרי לא יתרומם. האין זו הזדמנות מפוספסת? האם אתה מצפה לטפח בנוחות, ללא שום כאב, קשיים או מאבקים נגד כל מיני החזקות? להתאמץ להימנע מכאב וחוסר נוחות ולהסתכל על קשיים כעל משהו מטריד זהו מושג נפוץ בין אנשים רגילים. אנחנו צריכים לשנות מהיסוד את הגישה שלנו על ידי טיפוח עצמנו דרך אמיתות הפא הישר שהמאסטר העניק לנו. באמצעות הפא נתקן באופן טבעי את מחשבותינו ופעולותינו, ונסלק את ההחזקות הנובעות מהלבבות האנוכיים שלנו. כך הכוחות הישנים לא יוכלו להפריע לנו. כמובן, אנחנו לא צריכים ללכת לקיצוניות גם כן. כשנתקלים בהפרעה רצינית בשעה שעושים את שלוש המשימות הנדרשות, אנחנו צריכים לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק אותה.

כשמסתכלים על המצב יותר לעומק מנקודת המבט של מתרגלי דאפא, לא משנה מה אנחנו עושים או איפה אנחנו נמצאים, עלינו לשים את שלושת הדברים בעדיפות ראשונה. אין עלינו, ברגע שאנחנו נתקלים בקשיים, לסגת או להאט את צעדי תיקון הפא שלנו או להסיט את הפוקוס שלנו לפעילויות של אנשים רגילים. חישבו על זה, אנחנו מסוגלים לטפח, להבין את הפא, ולהציל יצורים חיים במהלך הזמן היקר הזה ובמקום הזה! איזו שליחות יקרת ערך זו! המורה שאל פעם:

"תנו לי לשאול אתכם, אם זה יקח עוד עשר שנים להציל את כל הישויות החיות, האם עדיין הייתם עושים זאת? (התלמידים עונים יחד, “כן!”)" ("סיור בצפון אמריקה ללמד את הפא", 2002)

עכשיו אני באמת מרגיש את הכנות והנכונות להמשיך לעבוד ולהציל יצורים חיים עד שכל הישויות ינצלו.

כשאנחנו מתמקדים בהבהרת האמת על הדאפא כדי להציל אנשים, הרווח או ההפסד האישיים, הנוחות או התועלת הופכים לא רלוונטיים. בנקודה זו, קשיים אישיים הופכים טריוויאליים. כל ההחזקות שלנו ייעלמו בקלות.

מה ששיתפתי מבוסס על הרמת ההבנה הנוכחית שלי. בבקשה הצביעו באדיבות על כל תחום שעליי לשפר. תודה לכם.