התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא בוושינגטון די.סי. 2018

ברכות למאסטר! ברכות למתרגלים העמיתים!

אני מתרגלת מטייוואן. התחלתי לטפח בפאלון דאפא בשנת 2001. יש לי הכבוד לשתף את התנסויות הטיפוח שלי עם המתרגלים העמיתים.

1. להתעורר לערכן של הישויות החיות

עבדתי כמפיקה של תכניות ילדים ב-NTD במשך 17 שנה. במהלך שש השנים הראשונות הפקתי שישה סוגים של תכניות, החל בסיפורים וכלה במשחקים ותכניות של אורח חיים (לייף-סטייל). לא הצלחתי לחשוב על רעיון עבור התכנית השביעית. כדי לקבל קצת השראה הסתכלתי בתכניות של מתרגלים אחרים.

גיליתי תכנית שהתחילה בערך באותו זמן כמו שלי, ושהפיקה יותר מ-100 פרקים. הופתעתי ממספר הפרקים שאפשר להפיק בתכנית אחת. לא יכולתי לחכות כבר להתחיל תכנית חדשה כשהתכנית הנוכחית הגיעה ל-20 פרקים. שאלתי את עצמי למה אני כל כך שונה מאחרים. האמת היא שאחרי שהבנתי איך עובדת ההפקה של תכנית חדשה התחלתי לאבד עניין בשגרה היומית החוזרת על עצמה, והמוטיבציה שלי דעכה לבסוף.

הילד שלי מעולם לא אהב לצפות בתכניות הילדים שהכנתי בשש השנים האחרונות, אבל לי זה לא היה איכפת. המשכתי ליצור תכנית חדשה כל שנה והייתי די מרוצה. לאחר שהסתכלתי פנימה הבנתי שיש לי מנטליות של סקרנות, ושחיפשתי חידושים. עבורי, יצירת תכניות ילדים לא הייתה למען הקהל. עשיתי זאת כדי להזין את ההחזקה שלי עצמי. בזבזתי באופן חסר אחריות את המשאבים של הדאפא והובלתי למעלה מעשרה אנשי צוות לספק את השאיפות הפרטיות שלי. גיליתי את האנוכיות שלי וחשתי אשמה. התחלתי להבין כיצד לכבד ולהוקיר אנשים אחרים.

אולי רק החרטה יכלה לגרום לי להבין איפה שגיתי ומה עליי לעשות בעתיד. החלטתי לעשות את התוכנית השביעית כך שילדים באמת ייהנו ממנה. ערכנו סקר שוק והתמקדנו בילדי בית ספר יסודי מגיל שבע עד שתים-עשרה. הסקר קבע שעליי להפיק תכנית אנימציה מצוירת.

הממצא הזה גרם לי לכאב ראש איום. גם חברי הצוות שלי וגם אני לא ידענו דבר על סרטים מצוירים. אם נחליט ללכת על זה, אצטרך לפזר את הצוות הנוכחי, ולזרוק שנים של ניסיון ומשאבים כדי ללמוד משהו חדש מההתחלה. לבנות צוות חדש זה לא קל. אבל אחרי שנרגעתי וחשבתי על כך, אם סרטים מצוירים הם מה שילדים בקבוצת הגיל הזו יכולים לקבל כדרך להבהרת אמת, אין עליי לוותר לפני שניסיתי. שחררתי בהחלטיות את הצוות הקודם והתחלתי לקחת שיעורים באנימציה לבדי במרכז למידה.

2. סדרה מצוירת נוצרת בקסם

כדי להבין ולזכור מה שהמורה בקורס לימדה הקלטתי את השיעורים. בכל שיעור בן 3 שעות השקעתי 4 שעות כדי לעבור עליו ולרשום הערות. ראיתי שאני מפגרת אחרי התלמידים האחרים מבחינה מקצועית, אבל לא ידעתי איך לסגור את הפער. הייתי עצובה ולעיתים קרובות מחיתי בחשאי דמעות בכיתה. למרות שבכל פעם שהלכתי לשיעור חשתי מובסת, הפא עשה אותי חזקה ובלתי ניתנת לשבירה. בכל פעם שנפלתי הצלחתי להיעמד בחזרה.

הייתי חובבנית. לא שמעתי על חברת האנימציה הידועה בכל העולם ׳פיקסאר׳ עד שהייתי כמעט בת 50. נשארתי ערה עד שעות מאוחרות וצפיתי בסרטים מצוירים, קראתי על ההיסטוריה של ארצות שונות ועל התפתחות של אופנות, השתתפתי בסמינרים, התיידדתי עם אנשים רגילים שעבדו בחברות אנימציה וניסיתי להבין את המערכת הכלכלית של התעשייה כדי להשלים את מה שהחסרתי.

ככל שידעתי יותר על אנימציה, כך היעד שלי נראה רחוק יותר, כי בהדרגה הבנתי שזה פרויקט עצום. הייתי זקוקה ל-1.7 מיליון דולרים, ליותר מ-30 אנשי מקצוע בתחומים שונים ולשלוש עד ארבע שנים כדי להשלים את הפרויקט הזה. זה היה כבר קשה מספיק לחברת הפקות רגילה, שלא לדבר על חובבנית שלמדה אנימציה רק שלושה חודשים. נאבקתי כדי לקבל החלטה אם לוותר או להמשיך.

חשבתי שאם באמת אבין את התעשייה הזו, אוכל למצוא פתרון. שכרתי מורה לאנימציה עם 20 שנים של ניסיון שיכול לעבוד איתי על פרק פיילוט. אז נוכל לבקש סיוע במימון מממשלת טייוואן. מאחר שלא יכולתי להרשות לעצמי לשלם לו ועדיין קיוויתי שהוא יוכל לסייע, חשתי שאני בכיוון לא נכון. מסיבה זו לא היה לי ה״אומץ״ לבקש מהמורה ההוא לאנימציה.

בזמן שלמדתי את הפא הבנתי שזה היה הכביכול ״אומץ״ שמנע ממני לפעול ושזה סוג של אנוכיות. אם אין ״אני״, אז אין ״אומץ״. אם אין גורם ״אנושי״, אין חומר ״אנושי״. אם אני לא לוקחת בחשבון את ״עצמי״, אז לא יהיו כל מכשולים. מתברר שאני הוא הגורם היחיד שיכול באמת לעצור בעדי.

הסברתי למורה לאנימציה, כגורם שלישי אובייקטיבי, את כוונותיי להפיק את סדרת האנימציה. אמרתי לו שאני לא עושה את זה בשביל רווח כספי או אישי. בחברה האנושית, המלאה בתאוות בצע, אני רק רוצה להעביר מסר לילדים באמצעות סרט מצויר חביב ש"מוסריות מנצחת רכוש וידע״. אמרתי לו שאם בקשת המימון תתקבל, אוכל לשלם לו. אם לא, לא אוכל לשלם. המורה חייך והסכים לעזור בשני תנאים: האחד היה לקבל 33,000 דולר לחברת האנימציה עבור הפיילוט. השני היה שיהיה לנו במאי אנימציה מנוסה.

התחושה המרירה-מתוקה הממה אותי. המורה הזה מוכן לעזור לי בהתנדבות! אבל עדיין היו לי שתי בעיות. לא הכרתי אף מתרגל עם ניסיון בימוי. לא נשארו לי שום חסכונות אישיים לאחר שנים של עבודה במדיה כמתנדבת. המנהל שלי ב-NTD לא עודד אותי לוותר על כל הניסיון שלי כדי להתחיל תכנית לא מוכרת וקשה. אבל הוא ראה את נחישותי והכיר לי אדם חדש שהוא גייס. האדם הזה היה במקרה במאי אנימציה. זאת ועוד, מתרגל שהכרתי שנים הסכים תוך חמש דקות לספק את 33,000 הדולרים.

סוף סוף יכולנו להקים צוות חדש ולהתחיל לעבוד. לאחר סדרה של מאמצים הגשנו בקשה לעזרה במימון מהממשלה הטייוואנית. אבל הבקשה שלנו לא נענתה. בדיוק כשכולם כבר היו מאוכזבים, חברת אנימציה מחו״ל הציעה באורח פלא להפיק את האנימציה עבורנו. הגשנו שוב בקשה לעזרה במימון, אבל התאכזבנו שנית.

אז שמענו שחברת האנימציה מחו״ל מקבלת מימון מלא מהממשלה שלה. זה אומר שממשלה זרה תממן את פרויקט הסדרה המצוירת שלנו. לא רק שלא היינו צריכים לשלם לחברת האנימציה, אלא שמתרגלים גם שיחקו את התפקיד המרכזי בפרויקט הזה וזכויות היוצרים של הסדרה השלמה יהיו שלהם. כל הצוות האמין שזה נס שניתן לנו על ידי המאסטר. המאסטר עזר לנו לפתור את הבעיה של חוסר בכוח אדם ובמשאבים. המאסטר נתן לתלמידיו הרבה יותר ממה שביקשנו.

לפני שייסדתי את הצוות החדש שלי לא הכרתי אף אחד מהמתרגלים. לחמישה חברי מפתח שהיו ראשי צוותים היה ידע בתחומים מסוימים של מומחיות. היינו רחוקים גיאוגרפית ונפגשנו אישית רק לעתים רחוקות. לא רק זאת, כמה מאיתנו לא נפגשו מעולם לפני כן. לכל חברי הצוות היו עבודות רגילות והם עבדו על הפרויקט הזה במשרה חלקית. אני עבדתי על הפרויקט במשרה מלאה מהבית, ושמרתי על התקדמות יציבה על ידי כך שארגנתי קבוצת לימוד פא שבועית באינטרנט, הנחיתי שיתופי התנסויות וחילקתי את העבודה.

אכזבה, ייאוש, דיכאון ועצבים הם בלתי נמנעים כאשר מתאמים צוות של אנשים רגילים ומתרגלים. עם זאת חשתי סיפוק במהלך הימים האלו. ככל שנתקלתי ביותר קשיים ומצוקות, כך יכולתי להתקדם יותר.

שיתוף הפעולה עם חברת האנימציה מחו״ל לא עבד היטב. החברה לא הצליחה לסיים את העבודה בגלל חוסר במשאבים. כתוצאה מכך הפרויקט התעכב במשך שנתיים. הממשלה הזרה החלה להתערב כדי למצוא פתרון. הממשלה הציעה שנחתום על מסמך המעיד שהחברה השלימה את העבודה כדי שהם יוכלו לשלם לנו את יתרת הכסף וכך נוכל להשלים את העבודה.

אבל העובדה הייתה שחברת האנימציה לא השלימה את העבודה. אם הייתי מספקת את המסמך המזויף, המשמעות הייתה שאני משקרת כדי להפיק את הסדרה, מה שלא עומד בקו אחד עם הסטנדרט של מתרגל דאפא. מצד שני, זו הייתה תקוותנו היחידה. אם לא נעשה זאת היטב, הפרויקט יהיה לשווא, ושש שנים של מאמצים ירדו לטמיון. נדמה היה שניתן לבחור רק באחת מהאופציות שעמדו בפניי: או השלמת האנימציה, או טיפוח. אם אבחר באנימציה, אוותר על העקרונות של מתרגל. אם אבחר בעקרונות, איאלץ לוותר על האנימציה.

חשבתי שעל מתרגלים להיות הטהורים ביותר, ושאם אלמנטים של דאפא אינם מעורבים, במה שאנחנו עושים לא תהיה אנרגיה, וישויות חיות לא יוכלו להינצל דרך זה. חשבתי גם על ההפסדים שייגרמו לאנשים אחרים אם אחליט לוותר על האנימציה. הממשלה הזרה כבר הכינה את המימון אבל עליי היה להיות אחראית לחברי הצוות שלי ולפצות אותם על העבודה שהם ביצעו. הצוות הגיע להסכמה שנעדיף לאבד את האנימציה מאשר לספק מסמך מזויף.

הודעתי לממשלה הזרה על החלטתנו. אבל לא חשתי הקלה. ככל שחשבתי, כך הבנתי פחות. הסתכלתי פנימה ושאלתי את עצמי אם אני עושה את הפרויקט הזה עבור עצמי ואם אני באמת רוצה להציל ישויות חיות. הייתי בטוחה שהמוטיבציה שלי לא באה מתוך אנוכיות.

הסתכלתי פנימה עוד כדי לראות אם עמדנו בדרישות של הפא בתהליך. אמנם אני חייבת להודות שקיבלתי החלטות שגויות ועשיתי שגיאות, אבל תיקנתי את מה שלא עשיתי טוב ולא התרשלתי בטיפוח. אם מה שעשיתי עומד בקנה אחד עם הפא, למה אנחנו לא מצליחים להשלים את האנימציה? הפא הוא חובק-כל, אז אנחנו לא אמורים להצטרך לבחור בין עשיית הדבר הנכון לבין הצלחה. מתרגלים בהחלט יכולים להשיג את שניהם.

שללתי את המחשבות הקודמות שלי. כבר לא האמנתי שייתכן שלא יהיה לנו כלום. צריך להיות לנו כל מה שאנחנו ראויים לו. עלינו להתחבר לכוונתנו המקורית להציל ישויות חיות, ולאמת את הפא דרך הפקת אנימציה אשר תמצא חן בעיני אנשים ותזכה בפרסים בתחרויות בינלאומיות.

כמה ימים מאוחר יותר הבוס של חברת האנימציה הזרה התקשר. הוא אמר לנו שהיה לו חלום שבו אלוהות אמרה לו להשלים את האנימציה. חברת האנימציה שינתה את גישתה וסיימה את העבודה במאמץ רב.

סדרת האנימציה זכתה כבר ב-56 פרסים בינלאומיים ברחבי העולם והוגשה לפסטיבלים של 40 מדינות בחמש יבשות, כולל הונג קונג. להפתעתי שופטים רבים לא קטלגו את הסדרה כסדרת ילדים אלא כסרט שיכול להשפיע על אומות ואפילו לשנות את העולם. אני יודעת שהסדרה הזו חוזקה והפכה לכלי של הפא. הכוח של הדאפא מאפשר לישויות חיות להבין שג׳ן-שן-רן (אמת-חמלה-סובלנות) הוא מה שישויות חיות זקוקות לו יותר מכל.

בחבר השופטים היה מוונצואלה, אחת מהארצות האלימות בעולם, שתיאר את ארצו כסיר לחץ שעלול להתפוצץ בכל רגע. הוא לא רצה שתפרוץ שם מלחמת אזרחים. הוא האמין שהסדרה המצוירת הזו תוכל להרגיע את בני ארצו ולעודד דו שיח של שלום. צופה מהקהל באוקראינה אמר שארצו זקוקה נואשות לסדרה הזו. ארצו עוברת עימות חמוש, ואנשים תוקפים זה את זה כמו ילדים חסרי-דעת.

השופט מהודו אמר שיש יותר מדי עימותים, אפליה גזעית, כעס ומאבקים המתרחשים ברחבי העולם, ושהסדרה המצוירת הזו יכולה לרפא את העולם. שופט מבריטניה אמר שהסדרה שלנו היא באותה רמה של הסדרות המיוצרות על ידי פיקסאר, דיסני ודרימוורקס. אחד מהמייסדים של הפסטיבל בארצות הברית היה המום מכך שלא קיבלנו את הפרס הראשון בשנה שבה הסדרה הוגשה לתחרות. הוא הזמין אותנו להוליווד בשנה שלאחר מכן כדי לקבל את העיטור הגבוה ביותר. הוא רצה להעניק את העיטור למישהו שיוכל לשנות את העולם.

לא רק שפסטיבלי סרטים נטלו יוזמה כדי להעניק לנו פרסים מבלי שהגשנו בקשה, אלא שקיבלנו פרסים גם בקטגוריות שלא ניגשנו אליהן. נראה שהצד היודע של ישויות חיות מעניק כבוד לדאפא דרך המדיום הזה. אני אסירת תודה על כך שלסדרה המצוירת הזו יש השפעה טובה כל כך ברחבי העולם.

3. להשיג את הטוב ביותר עם האומץ לקחת אחריות

המאסטר אמר:

זה שהמאסטר מוביל אתכם בעשיית השן-יון המאסטר למעשה מעניק לכם מודל. הפכתי את השן-יון למופע הטוב ביותר בעולם. לכל הפחות בהיבט של אמנויות הבמה, וההיבט של האמנות, השן-יון משחק את התפקיד הראשי." ("הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013")

ההבנה שלי לגבי ״התפקיד הראשי״ היא להשיג את כוח השכנוע וההשפעה הטובים ביותר, וכך להציל ביעילות ישויות חיות בקנה מידה גדול. אם כל פרויקט של הבהרת אמת יוכל לקחת את התפקיד הראשי בתחום שלו, חישבו על זה כולכם, מה זה ייתן? האם המשאלה של כולנו לא תתגשם?

קחו למשל מתרגלים המעורבים בעבודת מדיה. המטרה של כל תכנית היא להיות הטובה ביותר בעולם. כל העובדים והמנהלים צריכים לנסות להעשיר את עצמם, ולהשיג את המטרה על ידי כך שהם חוקרים את התוכניות הטובות ביותר של אנשים רגילים, משפרים את עצמם במטרה לסגור את הפער מולם, יוצאים מאזור הנוחות שלהם, לומדים עוד כדי ליצור פריצות דרך אישיות, זוללים ידע בתשובה לשינויים המתמידים בחברה, ובסופו של דבר הופכים למקצוענים מהמדרגה הראשונה, כמו אמני השן יון. אם נעבוד קשה לקראת המטרה הזו נוכל להציל באפקטיביות הגדולה ביותר עוד ועוד ישויות חיות לפני שיתחיל הניפוי.

אולי לכמה מתרגלים אין מספיק ביטחון או שהם חושבים שהמטרה של לקחת את ה״תפקיד הראשי״ אינה בת השגה. הביטחון שלנו מגיע מהפא. אנחנו לא לבד וגם לא נלחמים בקרב לבדנו. נהפוך הוא, אנחנו בני מזל שיש לנו את התמיכה הגדולה ביותר ביקום. המאסטר, בודהות, טאואים ואלוהויות כולם משגיחים עלינו בתנאי שאנחנו באמת מטפחים. לא נוכל לשחק את התפקיד הראשי אם לא נטפח באמת. אנחנו לא יכולים לעשות זאת אם אנחנו סוטים מהפא.

המאסטר אמר: "האם תוכל לעשות את זה בעצמך? לא תוכל. הדברים האלה מתוכננים על ידי המאסטר, המאסטר עושה אותם. לכן קוראים לזה "הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר". לך יש רק הרצון הזה ואתה חושב כך, למעשה הדבר הזה מתבצע על ידי המאסטר." ("ג'ואן פאלון")

כן, לפחות צריך להיות לנו הרצון, ההעזה לחשוב על כך והאומץ לקחת את האחריות כדי לעמוד בציפיות של המאסטר מתלמידיו. המאסטר אמר ב"לימוד הפא בוועידה בקנדה" (1999):

״קודם מאמינים ואחר כך רואים." (תרגום זמני, לא רשמי)

אחרי שנאמין בדאפא וניקח יוזמה, נוכל לראות את מה שהמאסטר העניק לישויות חיות. מה שהמאסטר מעניק לנו תמיד עובר מעבר למה שאנחנו מבקשים.

אנא תקנו אותי בחמלה אם יש החסרות כלשהן.