שותפה בוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בניו יורק 2018

התחלתי להבהיר את האמת דרך מה שראיתי כדרך לא קונבנציונלית - אימון גופני של אנשים רגילים. גיליתי שזה נתן לי הזדמנות לפגוש אנשים רבים, להבהיר את האמת, לעמוד בפני מבחנים בטיפוח, לגלות ולשחרר החזקות.

הייתי רוצה לשתף מעט על נתיב הטיפוח שלי. אני בת 67. התחלתי לתרגל בינואר 2003, בגיל 52. הייתה לי מערכת חיסונית חלשה וסבלתי מצינונים ושפעת בלתי פוסקים. אחרי שלמדתי פאלון דאפא הפכתי להיות בריאה בן לילה. במפגשים משפחתיים אמרו קרובי משפחתי: ״תנו את התינוקות החולים לג׳אן, היא אף פעם לא חולה.״

מתרגל צעיר ייעץ לי ללמוד כמה משפטים בסינית כשרק התחלתי לתרגל. אמרתי שאין לי אוזן טובה ושזה בלתי אפשרי. שנתיים מאוחר יותר בערה בי התשוקה ללמוד סינית ובעזרתו של המאסטר אני יכולה עכשיו לקרוא את הספר ״ג׳ואן פאלון״ בסינית. אני מנסה לקרוא הרצאה מדי יום.

יש לי בעל ושני ילדים, כלה ונכדה, וגם משפחה מורחבת שאינם מתרגלים פאלון גונג. המאסטר דיבר, לא במילותיו המדויקות, על כך שככל שאנחנו משתפרים בטיפוח הסביבה שלנו הופכת להרמונית יותר. גיליתי שזה אכן כך. זה לא שלא היו אתגרים. בעלי קרא דברים רעים ברשת כשהתחלתי לתרגל והוא חשש שהפאלון גונג הוא כת. אבל אחרי חודש הוא אמר שקל יותר לחיות איתי, ונהיה מאד תומך. אבי נתן תרומה כספית קטנה לארגון ״ידידי הפאלון גונג״ בחייו, ואמי צפתה במופע השן יון לפני מותה. רוב ידידיי ובני משפחתי צפו בשן יון. חברתי הטובה ביותר הייתה תומכת ביותר מהרגע הראשון. כאשר למדתי סינית התקרבתי מאד לאישה סינית שאינה מתרגלת, וזה נתן לי עוד הזדמנויות להבהיר את האמת וגם לעזור לבעלה לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק״ס).

לפני כחמש שנים בעלי ואני עברנו לאזור אחר בקצהו הצפוני ביותר של חוף ג׳רזי. מכיוון ששנינו פנסיונרים לא היו לנו הרבה הזדמנויות לפגוש אנשים חדשים. בתי עודדה אותי שוב ושוב להירשם לחדר כושר, ואני סירבתי שוב ושוב בגלל שהפאלון דאפא העניק לי בריאות נהדרת.

בדצמבר החלטתי להירשם לחדר כושר שנמצא חמש דקות מביתי. הופתעתי לגלות כמה עיסוק חברתי יש בחדר הכושר וזה נתן לי הרבה הזדמנויות להבהיר את האמת ולספר לאנשים על השן יון. חדר הכושר גם אפשר לי להשאיר חומר כתוב בכניסה הראשית כאשר שן יון הופיעו במרכז לאמנויות הבמה של ניו ג׳רזי בניוארק.

העובדה שאני בת 67 ושבריאותי טובה באופן יוצא מהכלל נותנת לי הזדמנויות רבות לדבר על התועלת הבריאותית של הפאלון דאפא. היו לי לעתים קרובות ספקות אם אני צועדת בנתיב הנכון. היו לי גם חששות לספוג ביקורת על מעשיי מהמתרגלים העמיתים, אבל זה לא קרה.

חייתי באזורים שבהם לא חיו מתרגלים רבים ולא הייתה לי אפשרות לשתף עם מתרגלים עמיתים על בסיס קבוע, אבל אני גם אדם פרטי, ובודדתי את עצמי. אני הילדה השלישית במשפחתי, ולעתים קרובות הרגשתי מוזנחת. ההחזקה הזו של להרגיש הזנחה ועלבון המשיכה איתי לחיי הבוגרים ולטיפוח. עליי להתחבר יותר עם מתרגלים אחרים ולסלק לגמרי את ההחזקה הזו. איך אני יכולה להרגיש מוזנחת כשיש לי המאסטר שמוביל אותי כל צעד לאורך הדרך, וכשאני חלק מהגוף האחד של המתרגלים?

הייתה לי מחשבה שאני רוצה לעשות טריאתלון בינואר (מרוץ שכולל שחיה, רכיבה על אופנים וריצה). חיפשתי בגוגל טריאתלון ומצאתי את טריאתלון הבנות של ג׳רזי שהתקיים קרוב אלי בחודש אוגוסט. מנקודת מבט אנושית הרעיון הופיע משום מקום, אבל כמטפחת עליי להאמין שהמאסטר והפא-שנים שלו הובילו אותי. מימי לא רצתי לפני כן וזה היה האתגר הפיזי הגדול ביותר בטריאתלון. היה לי די נוח בשחייה וברכיבת אוניים. זה היה טריאתלון-ספרינט, והמרחקים לא היו כל כך ארוכים, אבל עבורי זה היה מאתגר למדי. המטרה שלי הייתה לסיים את המרוץ וללבוש בגאווה את חולצת הפאלון דאפא. היו 1,000 משתתפים, וגם צופים. הבנתי שחולצת הפאלון דאפא שלי, שהייתה עשויה מכותנה, לא מתאימה לסוג כזה של פעילות, אז דאגתי לחולצת טריאתלון שעליה הכיתוב ״חופש לפאלון דאפא״ מלפנים ומאחור וגם את כתובת האתר, faluninfo.net, מודפסת מאחור.

החברה שממנה הזמנתי את החולצה ממוקמת בקליפורניה, אבל כשהגיעה האינפורמציה למעקב אחרי החבילה גיליתי שהיא נשלחת מסין! קיוויתי שהיא עזרה להבהיר את האמת לאנשים שייצרו אותה.

פעם אחת התכוונתי ללכת לאימון שחייה שהעביר המאמן של טריאתלון הבנות של ג׳רזי, אבל האימון לא היה מיועד לטריאתלון-ספרינט שאליו נרשמתי. האימון היה מיועד לאתלטיות הרציניות, והתקיים באוקיינוס, במים עמוקים. חששתי לנהוג לשם בפעם הראשונה כי לא הייתי בטוחה בכיוונים והתנועה הייתה ממש גרועה. עליי לסלק כל כך הרבה שכבות מהצ׳ינג (רגשנות) של החרדה והפחד אבל הבנתי שיש עוד שכבות עמוקות יותר שאותן עליי לסלק.

הגעתי מאוחר והשחייניות האחרות היו כבר בתוך המים. הרגשתי לא מאופסת ויכולתי לראות רק שני מצופים במים. כאשר שחיתי חזרה למצוף הראשון צעק עלי המאמן. היו למעשה שלושה מצופים ואני שחיתי בניגוד לכיוון התנועה. מעולם לא שמעתי אותו מדבר ברשעות לאף אחד והוא בדרך כלל כל כך תומך במתחילות כמוני. ניסיתי להגן על עצמי בעודי במים אבל הוא רק התעצבן שוב ואמר שהוא כתב את הכול באתר האינטרנט.

המאסטר כתב ב״ג׳ואן פאלון״:

"זה נכון במיוחד לגבי אדם שהאיכות המולדת שלו טובה מלכתחילה. הוא יכול לחשוב שהגונג שלו גדל היטב והתרגול גם כן הולך טוב. מדוע ש לפתע צרות רבות כל כך? כל דבר לא הולך טוב, אנשים לא מתייחסים אליו יפה,..." ("ג'ואן פאלון")

מאוחר יותר שלחתי למאמן הודעת טקסט והתנצלתי, והוא התנצל על קוצר רוחו, אבל אני עדיין הייתי פגועה בפנים וקשורה לצ׳ינג שלא התייחסו אלי יפה. למשך תקופה מסוימת נמנעתי לראותו.

המאסטר אמר ב"הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה" 1998:

"כפי שאמרתי קודם לכן, זה לא שאחרים מתייחסים אליך לא כראוי, אלא שיש משהו לא בסדר אצלך. לדוגמה, אם הגוף הקוסמי העצום הוא בהרמוניה אבל יש חוסר הרמוניה אצלך, והתסבוכת מתרחשת רק איפה שאתה נמצא, אז אתה הוא שאינך בהרמוניה עם האחרים. כשאתה מאתר את הסיבה בתוך עצמך ומתקן את הבעיה ההיא, הסיטואציה תיעשה הרמונית ושלווה, וכולם יתייחסו אליך יפה שוב."

ידעתי שעליי להתייצב בפני הסיטואציה ולעבוד כדי לשחרר את הצ׳ינג הזה. בפעם הבאה שהלכתי לאימון השחייה, המאמן הזמין אותי לשבת על ספינת הפדלים שלו. היו מאות דולפינים באוקיינוס. הוא מעולם לא ראה דולפינים כה רבים בעבר. בנוסף, כשהמים סוערים הוא בדרך כלל לא רואה דולפינים. הם גם קפצו גבוה יותר ממה שהוא ראה מעולם - כאילו הם עושים הופעה. אני חושבת שהמאסטר גמל לי על כך שהסתכלתי פנימה ועבדתי על ההחזקות האלו. אני לא אוהבת שמעבירים עליי ביקורת, ואני לא מקבלת את זה כל כך טוב.

בנוגע לנושא של ביקורת המאסטר אמר ב"הרצאת הפא במנהטן 2006"

"כולכם יודעים, בהיותכם מטפחים, את העיקרון של "לא להכות בחזרה כשמכים אתכם, ולא להשיב כשמקללים אתכם", ושכשמטפח באמת סובל מאיזושהי צורה של הפסד הוא פשוט פוטר זאת בחיוך. זהו המצב שאתם צריכים להיות בו, וזה מה שאתם חייבים להשיג, משום שאינך אדם רגיל ואתה רוצה לעבור מעבר לאנשים הרגילים. אינך יכול לדרוש מעצמך לפי עקרונות של אנשים רגילים, עליך לדרוש מעצמך לפי סטנדרטים גבוהים, אז אתם צריכים להשיג את מה שתיארתי."

יש לי עוד דרך ארוכה עד שאגיע לסטנדרט הזה, ועדיין יש לי הרבה רגשות לשחרר.

יום אחד הלכתי לחוף הים הלאומי של סנדי הוק כדי להתאמן בשחייה. הזרם היה ממש קשה וחזק מדי בשבילי אז לא נשארתי במים הרבה. משם הלכתי לרכב. הייתי לבושה בחולצת הטריאתלון של הפאלון דאפא. כשחזרתי למכונית שלי שני אדונים בגיל העמידה התקרבו אלי. הם אמרו שהם ראו אותי שוחה ולא יכלו לדמיין איך יכולתי לשחות במים האלה, משהו שהם לא היו עושים. הצלחתי להבהיר להם את האמת ולספר להם שלא הייתי מסוגלת לעשות זאת אם הפאלון דאפא לא היה מעניק לי בריאות כה טובה. הם חשבו שאני הרבה יותר צעירה מגילי ורצו ללמוד את התרגילים. הם צילמו את הצד האחורי של החולצה שלי עם כתובת האינטרנט. לימדתי את אחד מהגברים, מוראד, את התרגילים ביום חמישי ואנחנו ניפגש שוב ביום שני. דיברנו באריכות והוא מתעניין מאוד בפאלון דאפא.

היו אימונים שבועיים כהכנה לטריאתלון הבנות של ג׳רזי, וחזרה כללית לקראת המרוץ בשבוע שלפני. השתתפתי גם בפגישות מסלול וגם באימוני השחייה במים עמוקים שסיפרתי עליהם קודם. אני מציינת זאת משום שזה נתן לי הזדמנויות רבות לפגוש אנשים חדשים והזדמנויות רבות להבהיר את האמת.

השתתפתי בטריאתלון ב-4 באוגוסט. התחזית הייתה סופות רעמים כל היום, ותהיתי אם אני באמת עושה את הדבר הנכון. יום לפני האירוע אספנו את התרמילים שלנו. ירד גשם שוטף במשך הפתיחה ואז הופיעה קשת שלמה מעל האוקיינוס. משתתפת אחרת העירה שזהו סימן חיובי. הבנתי שהייתי יותר מדי שלילית וחרדה ועכשיו אני מבינה שלא בטחתי מספיק בפא. עד בוקר המחר התחזית השתנתה, והיה צפוי גשם רק החל מ-8 בבוקר, שעה לאחר תחילת המרוץ. הגשם ירד רק בחלק השלישי של המרוץ, שבו רצתי, ואני הייתי בסדר.

במשך שבועות לפני המרוץ היו לי בעיות עיכול, והייתי במיטה עם עוויתות בטן קשות ושלשולים יומיים לפני המרוץ. באותו הזמן לא הייתי ברורה לגבי אם זה קשור לקארמה, להפרעות או להחזקה של חרדה או פחד. התרכזתי בקריאת הפא ועשיית התרגילים. בלבי ידעתי שאני אהיה בסדר כשיתחיל המרוץ. בעיות העיכול התחילו להיפתר מיד לאחר המרוץ. קארמה והפרעות היו אולי מעורבות אבל ידעתי בבירור שעדיין יש לי החזקות לחרדה ולפחד שעליי לשחרר.

לאחר המרוץ הלכתי למשחה במים פתוחים עם קבוצה חדשה בחוף הים הלאומי של סאנדי הוק ועבדתי על ההחזקה הזו. כאשר חשתי חרדה ופחד לא הכרתי בהן, נשמתי עמוק והן נעלמו. נהניתי מהשחייה.

פרסמתי תמונות וקטעי וידאו שצילמו בני משפחתי באתר האינטרנט של טריאתלון הבנות של ג׳רזי, וגם בעמוד הפייסבוק שלי. אני עדיין די חדשה בפייסבוק אבל קיבלתי יותר לייקים והערות מאשר קיבלתי מעולם לפני כן. התמונה הראשונה הייתה תמונת קלוז-אפ שלי לובשת את החולצה עם הכיתוב ״חופש לפאלון דאפא״. רציתי להבהיר את האמת יותר לעומק אבל השארתי את זה כך. אחת מהתגובות הראשונות שקיבלתי בפייסבוק הייתה שאלה מה היא המשמעות של ״חופש לפאלון דאפא״, וזה נתן לי הזדמנות מושלמת להבהיר את האמת וגם לספר שהפאלון דאפא נתן לי בריאות טובה אשר אפשרה לי להשלים את הטריאתלון הזה.

בעלי, בתי והחבר שלה היו באירוע, והתמיכה שלהם נגעה ללבם של הצופים בפייסבוק. ההתלהבות של בתי: היא סימנה בידה, צעקה ואפילו רצה איתי קצת בהתחלה של המרוץ, בשעה שהחבר שלה צילם אותנו, צעק ועודד אותנו לרוץ!

למרות שבתי אינה מתרגלת היא עשתה דברים חיוביים למען הפאלון דאפא. היא כתבה מאמר על הרדיפה כשלמדה בחו״ל, הזמינה במיוחד ספר על הרדיפה ונתנה אותו לפרופסור שלה. אני חושבת שזה איפשר לה לשחק תפקיד חיובי בהבהרת האמת בטריאתלון. אנשים התרגשו מהתוכן האנושי שבפוסטים בפייסבוק, מה שאני חושבת שעזר להבנה יותר חיובית של האנשים על הפאלון דאפא. היא לא ידעה שהזמנתי חולצה, ואהבה אותה.

מעולם לא רצתי לפני כן, וגם לא השתתפתי בשום סוג של מרוץ, וזה שעשיתי זאת בפעם הראשונה בגיל 67 הופך את זה לסיפור מעניין. אני מקווה שזה עזר לאנשים להגיע להבנה חיובית על הטוב של הפאלון דאפא. בעבר פרסמתי כמה פעילויות של פאלון דאפא שהשתתפתי בהן בפייסבוק והיו רק מעט תגובות חיוביות, לא כמו כאן. השלמתי את הטריאתלון בקצב מהיר יותר ממה שציפיתי, עם עזרתו של המאסטר, והגעתי למקום שלישי בקבוצת הגיל שלי, 65-70 שנים. התמונה שלי על הדוכן קיבלה את התגובות הרבות ביותר.

אני אוהבת לספר לאנשים על השתתפותי במרוץ בתור חלון להבהיר להם את האמת עוד יותר, אבל עליי לשים לב לא להתפאר ולהישאר ענווה.

רכשתי חברים נוספים בחיים ובפייסבוק דרך ההשתתפות בטריאתלון הזה וגם הצטרפתי לקבוצת ריצה של נשים ולקבוצה נוספת של אתלטיות טריאתלון. אני מקווה שזה ימשיך להעניק לי הזדמנויות להבהיר את האמת. אנא ציינו כל הבנה שגויה שלי.

תודה לך, מאסטר. תודה לכם, מתרגלים עמיתים.