התחלתי לתרגל פאלון גונג בסוף 1994. במשך עשרים ומשהו השנים האחרונות חוויתי סילוק קארמת מחלה פעמים רבות, ובדרך כלל פעלתי טוב.

אך לאחרונה זה היה שונה ביותר. סימפטומים של מחלה באו והלכו פעמים רבות. לא החלמתי לגמרי עד שלבסוף הבנתי טוב יותר מהי "קארמת מחלה". אני רוצה לשתף את המתרגלים בחוויה שלי.

לשמור על יציבות כשמתמודדים עם קשיים

ב-31 באוגוסט 2013 התעוררתי בשתיים בלילה עם כאב בחזי. ניסיתי לשכב בתנוחות שונות אך זה לא עזר. כדי שלא אעיר את אמי שישנה איתי במיטה, התיישבתי על הספה והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות. לאחר כחצי שעה חשתי טוב יותר.

אך למחרת כשהקשבתי עם משפחתי להרצאת המאסטר, חשתי שוב שמשהו בחזי אינו כשורה. זה החריף עוד ועוד. בלילה בקושי יכולתי לשכב.

התחלתי לתרגל את התרגילים. בעבר זה עבד בכל פעם שחשתי שמשהו לא בסדר איתי. אך הפעם זה לא עבד. להפך, בשעה שנמתחתי בתרגיל הראשון הרגשתי נורא, כמו גירוד בעצמותיי. באותו לילה, כשהלכתי לישון, גבי החל לכאוב גם כן.

כשהלכתי הביתה למחרת אחר הצהריים. למדתי את הפא ותרגלתי כרגיל, אך מצבי לא השתפר. כאב לי וגירד לי וחשתי מנופחת, אך לא יכולתי להבחין אם זה על עורי או מתחתיו. התחלתי לתהות באיזה איבר יש בעיה.

ואז, לפתע פתאום הבנתי שאיני צריכה להתייחס לעצמי כאדם רגיל – אני מתרגלת שאין לה מחלות. ידעתי שזה חייב להיות הכוחות הישנים שבממד אחר המנצלים את הפרצות שלי כדי לרדוף אותי.

אך היכן הפרצות שלי? התחלתי להסתכל פנימה וגיליתי שלא למדתי את הפא ולא תרגלתי את התרגילים בנחישות כמו פעם. למרות שעדיין הבהרתי את האמת, לא עשיתי כמיטב יכולתי. לא שלחתי מחשבות נכונות פעמים רבות כמו קודם, ובאופן כללי התרשלתי. וזאת, כך חשבתי, חייבת להיות הפרצה.

אך לאחר יומיים שלושה, מצבי עדיין לא השתפר. ידעתי שבטח לא מצאתי את הפרצה האמיתית. ניחמתי את עצמי על ידי כך שהזכרתי לעצמי שלא משנה מה, אני ארגיש טוב יותר וזה רק ייקח יותר זמן.

המאסטר אמר:

באשר לעיקרון ספציפי, יש אנשים שיבינו אותו בבת אחת, בזמן שאחרים יתעוררו ויבינו אותו בהדרגה." ("ג'ואן פאלון")

עוד כמה ימים חלפו, אך מצבי לא השתפר. סיפרתי למתרגלים על מצבי והם החלו לעזור לי באמצעות שליחת מחשבות נכונות יחד איתי. אך זה לא עזר.

חשבתי שאולי הפעם זו אינה קארמת מחלה אלא משהו שעליי לשאת. אחרי הכול, לא כל המצוקות נעלמות רק בגלל שמישהו הוא מטפח.

המאסטר אמר:

"תיקון הפא הוא רציני לחלוטין. כשהתחלת לטפח המאסטר באותו זמן עשה בשבילך כל דבר שצריך היה להיעשות. עכשיו זה תלוי בך להתמודד עם המבחנים במחשבות נכונות. המאסטר יכול לעזור לך כשהמחשבות הנכונות שלך מספקות." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

מכיוון שניסיתי כל מה שיכולתי לחשוב עליו, הדבר האחרון היה להיות עם אמונה מוצקה. ניסיתי לסלק את כל המחשבות האחרות, ולחשוב רק על עשיית שלושת הדברים היטב.

ואז חשתי שאני מרגישה טוב יותר.

לשנות את המנטליות הרגילה שלי כדי להיות מטפחת אמיתית

הסימפטומים הקשים חזרו אחרי יומיים. במשך עשרת הימים הבאים, מחשבתי הייתה מלאה בכל מיני מחשבות מוזרות. חששתי שאשפיע על מתרגלים עמיתים, ופחדתי שלבעלי שלא תרגל פאלון גונג, תהיה הבנה שגויה לגבי הפאלון גונג בגללי.

קראתי את "לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005", ושמתי לב שהמאסטר מדבר על קארמת מחלה. הוא אמר:

"טפל בכל דבר שבפניו אתה עומד כמטפח, ותוכל להתגבר על כל דבר. (מחיאות כפיים) אתה צריך לשאול את עצמך: אם אלוהות הייתה עומדת בפני הבעיה הזו, כיצד היא הייתה מתמודדת אתה? כשאתה לא יכול לצלוח את זה, עליך לחשוב באופן זה. פשוט נסה לצלוח את זה וטפל בכך באופן זה, וראה מה קורה." ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005")

לפתע הבנתי שאינני צריכה לחשוב כמו אדם רגיל. הבנתי איזו החזקה הייתה לי ושצריך לעקור אותה מהשורש. לא חשבתי כמו מטפח אמיתי.

כשהסתכלתי פנימה יותר לעומק, ראיתי את חוסר הסבלנות שלי, את הצדקנות שלי, ואת הפחד שלי לגבי המוניטין שלי. הגאווה שלי גרמה לי לחוש מבוכה, כי כמטפחת ותיקה, לא הצלחתי לעבור את הקושי.

המאסטר אמר:

"...שהחומר והנפש הם דבר אחד." ("ג'ואן פאלון")

עליי לעצור את כל המחשבות האלו לפני שהן יצאו משליטה.

ניסיתי את מיטבי להשתתף בלימוד קבוצתי ולשלוח מחשבות נכונות. גם חזרתי שוב ושוב: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת ,חמלה, סובלנות זה טוב". יום אחד הבנתי שבגלל שגוף אנושי הוא יקום, כל מה שאני צריכה לעשות זה לתקן את העולם שלי עם הפא. במהרה חשתי טוב יותר, ונראה היה שעברתי את הקושי.

למצוא את השורש האמיתי

במפתיע, כל הסימפטומים שלי חזרו אחרי יומיים. אם משהו נגע בעורי זה כאב וגירד. גם לא יכולתי לישון טוב בלילה.

מה זה יכול להיות? מהי הבעיה האמיתית שלי?

בלילה של ה-17 בספטמבר התחלתי לקרוא את "ג'ואן פאלון" מההתחלה. כשקראתי את:

"אני לא מדבר כאן על ריפוי מחלות ואנחנו לא נרפא מחלות. אבל כמתרגל אמיתי אינך יכול לטפח עם גוף חולה. אני אטהר עבורך את הגוף." ("ג'ואן פאלון")

"אנחנו נטהר את הגוף שלהם ונאפשר להם לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות." ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שהגוף שלי אינו כמו הגוף של אדם רגיל, ושהמאסטר טיהר אותו. למרות שהיו לי סימפטומים רבים של מחלה, למעשה הם היו "אשליות". אם אוכל לומר שהם אשליות, זה תלוי באמונה שלי בדאפא. למעשה, כשחשתי שבריאותי התדרדרה, דאגתי מאוד וכמעט שכחתי שאני מתרגלת. חשבתי שה"אשליות" הן אמיתיות.

חשבתי שזו באמת הזדמנות טובה בשבילי לשפר את עצמי. הכוחות הישנים משתמשים באשליות כדי לנסות לכוון אותנו לנתיב שהם תכננו. אך הנתיב לא יוביל אותנו לרמה גבוהה יותר. כמתרגלי דאפא, אנחנו חייבים שלא ללכת אחרי התכנונים שלהם.

הכוחות הישנים ראו את הפרצות שלי והשתמשו בהן. יום אחד כשתרגלתי את התרגילים, הופיעה במחשבתי הפיסקה:

כל פעם שמגיע הקושי הם לא מסתכלים עליו עם הצד של הטבע המקורי שלהם אלא לגמרי עם הצד האנושי שלהם, כך שהשדים מנצלים את זה ומפריעים ומערערים ללא הפסקה, וזה גורם לכך שהתלמידים נתונים בקשיים במשך תקופה ארוכה. למעשה זה נובע מכך שהצד האנושי לא מבין מספיק את הפא. ריסנתם את הצד האלוהי שלכם באופן אנושי, כלומר דיכאתם את החלק שלכם שכבר טופח ומנעתם ממנו לתקן את הפא. איך יכול להיות שהצד הלא מטופח ישלוט על המחשבה העיקרית ועל הצד שכבר קיבל את הפא? הזנתם את השדים באופן אנושי ואפשרתם להם לנצל את פרצת הפא. בזמן המצוקה, אם אתם, כתלמידים, באמת יכולים לשמור על שלווה בלתי מעורערת או יכולים להציב את לבכם בהתאם לדרישות השונות כלפיכם ברמות השונות, זה יהיה מספיק בשביל שתעברו את המבחן. אם זה ממשיך בלי סוף, אם אין בעיות אחרות בשין-שינג או בהתנהגות, זהו בוודאי השד המרושע שמנצל את הפרצה של חוסר השליטה שלכם. ככלות הכל, מטפחים אינם אנשים רגילים. אז מדוע הצד של הטבע המקורי לא מתקן את הפא?" ("הסבר הפא", מ"יסודות להתקדמות במרץ")

שאלתי את עצמי: אם החלקים שטופחו בהצלחה הם שמימיים, האם אדם שמימי חושב כמו בן אנוש? אם הצד השמימי שולט על הגוף, איך הוא יתייחס להפרעות ולאשליות? האם לישות שמימית יש מחלות? האין זו הבעיה של שינוי המנטליות הרגילה שלנו? אם כל הצדדים שלי יטופחו בהצלחה, האם עדיין אחשוב כמו בן אנוש?

ההארה הזו גרמה לי לשמחה גדולה. נראה היה שהבנתי פתאום דברים רבים. ושבאמת הבנתי את המשמעות של:

"הדברים האחרים שאני אומר הם רק כדי להסביר את "ג’ואן פאלון" וכולם חומרי עזר." ("הרצאה בסידני", 1996)

"להבין באמת" לא אומר "איך אגדיר" את זה, אלא "איך איישם את זה בפעולות שלי".

בה בעת נעצבתי קמעא, כי לקח לי עשר שנים להבין את זה!