אחרי שהגעתי לארה"ב הרגשתי שמצב הטיפוח שלי לא טוב כפי שהיה כשגרתי בסין. התחלתי לדאוג לגבי זה. כשחילקתי בוקר אחד את עיתוני "האפוק טיימס" לפתע ראשי התבלבל כאילו איזה חומר סמיך דיכא את המחשבות שלי. הסתכלתי פנימה והבנתי שהיו לי תלונות וחוסר שביעות רצון לגבי מתרגלים אחרים, מה שייצר מחשבות שליליות.

למחשבות חיוביות יש תוצאות חיוביות

לפני זמן מה לא יכולתי למצוא את המשקפיים שלי במשך כמה ימים. חשבתי שהמאסטר נתן לי רמז שהראייה של בסדר ואני לא צריכה להרכיב עוד משקפיים.

אולם הראייה שלי המשיכה להיות מטושטשת, כך שתהיתי מה עליי ללמוד מהמצב הזה.

אמרתי למתרגלת אחרת: "האם את יודעת מה היתרון הגדול ביותר שלך? את מקשיבה ברצינות ומקבלת ביקורת מאנשים אחרים. אני ממש מעריצה אותך".

לאחר מכן הלכתי לקחת את ספר המוסיקה שלי ופתאום המשקפיים החליקו מתוך הספר.

המתרגלת הגיבה על כך: "האם את יודעת מדוע מצאת את המשקפיים שלך? קודם לא יכולת לראות היבטים חיוביים של אחרים, כך שלא יכולת למצוא אותם. כשראית את היתרונות שלי, מיד מצאת אותן".

מחשבות של מתרגלים מלאות עוצמה

אל לנו להחזיק במחשבות שליליות כלשהן לגבי מתרגלים אחרים, או לגבי פרויקטים שונים לעזור להציל אנשים. הכוחות הישנים יכולים לנצל את המחשבות השליליות שלנו וליצור לנו קשיים.

החזקתי במחשבות שליליות לגבי פרויקט מסוים מפני שחשבתי שהכיוון הכללי של הפרויקט סוטה מהמטרה שלנו להצלת אנשים. בכל פעם שדיברנו על הפרויקט הזה תמיד התלוננתי עליו.

לא הבנתי שמחשבות של מתרגלי דאפא הן מלאות עוצמה ושהמחשבות השליליות שלי יצרו חומר בממד אחר ובכך עיכבו את הפרויקט.

אם פרויקט לא עומד בדרישות של המאסטר ואינו מציל אנשים, המתרגלים המעורבים בו מרגישים לעתים קרובות חסרי אונים. זוהי דוגמה למחשבה שלילית. היא מחלישה את הרצון של המתרגלים ומשפיעה באופן שלילי על התפתחות הפרויקט. זהו ביטוי של היעדר מחשבות נכונות, והכרה בתכנונים של הכוחות הישנים.

לעשות הבחנה בין פרויקטים

המאמר במינג-הווי – "אל תעשה הבחנות בין פרויקטים של תיקון הפא; "לדרך הגדולה אין צורה" אך היא קיימת כשלם" "(עם הערת המאסטר) – מזכיר שכל פרויקט בוחן מתרגלים ככלל וכל הצלחה או כישלון של פרויקט הוא השתקפות היחס של הגוף האחד שלנו כלפי הפרויקט הזה.

אחרי הסתכלות פנימה הבנתי שהחזקתי במושג שפרויקטים שלא השתתפתי בהם אין להם דבר איתי, ואלה שהייתי מעורבת בהם חשבתי שזה יהיה מספיק טוב אם אעשה את חלקי היטב.

לדוגמה: כחברה ב"תזמורת הצועדת של טיאן גואו" הייתי מרוצה כשיכולתי לטפל בחלק שלי היטב ולא חשבתי לעזור לאחרים בחלק שלהם. אותו דבר בטיפוח. נתתי תשומת לב רק למצב הטיפוח שלי, בזמן שלא חשבתי על מתרגלים אחרים החווים מצוקות.

מחשבות אלה נבעו מהמושג שלי לאנוכיות. השפיעו לרעה על יעילות המאמצים שלנו להציל אנשים והגבירו את הפירוד בקרב מתרגלים, כך שמנעו מאתנו ליצור גוף אחד.

מאותו זמן מאילך, בכל פעם שהבחנתי שהיו לי מחשבות שליליות, שלחתי מיד מחשבות נכונות לסלק אותן.

אם כולנו נוכל לשמור על מחשבות נכונות כדי לחזק את כל הפרויקטים שלנו, לסלק הפרדות וחציצות בקרבנו ולסלק את המחשבות השליליות שלנו, אז השדה של המחשבות הנכונות שלנו יהיה עוצמתי יותר והמאמץ שלנו להציל אנשים יהיה יעיל הרבה יותר.

לטפח חמלה

אני מעדיפה חיים שקטים ואוהבת לטפח לבדי. הרגשתי שחסרה לי חמלה ושזה קשה איכשהו לטפח זאת.

לפני כמה זמן, כשלמדתי את הפא, משפטים כמו "היה טוב ונדיב לאחרים" ו"לטפח חמלה" תמיד רגשו אותי. הבנתי שהמאסטר נתן לי רמז לטפח חמלה.

כשמתרגלים ב"תזמורת הצועדת של טיאן גואו" שיתפו בהתנסויות שלהם, אחד החברים ביקר אותי ואמר שהטחתי בו כמה מילים קשות.

כמובילה של יחידה בתזמורת הערתי שהוא לא היה רציני לגבי הנגינה בתזמורת, ושאף על-פי שהוא בא לחזרה השבועית, הוא התקדם רק מעט במיומנויות המוסיקה שלו.

חשבתי שזה תיאר את המצב בצורה נכונה ולא הבנתי מה אמרתי לא בסדר. הרגשתי פגועה.

ואז עלה במחשבתי מצב אחר.

המתרגל הזה הצטרף גם לפעילויות הבהרת האמת שלנו באתר תיירות. אולם לא רציתי לראות אותו שם מפני שחשבתי שישי לו מנטליות תחרותית כאשר הוא משוחח עם אנשים, ולא אהבתי את הדרך בה ארגן את לוחות התצוגה שלו.

יום אחד הסטודנטים שלי הראו לי צילומים של לוחות התצוגה שלו. נוכחתי לדעת שהמתרגל הזה עזר לסטודנטים שלי ללמוד לגבי הפאלון דאפא. המחשבות המוטות שלי לגבי המתרגל הזה נעלמו. למדתי לא לשפוט אנשים עם הדעות והמושגים שלי ולהתייחס לאחרים בחמלה.

השוטרים הזיזו את כל לוחות התצוגה שלנו באתר התיירות בטענה שפיזרנו את לוחות התצוגה בכל מקום ובצורה מוגזמת. התרעמתי שוב על המתרגל הזה שלא מילא אחר התקנות היכן אנחנו יכולים להציב את הלוחות.

הזכרתי לעצמי לפעול בחמלה. במחשבה רגועה הסברתי לו מדוע השוטרים פרקו לנו את לוחות התצוגה והזכרתי לו למלא אחר התקנות בעתיד.

להפתעתי הוא לא התווכח איתי והסכים לעשות זאת. הרצינות שלו ריגשה אותי.

לאחר מכן הסתכלתי פנימה לגלות למה הוא התלונן לגבי משהו קשה שאמרתי לו.

המאסטר אמר:

"אנחנו מנסים ליישם טוּב-לב – להתייחס לאחרים בטוּב-לב. לעתים קרובות אני אומר את הדבר הבא: כאשר אדם מדבר לאדם אחר, אם הוא מצביע על ההחסרות של האדם השני, או אומר לו משהו, בלי לחבר לזה אף אחד מהמושגים שלו, אז האדם השני יתרגש עד דמעות. אם אין לך כלל אג'נדה אישית, אם אינך מנסה להשיג משהו, ואם אתה אפילו לא רוצה להגן על עצמך, אם באמת יש לך כוונה טובה ואתה חושב על האדם השני, אז האדם השני באמת יראה את הלב שלך – לא משנה איזה מין בן אדם הוא. אבל רבים מאיתנו לעתים קרובות לא מצליחים לעשות את עבודתנו באופן הזה ופונים לדרך של נקיטת סמכות, וזה לא מתקבל! זה לא חלק מהפא שלנו." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" 1998)

הבנתי שעל אף שתיארתי את המצב בצורה נכונה, לא הייתי מודעת לטון הדיבור בו האשמתי אותו ודבריי שיקפו את השיפוט שלי כלפיו. לא יישמתי חמלה, כך שהוא לא יכול היה לקבל את דבריי. אבל לא ידעתי שעשיתי זאת עד שנפגעתי ממה שאמר.

החלטתי לטפח חמלה. התחלתי להתחשב בנקודות המבט של אחרים כשדיברתי איתם; לדבר בשלווה מבלי להטיל האשמות וללא מנטליות של התפארות.

הבחנתי שכאשר הצלחתי לעשות זאת, דבריי התקבלו בקלות על ידי אחרים ויכולנו לעבוד טוב יותר ביחד. אני מאמינה שחמלה בדבריי מדכאת את הגורמים השליליים ומסלקת את החציצות בקרב המתרגלים שלנו. התחלנו לשתף פעולה ולעבוד ביחד היטב.

על נתיבי הטיפוח שלנו עלינו ללכת בקפדנות על פי הפא, במטרה לעמוד בדרישות השונות של הפא ברמות שונות. עלינו לטהר את המחשבות שלנו ולשמור על המילים שלנו ועל המעשים שלנו ברוגע ובחמלה.