בראש השנה הסיני של שנת 2000 הלכתי בפעם השנייה לבייג'ינג לעתור ולבקש צדק עבור פאלון דאפא (פאלון גונג). נאסרתי ל-40 יום, ובזמן הזה הייתה לי ההזדמנות לדבר עם סוהרת על פאלון דאפא. גם שמונה אסירות הבינו מה זה פאלון דאפא ושינו את התנהגותן לאחר שראו איך מתרגלי פאלון דאפא מתייחסים לאחרים.

רבים מקרוביי וחבריי באו לבקר אותי במרכז המעצרים. הם הביאו לי הרבה אוכל והרבה בגדים. מנהל מרכז המעצרים התבדח ואמר שהיו לי יותר מבקרים מאשר לכל שאר האסירים ביחד. נתתי את כל האוכל לאסירות האחרות בתא שלי וגם לאסירים בתאים האחרים.

לאסירה אחת בשורת המוות [שורת תאים של נידונים למוות] היו כינים, ואף אחת לא רצתה לישון לידה, אבל ישנתי לידה, וגם אני נדבקתי והייתי מלאה בכינים. בני משפחתה מעולם לא באו לבקרה. לא היו לה בגדים להחלפה או אוכל מבחוץ, אז נתתי לה את הבגדים שלי. היא גנבה אוכל מאסירים אחרים וקיבלה מכות. היא סבלה מאפילפסיה ולעתים קרובות היו לה התקפים. ביקשתי מהאסירים האחרים להתנהג אליה בחביבות ולא להציק ולהפחיד אותה. עד מהרה ההתקפים נפסקו.

התא הפך להיות רגוע. השוטרת הייתה מאוד נרגשת ואמרה: "מאז שהגעת לא היו שום מלחמות בתא. איך הצלחת להפסיק את הריבים והמאבקים בתא?" אמרתי לה שפאלון דאפא שינה אותם לטובה.

היו שמונה אסירות בתא. ארבע מהן נידונו למוות. הן נהגו להילחם, לריב, לבכות ולצעוק. אחרי שהגיעו מטפחים הם השתנו והפכו רגועות כי הן ראו את היעדר האנוכיות אצל המתרגלים, את ההבלגה בנשיאת קשיים מתמשכים, ואת האכפתיות שלהם. זה נגע בלבן. המתרגלות סיפרו להן לעתים קרובות על נפלאות הפאלון דאפא. בסך הכול היו בתא 10 מתרגלות.

האסירות היו מיואשות משום שידעו שימיהן ספורים, ולכן הן נלחמו וצרחו. אמרתי להן: "אתן צריכות לפתוח דף חדש בחיים שלכן ולהתחיל הכול מהתחלה. אם תתחילו לתרגל פאלון דאפא, החיים שלכן ישתנו. מאסטר לי יכול לעזור לכן. אם תסכימו, נוכל ללמוד מחר ביחד את הוראת הפאלון דאפא".

למחרת הביאה מתרגלת עותק של הספר "ג'ואן פאלון" לתוך התא. כל האסירות אהבו לקרוא אותו עם המתרגלים. פאלון דאפא אכן שינה אותם. הן פתחו את לבן והשתתפו בקריאה המשותפת של "ג'ואן פאלון". הם חיפשו את החסרונות שלהן בשיתופים. הן אמרו כי אילו ידעו על פאלון דאפא קודם לכן, הן לא היו מגיעות לנקודה זו בחייהן שבו הן הרסו משפחות ואושר של אנשים אחרים, כמו גם את שלהן.

בוקר אחד פתחה ראש התא את הספר בעמוד של תמונת המורה והניחה אותו מעל הרדיאטור. היא ביטאה כבוד למורה על ידי ישיבה בשיכול רגליים וחיבור ידיה [לג'ייה-אין]. שבע האסירות האחרות עשו כמוה ונתנו כבוד למאסטר. אחת מהאסירות בשורת המוות אמרה עם דמעות: "מאסטר, בבקשה, אפשר לנו להיות מתרגלות שלך. גם אם נחייה רק עוד יום אחד, נלך אחריך ונתרגל "פאלון דאפא".

שעה חלפה ואף אחת לא זזה. האסירות דמעו, ואפילו ויתרו על ארוחת בוקר. קצין משטרה שהיה באותו בוקר בתפקיד, הסתכל אל תוך התא והלך בלי לומר דבר. תוך זמן קצר התחילו האסירות ללמוד פאלון דאפא ותרגלו את התרגילים. יום אחד הן למדו שמונה הרצאות. אצל כל אחת השתפרה המחשבה וטבע הלב. אסירה בשם ליו נעשתה נחושה בדעתה לטפח בדאפא, והחלימה מכאבי פרקים בידיה מיד אחרי שהתחילה לתרגל ולטפח. היא הייתה ממש אסירת תודה למאסטר ולפאלון דאפא.

גזרי הדין של כמה אסירות השתנו כתוצאה מבחירתן לתרגל פאלון דאפא: אסירה שנידונה לעונש מוות זוכתה מאשמה. עונשן של שתי נידונות למוות הופחת והומר לעונש על תנאי. אסירה שנשפטה לשבע שנים זוכתה. זמן המאסר של אסירה אחרת, שנשפטה לשבע שנים, הופחת ל -3 שנים.

לעומתן, אסירה בשם ליאנג ויתרה על הדאפא, והיא הוצאה להורג לאחר שניתן לה עיכוב של שמונה חודשים. לפני שמתה היא חשה צער גדול וחרטה על שלא הוקירה את הדאפא.

סוהרת התחילה לתרגל פאלון דאפא

סוהרת בשם מאי (שם בדוי) ראתה את השינויים אצל האסירות והייתה עדה לנסים שקרו בזכות הדאפא. היא הודתה לי בכנות. לעתים קרובות היא זימנה אותי למשרדה בכלא וביקשה שאספר לה על פאלון דאפא.

היא הביאה לי כופתאות ואף קנתה לי ממתקים. סיפרתי לה שכמטפחים היו לנו משפחות מאושרות, אבל כדי לאפשר לאנשים לדעת שהדאפא הוא טוב, ולעזור לאנשים להיות מוגנים מפני אסונות, עזבנו את בתינו כדי לפנות לערכאות ולעתור לצדק עבור פאלון דאפא. היא התנצלה על שלא הבינה נכון את המתרגלים.

אמרתי לה שזה מזל גדול שנפגשנו, ומזל גדול עבורה שיש לה האפשרות ללמוד יותר על פאלון דאפא.

שאלתי אותה אם היא תרצה לתרגל פאלון דאפא. היא דאגה אם מאסטר יקבל אותה בגלל שרדפה מטפחים. עניתי: מאסטר מציל כל אחד כל עוד הוא מאמין ב"פאלון דאפא". מיד אחר כך היא החלה לתרגל "פאלון דאפא".

כשהיא ראתה סוהרים אחרים רודפים ומציקים למטפחים היא נקטה עמדה ומנעה בעדם. יום אחד שתי מתרגלות בתא הוכו קשות ונתלו על מוט של מתלה כביסה כשידיהן כפותות. למחרת בבוקר היא ראתה אותן תלויות ופתחה להן את האזיקים למרות חוקי הכלא שאוסרים על סוהרים לפתוח אזיקים של אסירים שלא הם כבלו. היא הכניסה את האסירות לתא, הביאה שתי קופסאות של אטריות והאכילה אותן בעצמה.

הסוהרת הזו מאי גם החזיקה בתיקה כל הזמן ספר של דאפא. לפעמים היא אפילו העבירה ספרי דאפא למתרגלות בתאים אחרים. פעם כלתה החביאה לה את הספר "ג'ואן פאלון" ואמרה לה שהם שרפו אותו. מאי בכתה ואמרה שהספר "ג'ואן פאלון" יקר יותר מחייה. כלתה החזירה לה את הספר.

כמה סוהרים גברים התרשמו מאוד מהשינויים שהתרחשו בתאי הנשים. הם פנו אלי בכל פעם שהייתה להם עבודה כלשהי עבורי. סיפרתי להם על הדאפא והם הפסיקו להיות מעורבים ברדיפת מטפחים. כשהיו במשמרת הם ביקשו מנשותיהם להביא פירות בשבילי.

כשאחד ממאמרי המורה החדשים פורסם, כבר הייתי משוחררת יותר מחודש. לא ידעתי איך להעביר את המאמר לאסירות. ואז הסוהרת מאי באה לבקר אותי ואמרה שהאסירות מתגעגעות אלי מאוד, במיוחד זו שיש לה אפילפסיה. היא ביקשה ממני לבוא לבקר אותן.

אז למחרת היום, הבאתי להן את המאמר החדש של המורה. מאי פתחה לי את הדלת. לא נשארתי הרבה זמן כדי לא לסכן את בטחונה של מאי. אמרתי לאסירות לטפח בנחישות ואיחלתי להן להשתחרר בהקדם האפשרי.

17 שנים חלפו. אך הסיפורים במרכז המעצרים עדיין חרוטים בזיכרוני בצורה חיה.