(Minghui.org) בדרך כלל לפני חגי ראש השנה הסינית, אנשים נותנים לקרובי משפחה וחברים דברים שלהם עצמם אין חפץ בהם. זה מנהג רגיל בחברה שלנו. אבל רבים מבין המקבלים חושבים על העניין אחרת. לא ציפיתי שזה יקרה אצלי במשפחה.

יום אחד הביא בעלי הביתה יותר מתשעה קילוגרם של שומן חזיר. הוא אמר שמישהו הכריח אותו לקחת את השומן.

הוא אמר: "אם לא נאכל את זה, אז נתרום את זה לבית אבות". היה ברור שהוא היה חייב לקחת את השומן ולמצוא דרך להעביר אותו הלאה.

לשמע דבריו הרגשתי מוזר. איך נוכל לאפשר לקשישים לאכול שומן חזיר? האם זה לא יגרום לשבץ בשל חסמים בכלי הדם של הלב ושל המוח, או יגרום לעצירות? האם זה יהיה לעשות מעשה טוב או רע?

אינני אדם רגיל, כך שלחלוטין לא אעשה זאת. אבל אם לא ניתן את השומן לאנשים אחרים, לא נוכל סתם כך לזרוק אותו, כי זה יהיה בזבוז.

גם לא נוכל לשלוח את זה חזרה למקום שממנו הגיע, מפני שזו תהיה גסות רוח. אם ניתן אותו למישהו שיש לו כלב זה גם יהיה לא הולם.

שום דבר הרי לא קורה במקרה, והרגשתי שזה משהו עבורי שאני צריכה לטפח.

נזכרתי במשהו שקרה לפני שנתיים: מתרגלת שהייתה אז בת 80 סיפרה לי שהיא הכינה שמן חזיר מממנה גדולה של שומן חזיר שקיבלה מעיירת הולדתה.

הופתעתי אז, ושאלתי אותה: "את מעזה לאכול סוג כזה של שמן בגיל כזה? אינך פוחדת משבץ ומעצירות?"

היא ענתה לי בטון מרגיע: "זה ההיגיון של אנשים רגילים. אנחנו מתרגלי דאפא". היו לי ספקות רבים לגבי מה שהיא אמרה.

לא חשבתי מעולם שאיתקל באותו מצב. אינני אדם רגיל והמגבלות הרגילות לא משפיעות עליי.

חשבתי שייתכן שזהו מבחן לבדוק אם אני מאמינה בפא או לא. לפיכך השתמשתי בכל שומן החזיר להכין שמן.

כמו כן ניסיתי לטגן כמה חתיכות שומן והן היו טעימות מאוד. אבל ביום השני קרה משהו בלתי צפוי.

הבטן הגדולה שלי הפכה שטוחה. אחרי הצהריים הייתה לי פעמיים תנועת מעיים עם יציאה שחורה.

בלילה גיליתי שהנשימה המצחינה שלי נעלמה והרוק שלי מתקתָק במקצת.

אחרי זה הייתה לי הבנה לגבי מה שהמאסטר אמר:

"אם המין האנושי יוכל לרומם את התנהלותו ואת השקפותיו בהתבסס על המוסריות, רק אז תוכל הציוויליזציה של חברת המין האנושי להאריך את משך קיומה, וגם נִסים יוכלו להופיע שוב בחברה של המין האנושי". ("ג'ואן פאלון" "לון יו")

ההתחשבות שלי באחרים הביאה לי מזל כזה יוצא מן הכלל.