(Minghui.org)

מתרגלת פאלון דאפא בשנות ה-50 בעיירת מגוריי מייצרת חומרי מידע המתעדים את הרדיפה נגד הפאלון דאפא. היא קיבלה קארמת מחלה, אבל התגברה על כך בעזרת מתרגלים אחרים.

קארמת מחלה

לפני כמה חודשים המתרגלת הזאת חלתה ואובחנה אצלה התפרצות של מחלת הזאבת (לופוס) מלווה בכשל רב מערכתי, מצב שאין לו מרפא.

היא אושפזה לכמה ימים בבית החולים הקהילתי אבל כשמצבה התדרדר, הרופאים המליצו שהיא תועבר לבית חולים מרכזי בבייג'ינג.

כששמעתי על מצבה, נסעתי לבקר אותה. בקושי יכולתי להכיר אותה. היא נראתה מעורערת ומבולבלת. קראתי בשמה והיא הכירה את קולי. תקשרנו במילים פשוטות.

הזכרתי לה לשלול את כל התכנונים של הכוחות הישנים וללכת בנתיב שתוכנן על ידי המאסטר. היא הנידה בראשה בחיוב ואמרה לי שהיא רוצה ללכת הביתה, כדי שתוכל ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים.

עדכנתי את בתה שמצב אמה לא השתפר, כך שהיא רוצה ללכת הביתה ולתרגל את תרגילי הדאפא. הבת השיבה שזה תלוי בדוד שלה – האח של המתרגלת. שוחחתי עם האח ושיתפתי אותו בכמה דוגמאות כיצד מתרגלים חזרו שוב למצב בריאותם הטוב באמצעות תרגול בפאלון דאפא.

האח אמר: "היא יכולה לעזוב את בית החולים משום שכבר הוצאנו את כל הכסף שלנו. את יכולה לעזור לה בכל דרך שאת יכולה".

היא חזרה הביתה למחרת היום ומשפחתה החלה להתכונן להלווייתה. קיבלתי שיחת טלפון מבתה וניגשתי לביתה באותו ערב. היא עדיין סבלה מחום גבוה והייתה מבולבלת.

החזקות יכולות להיות דו כיווניות

דנתי במצב עם כמה מתרגלים מקומיים וכולם הציעו שנערוך איתה שיתוף בטיפוח ונאפשר לה לגלות את ההחזקות שלה, להשתפר ולהמשיך לייצר חומרים להבהרת אמת לגבי הרדיפה.

הדיון הזה הראה שהמתרגלים הסתמכו בצורה חזקה על היכולת שלה. אמרתי, שיכול להיות שקארמת המחלה שלה נגרמה על ידי ההחזקה שלה עצמה, אבל יכול להיות גם שזה נגרם מכך שאנחנו נשענים עליה בצורה מוגזמת.

"היא חלשה מאוד. אל תצפו ממנה ליותר מדי מפני שההכרה שלה אינה צלולה. המאסטר דורש מאתנו לחפש פנימה, אז בואו נסתכל פנימה ונסלק קודם כל את ההחזקות שלנו עצמנו".

להתגבר על קשיים

מסיבות שונות בני משפחתה לא רצו שמתרגלים מקומיים יגיעו לביתם, במיוחד במהלך היום.

זה יצר בעיה קשה. אני גרה בעיר סמוכה ולוקח לי כשעה וחצי להגיע לביתה על אופניים חשמליות. הסכמתי לטפל בה וללמוד איתה את הפא במשך הלילה, ובאותו זמן מתרגלים מקומיים ישלחו מחשבות נכונות.

אני גרה עם משפחתו של בני. אני מטפלת בכל הבישולים וגם דואגת לנכדים שלי לפני ואחרי בית הספר. לכן לא יכולתי לצאת מהבית לפני השעה 20:00. כאישה הנוסעת לבד בלילה הייתי מפוחדת מאוד.

רכבתי על האופניים החשמליות שלי בכבישים האפלים של הכפרים כשהפנס שלי מאיר פחות ממטר קדימה. שדות התירס סימנו את הכביש בגבעוליהם בגובה של כ-1.80 כשהם מוכנים לקציר ומרשרשים ברוח.

בכל פעם שלבי התכווץ מפחד, הייתי משננת שוב ושוב: "אני מתרגלת פאלון דאפא. המאסטר איתי והפא איתי".

לעזור למתרגלת בעת צרה

לפני שהקשבנו להרצאות של המאסטר, רחצתי אותה באמבטיה, עזרתי לה להשתמש בחדר האמבטיה ובשירותים ובדקתי את פצעי הלחץ שלה מהשכיבה במיטה. ביקשתי אותה לשלוח אתי מחשבות נכונות ואז קראתי בקול רם את הפא של המאסטר עד שעלה השחר.

שבוע לאחר מכן החום ירד לה, אבל היא לא יכלה עדיין לאכול. אני הייתי תשושה כבר אחרי שבוע כך שהתחננתי למאסטר: "מאסטר, עזור לי. תן לה להחלים, מפני שאם משהו יקרה לה, ההשפעה השלילית באזור שלנו תהיה עצומה. אני חוזרת שוב לביתה תוך זמן קצר. אנא הענק לי חכמה".

כשהתכוננתי ללכת, המילים של המאסטר הבזיקו במוחי:

"עניינו הוא גם עניינך..." ("הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002")

שאלתי את עצמי אם אני מטפלת בבעיה של המתרגלת הזאת כאילו היא שלי עצמי. נזכרתי כיצד טיפלתי באימא שלי כשהייתה חולה. הכנתי קערה עם דייסה וישבתי ליד המתרגלת העמיתה שלי. שאלתי אותה אם היא מתרגלת או שהיא פציינטית, ואם המאסטר אמר לה לשכב כל היום במיטה ולא לאכול.

קירבתי כף דייסה לשפתיה ושיננתי את מה שהמאסטר אמר:

"לגבי המתרגל, כוונת המחשבה של האדם מכתיבה ליכולות העל-טבעיות שלו שיעשו דברים;" ("ג'ואן פאלון")

לאחר מכן ביקשתי אותה להשתמש בכוחות שלה כדי לאכול.

היא בלעה את הכף הראשונה בקושי רב. הלגימות הבאות היו קלות יותר, אחרי כן היא ביקשה לאכול בעצמה. לקח לה 20 דקות לאכול חצי קערת דייסה. אחרי מנוחה קצרה, בתה ואני עזרנו לה לשבת ברגלים משוכלות בתנוחת הלוטוס ולתרגל את תרגיל המדיטציה.

אחרי חצי שעה היא החלה לרעוד והייתה ספוגת זיעה. עודדתי אותה להמשיך ולהתחיל לשלוח איתי מחשבות נכונות כדי לסלק את ההפרעות.

אחרי שעה, נחנו, שלחנו מחשבות נכונות והיא שוב אכלה ארוחה קטנה. באותו הלילה היא אכלה 3 ארוחות קטנות. למדנו את הפא ותרגלנו בין לבין.

לחוות את הכוחות של הדאפא

למחרת בבוקר ילדיה של המתרגלת הזאת היו המומים לראות איך אמם השתפרה, כך שהבן שלה הסכים להפסיק את טפטוף האינפוזיה לווריד.

מאותו יום ואילך, כשהלכתי לביתה, קניתי לה פירות ודברים שימושיים. כשהשקיתי אותה במיץ תפוחים, היא אמרה שאני מטפלת בה טוב יותר מאשר אחותה. הזכרתי לה שאנחנו מתרגלות דאפא.

אחרי שמצב בריאותה השתפר, היחס של בני משפחתה למתרגלי דאפא השתנה. מתרגלים מקומיים הוזמנו כעת לביתה ללימוד קבוצתי של הפא.

בלילה לאחר שהייתה מסוגלת לאכול, עזרתי לה להתחיל ללכת. התחלתי במתיחת החלק התחתון של גופה, עזרתי לה להסתובב ולעמוד כמו בתרגול בעמידה כשהיא נעזרת באחיזה בכיסא.

עם עלות השחר היא הייתה מסוגלת ללכת כשהיא מחזיקה ונעזרת בקיר. יום לאחר מכן היא החלה לתרגל את תרגילי העמידה כשהיא נשענת כנגד המיטה.

כשסיימה את התרגיל הראשון היא הייתה מותשת ומכוסה בזיעה. הזכרתי לה את הפא של המאסטר:

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". ("ג'ואן פאלון")

שבועיים אחר כך היא הלכה בעצמה. חודש לאחר מכן, היא התחילה מחדש את שגרת לימוד הפא, תרגילים ושליחת מחשבות נכונות. כשנשאלה לגבי ייצור חומרי מידע של הדאפא, היא התנדבה.

למדתי שלושה דברים מהעזרה למתרגלת העמיתה הזאת להתגבר על מצוקה של מחלה. ראשית, המאסטר כל הזמן שומר ומגן עלינו. שנית, אם אני מתייחסת למתרגלים אחרים כאל בני משפחתי, הכוח של הדאפא יתגלה וייחשף. הדבר השלישי הוא, שלעזור למתרגלים אחרים זה גם טיפוח, משום שאנו יכולים לשפר את הסובלנות שלנו ולהיעשות סובלניים יותר במשך התהליך הזה.