המאסטר אמר (Teaching the Fa at the Conference in the Midwest-U.S. – תרגום זמני):

"תלמידי הדאפא הם גוף אחד"

עבור מתרגלי דאפא נרדפים, סיוע נטול-אנוכיות ממתרגלים עמיתים הוא בעל ערך רב. אבל מתרגלים צריכים לשים לב איך הם מציעים עזרה כזאת.

תרחיש נפוץ הוא כאשר המתרגלים מתנהגים כמו רופאים. אחרי תחקור ראשוני הם מתחילים "לתת מרשם" למתרגל שנמצא במצוקה. המתרגל חושב שכל מה שהוא שומע ממתרגלים עמיתים נשמע הגיוני, אבל לא יודע לפי איזה "מרשם" לנהוג. בסופו של דבר, ה"סימפטומים" נשארים ואפילו מחמירים.

מה הבעיה כאן? אני חושב שהנושא העיקרי הוא שהמתרגלים המציעים עזרה שוכחים את הטיפוח האישי שלהם. הם שוכחים שהמאסטר הוא המטפל בבעיות היסודיות.

המאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון")

אם נתייחס אל המתרגל הנרדף כחלק מהגוף האחד, ונטפח את עצמנו תוך כדי ראיית הבעיות של אחרים, נוכל להביט פנימה יחד ונזכיר זה לזה בטוב לב ואדיבות.

המאסטר יעזור לנו לאתר היכן אנחנו צריכים להשתפר. כאשר "בעיות שורש" מתנקות, הגוף האחד מתרומם.