התרגשתי מאוד מהחמלה האדירה של המאסטר בוועידה לשיתוף התנסויות בוושינגטון הבירה בחודש יוני האחרון. גם הושפעתי מאוד ואעבוד בנחישות לתקן את החסרותיי בטיפוח.

באותו זמן, ברצוני להצביע על כמה החסרות שמתרגלים יכולים לשפר, כדי שנצליח להשתפר יחד.

מתרגלים עטו על ארוחת הבוקר החינמית במלון

מתרגלים רבים בדרך כלל מתארחים במלון הכולל ארוחת בוקר ללא תשלום נוסף. כיוון שאנחנו קמים מוקדם, אנחנו מגיעים לחדר ארוחת הבוקר לפני אורחים אחרים ונוטים לקחת אוכל רב מבלי לקחת בחשבון אם זה יגרום אי נוחות לאנשים אחרים.

יצא לי לשמוע את מנהלת המלון מתלוננת בפני המתאם שלנו שאורח ראה שאנחנו לוקחים הרבה אוכל ואורזים את השאריות לקחת, מבלי להתחשב שלא נותר אוכל לאורחי המלון האחרים. האורח הזה מיהר לדרכו, ונאלץ לוותר על ארוחת הבוקר.

המנהלת הוסיפה שצוות המלון חידש את המלאי כמה פעמים, אך בכל פעם האוכל נעלם במהירות. כשאורחים אחרים באו לארוחת הבוקר, מגשי המזון היו ריקים.

דבריה היו כמו אזהרת מקל בשבילי והתביישתי. חשבתי שזה חשוב לאכול ארוחת בוקר גדולה כדי לא להיות רעבים במשך פעילויות היום. גם לא ראיתי דבר שגוי בזה שמתרגלים אורזים לעצמם אוכל מבלי להתחשב באורחי המלון האחרים.

בנוסף, כולנו היינו לבושים בחולצות פאלון דאפא צהובות. מה האורחים האחרים יחשבו עלינו? האין זה מכתים את הדאפא? לבי היה כבד. ניגשתי למנהלת המלון והתנצלתי בפניה: "אני ממש מצטער. לא ידענו. לא נעשה זאת שוב. אנא סלחי לנו".

בוועידות שעברו שהיתי במלונות יחד עם מתרגלים רבים, וההתנהגות הזו חזרה על עצמה בכל שנה. קודם לא הבנתי שזה מעשה אנוכי. לא רק שהיה לזה אפקט שלילי על התדמית של הדאפא, אלא זה גם השאיר על המערביים רושם רע לגבי אנשים סינים.

אני מציעה שמעכשיו והלאה, כשאנחנו בבופה, לא נתנהג בחמדנות. אנחנו צריכים לקחת רק את כמות המזון שנאכל ולא לקחת כמות גדולה כדי לקחת איתנו. בנוסף, עלינו גם להתחשב כשאנחנו משתמשים בשירותים במקומות ציבוריים. עלינו להיות מהירים, לא להשאיר לכלוך, ולאפשר מרווח לאחרים.

בסין מתרגלים רבים אוכלים אוכל פשוט מאוד לפני שהם יוצאים להבהיר את האמת ולאמת את הפא. למי אכפת מאוכל או נוחות? מתרגלים מחוץ לסין משתתפים בוועידת פא קדושה ולובשים חולצות צהובות שמודפס עליהן "פאלון דאפא הוא טוב", אז עלינו לנהל את עצמנו היטב.

מים חמים בבתי קפה

כשהאוטובוס השכור שלנו עצר באזור שרות, כמה מתרגלים מילאו את התרמוסים שלהם במים חמים בבתי קפה מבלי לבקש רשות מצוות המקום. הם התנהגו כאילו אין אף אחד בסביבה. המים החמים בבתי קפה מיועדים ללקוחות בלבד.

כשראיתי את חברי צוות המסעדה מתלחשים ביניהם ומצביעים על המתרגלים, מיד הלכתי לדלפק וקניתי כמה מאפים ויידעתי אותם שהמתרגלים הם איתי.

בתרבות המערבית יש כמה שירותים ללא תשלום המסופקים ללקוחות, ואנשים הולכים בעקבות חוק לא כתוב, האומר שרק לקוחות רשאים לשירותים אלו.

אם אנחנו צריכים מים חמים, עלינו לבקש קודם מהצוות ולשאול אותם כמה זה עולה. ברוב הפעמים הן לא ידחו את בקשתנו ולא ידרשו תשלום עבור מים חמים. לאחר שנקבל את המים החמים, עלינו להודות להם ולומר להתראות. אלו הם נימוסים בסיסיים המשקפים מוסכמות חברתיות, וזהו מוסר הנהוג בחברה נורמלית.

בתרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית, המושג של "אם לא תאכל או תיקח את זה, אתה מפסיד" ומנהגים רעים נטועים עמוק בלב האנשים. בנוגע לתמרוקים, פנקסים, ועטים חינם במלון, לא צריך לקחת אותם אם איננו משתמשים בהם. הסיבה והתוצאה שמאחורי הדברים הקטנים אינן תמיד פשוטות כפי שאנחנו חושבים. עלינו לנהל את עצמנו ביושר.

שירותים ציבוריים

בזמן הפעילויות והוועידה, מספר רב של מתרגלים מחכים בתור לשירותים. לעתים קרובות כשנכנסתי לתא השירותים, הוא היה מלוכלך – שתן על מושב האסלה וניירות מלוכלכים על הרצפה. ניקיתי הכול כי לא רציתי שמי שאחריי יחווה את מה שאני חוויתי.

היו מתרגלים שלכלכו את השירותים ופשוט עזבו מבלי שיטרחו להסתכל על הלכלוך שעשו. אנחנו מתרגלים. עלינו לשים לב לזה ולעשות מאמץ לשמור על הניקיון. עלינו להתחשב יותר באדם הבא שישתמש בתא השירותים.

בנוסף, אנחנו לא צריכים לתפוס את כל התאים בשירותים. עלינו להשאיר תא אחד למען אנשים אחרים כדי שלא יצטרכו לחכות בסוף התורים הארוכים שלנו. זה נכון במיוחד כשאנחנו משתמשים בשירותים של מסעדה. לפעמים יש קבוצה גדולה שלנו שנכנסת למסעדה כדי להשתמש בשירותים שלה מבלי לקנות דבר. אז במקרים אלה נחוץ אף יותר לתת ללקוחות המסעדה להשתמש בשירותים לפנינו.

אתיקה והצעות לגבי חדר המלון

בדרך כלל ארבעה מתרגלים חולקים חדר כדי לחסוך כסף, וזה גורם להרבה עבודה למנקות. כשזה מגיע לתשר, אני מציעה שכל אדם בחדר ייתן דולר או שניים כתשר למנקה בכל יום. להפגין כבוד לאחרים זו הפגנת השין-שינג של אדם.

עם ארבעה או יותר אנשים בחדר, חדר המקלחת מאפיין את הסוגיה. לעתים קרובות ראיתי מים בכל מקום, שיער על כל הרצפה, ומגבות רטובות מפוזרות סביב. איך מישהו יכול להשאיר בלגן שכזה לזה שאחריו? אני מרגישה שכולנו יודעים מה נכון לעשות, אך לעתים קרובות איננו מתחשבים ברגשותיו של האדם הבא. בבקשה הזכירו אחד לשני לעתים קרובות יותר בעתיד.

איני מאמינה שזה מקרי שנתקלתי בדברים האלו. הם תזכורת בשבילי גם, כיוון שהזנחתי כמה דברים קטנים לכאורה. במקרים רבים הייתי חמדנית ואנוכית והכתמתי את תדמית הדאפא. אני מקווה שכולנו נפעל טוב יותר בעתיד.

כדי לארגן נסיעה לוועידת פא, המתאמים הקדישו זמן רב בהזמנת מלונות ואוטובוסים, והמתרגלים עצמם עשו מאמץ רב לסידורי הנסיעה שלהם. עקב גודל הקבוצה שלנו, אם לא נשים לב לדברים קטנים בדרך, אנחנו עלולים להכתים את תדמית הדאפא.

אני זוכרת כשהמאסטר לימד את הפא בשנות התשעים, מתרגלים רבים נכחו בהרצאות והיו צריכים לנסוע אלפי מיילים ברכבת. הם התגברו על קשיים גדולים בנוגע ללינה ואוכל, אך הם שמרו את הכול בסדר מופתי.

המאסטר אמר:

"אני מעז לומר שהפאלון דאפא שלנו הוא מקום טהור (מחיאות כפיים)." ("הצעות שניתנו בפגישת הסייעים של הפאלון דאפא בבייג'ינג", 1994)

האכסניות שבהן המאסטר שהה היו תמיד נקיות ומסודרות, ועובדי המקום שיבחו זאת מאוד.

לאחר ש-10,000 המתרגלים שעתרו בשקט בג'ונג נאן האי ב-1999 עזבו את המקום, אף לא בדל סיגריה אחד או חתיכת נייר נשארו על הקרקע.

אנחנו כולנו תלמידים של המאסטר ונושאים באחריויות הגדולות שלנו. עלינו להיות

"יש לו שאיפות גבוהות בשעה שהוא מקפיד על פרטים קטנים." ("הנבון", " יסודות להתקדמות במרץ I")

כדי שהוועידה שלנו תישאר קדושה, עלינו לא רק לשים לב לתדמית בתהלוכות אלא גם להתייחס לפרטים הקטנים במשך הנסיעה.