ב-1989 חוויתי באופן אישי והייתי עד לכתישת תנועת הסטודנטים על ידי הטנקים הצבאיים בכיכר טיאננמן. לאחר מכן לא היה לי עוד כל עניין בפוליטיקה. מאז שסיימתי את לימודיי בקולג' ניהלתי חיים שקטים.

יצאתי להגנת הפאלון דאפא

באוקטובר 2000 הגיעה אישה אחת לאתר הבנייה בה עבדתי. היא ביקשה קצת צבע ואמרה שהיא הולכת לכסות עם הצבע מידע של פאלון דאפא שנכתב על קיר. סירבתי לתת לה זאת מסיבה פשוטה – האנשים האלה שכתבו את המידע סיכנו את חייהם כדי לכתוב את המילים האלה!

היא התרגזה מאוד ושאלה: "האם אתה חלק מהקבוצה שלהם [מתרגל פאלון דאפא]?"

למעשה, לא ידעתי מהו פאלון דאפא, אבל בכל מקום ראיתי גינויים והשמצות תעמולה נגדו. הסקתי מכך שאנשים אלה בוודאי עומדים בפני אי צדק, כך שהם צריכים לסכן את חייהם לכתוב את המילים האלה על הקיר.

עניתי לה בטון עוין: "אני לא מתכוון כלל לתת לך צבע, לכי מכאן".

אחד הכפריים שעמד לידי אמר: "זוהי אשתו של מזכיר המפלגה הקומוניסטית".

"התשובה היא עדיין לא", אמרתי, "גם אם היא הייתה אשתו של ראש העיר", אמרתי. האישה עזבה, מתוסכלת.

סרטי השמצה מפחידים נגד פאלון דאפא בביה"ס של בני

אשתי היא מורה בבית ספר. באביב 2001 בית הספר ארגן תלמידים לצפות בסרט על הכביכול "ההצתה העצמית של מתרגלי פאלון דאפא בכיכר טיאננמן". הבן שלנו, שהיה רק בכיתה ג' נעשה כה מפוחד מהתמונות הנוראיות של הסרט שסירב לישון לבדו.

כעסתי מאוד וקיללתי את המנהלת והמורים בשל היעדר אנושיות, להראות לילדים צעירים תמונות מפחידות כאלה ולערב אותם בפוליטיקה בגיל צעיר כזה. אשתי ניסתה להגן על החלטת בית הספר כך שרבנו בלהט רב.

סירבתי להיכנע ללחץ

באופן בלתי צפוי, אשתי החלה לתרגל פאלון דאפא בסתיו של 2004. אחרי מספר חודשים של תרגול, מחלת העור שסבלה ממנה במשך שנים נעלמה ללא בתרופות. היא נעשתה בריאה יותר ורחבת אופקים יותר. כתוצאה מכך מערכת היחסים בינינו השתפרה גם כן.

כך שלבסוף הבנתי מהו פאלון דאפא וראיתי את טוב הלב של מתרגלי הדאפא. כשראיתי את היחסים הקרובים שאשתי בנתה עם התלמידים שלה ועם הוריהם, שמחתי מאוד עבורה.

באוגוסט 2010 המשטרה עצרה את אשתי בשל תרגול בפאלון דאפא. אף על-פי שהיא הצליחה לברוח, זו הייתה חוויה טראומתית עבורה. הייתי תחת לחץ עצום, מפני שהשוטרים נהגו להטריד אותי שוב ושוב. אבל האמנתי בנחישות שאשתי לא עשתה שום רע בכך שתרגלה פאלון דאפא. בעידודם של מתרגלים אחרים, התגברתי על הזמן הקשה.

לחוות את ערכו היקר של הדאפא

יום אחד ראיתי על ארון לייבוש בגדים שעמד מחוץ לחלוני 12 פרחי אודומברה פורחים. פרח כזה אמור לפרוח אחת ל-3,000 שנה כדי לבשר את שובו של מלך גלגל החוק הקדוש שבא להציל אנשים.

באותו לילה חלמתי שחזרתי לבית הספר ונאמר לי שמאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא מלמד באחת הכיתות. הייתי נרגש וניגשתי לשם. ראיתי את המאסטר, שיערו כחול ומתולתל, לבוש בגד בודהיסטי ויושב על הפודיום מחזיק כף יד אחת זקורה מול חזהו. ישבתי וחשבתי כמה נפלא יהיה אם חמותי תהיה שם גם כן. אז קמתי ויצאתי החוצה לחפש אותה. לצערי אינני זוכר מה אמר מאסטר לי בחלום.

פעם חבריה של אשתי שוחחו על כך שראו פאלון. חשבתי לעצמי: ראיתי פרחי אודומברה ואת הפא שן של מאסטר לי. אבל לא ראיתי פאלון. האם לא יהיה נחמד אם אוכל גם לראות פאלון?

ואז בוקר אחד בסלון הבית שלי ראיתי פאלון מוזהב על הווילון. בתוכו ראיתי אין-ספור פאלונים קטנים. באותו הרגע מוחי התרוקן. לא הייתה לי כל מחשבה, ולבי היה טהור. הייתי כה נרגש ונלהב, הרגשה שלא ניתן לתאר במילים.

אמנם לא התחלתי לתרגל פאלון דאפא, אך הייתי עד לכוח של הדאפא פעמים רבות. אני יודע בלבי שפאלון דאפא הוא אמיתי, הוא ישר והוא יקר ערך ביותר.