אני מתרגלת פאלון דאפא כבת 70. שתי תקריות נחקקו במוחי. הראשונה התרחשה בתחילת הרדיפה ב-21 ביולי 1999, והשנייה התרחשה לאחרונה. נדרש לי זמן מה להבין את משמעותן.

זיכרון מה-21 ביולי 1999: הפעלת הכוחות השמימיים

יום לאחר תחילת הרדיפה תרגלתי כרגיל את תרגילי המדיטציה בבוקר בכיכר. להפתעתי היו שם המוני אנשים, יותר ויותר אנשים הגיעו לאחר תום התרגילים. הייתי בשורה החזיתית כשניידות משטרה רבות ואוטובוסים הגיעו.

השוטרים התחילו לדחוף אותנו לעבר האוטובוסים. הם מילאו אותם בזה אחר זה. שני קצינים תפסו את זרועתי וגררו אותי לכיוון האוטובוס. הייתה לי מחשבה אחת : ״אני רוצה לחזור הביתה!״ למחשבה הזו היו שתי משמעויות. האחת היתה שרציתי ללכת בעקבות המאסטר כדי לחזור הביתה. השנייה היתה שרציתי לחזור לביתי העכשווי, לאכול וללכת לעבודה.

זה היה מאוד לא נוח להיגרר על ידי השוטרים. ניערתי את זרועי הימנית, והשוטר עף למרחק של כארבעה או חמישה צעדים. הופתעתי מאוד. אחר כך ניערתי את זרועי השמאלית, והשוטר האחר גם כן נזרק למרחק רב, בדיוק כמו הקודם. הפתעתי היתה גדולה אף יותר.

שני השוטרים אחזו בי שוב, שוטר שלישי בא לעזרתם ודחף אותי לאחור. הם ניסו לדחוף אותי לעבר האוטובוס. הם נזקקו לתגבורת, ועדיין לא הצליחו להזיז אותי. ואז שוטרים נוספים רצו לעברנו. פיקפקתי אם אוכל להחזיק מעמד ולכן נכנעתי. לאחר שעליתי לאוטובוס, אחד השוטרים נכנס והתיישב ליד נהג האוטובוס. הוא התנשף והזיע בשעה שהצביע עלי. הוא ניסה לדבר אבל הוא היה עייף מכדי להגיד משהו מלבד ״את,את...״

האוטובוס הביא אותנו לפרברים והוריד אותנו שם. מאוחר יותר שמעתי שמרכזי המעצר היו מלאים עד אפס מקום במתרגלי פאלון דאפא ולמשטרה לא היה מקום בשבילנו, לכן הם הורידו אותנו בפרברים.

כחודש מאוחר יותר הבחנתי בחבּורות גדולות על כתפיי וסימני ידיים על זרועותיי. הבנתי שזה כתוצאה מהעימות עם השוטרים. לא פלא שהשוטר היה קצר נשימה.

אפשרתי לשוטרים לעצור אותי שוב

לאחרונה המשטרה ניסתה שוב לעצור אותי. צעקתי : ״לא מסכימה להירדף!״ כשדחפתי את שני השוטרים, שהיו בשנות ה-20 וה-30 שלהם, אחד מהם נפל ארצה. אחד מהם הזמין תגבורת בטלפון הנייד. שני שוטרים נוספים הגיעו ובידיהם אזיקים. תהיתי אם אוכל להתנגד, נכנעתי, והנחתי לשוטרים לכבול את ידיי באזיקים. בתחנת המשטרה הם כבלו אותי לשולחן בידיים ובמתניים. אסרו עליי לאכול או לזוז במשך 10 שעות, ובכל משמרת השגיחו עלי שלושה שוטרים השגיחו.

התבוננות פנימה

כשהתבוננתי פנימה הבנתי שכשנעצרתי נתתי לזה לקרות כי האמנתי שאני בעמדת נחיתות מול יתרונם המספרי. שאלתי את עצמי מה היה קורה אלמלא נכנעתי, האם זה היה מסתיים אחרת? זה מזכיר לי שאפילו כילדה הייתי כנועה ולא העזתי להאבק. הבנתי שזאת החזקה שיש להשמיד.

אחרי שקראתי התנסות של מתרגל שכותרתה: "איך להבין את התגובה שלך כשעוצרים אותך באופן בלתי חוקי״, הבנתי את משמעות הפא של המאסטר.

המאסטר אמר:

"זה זמן ארוך יש ליצורים החיים בדאפא, ובמיוחד לתלמידים, מעין אי-הבנה של הפא בדרגות שונות בקשר לשיפור השין-שינג. כל פעם שמגיע הקושי הם לא מסתכלים עליו עם הצד של הטבע המקורי שלהם אלא לגמרי עם הצד האנושי שלהם, כך שהשדים מנצלים את זה ומפריעים ומערערים ללא הפסקה, וזה גורם לכך שהתלמידים נתונים בקשיים במשך תקופה ארוכה. למעשה זה נובע מכך שהצד האנושי לא מבין מספיק את הפא. ריסנתם את הצד האלוהי שלכם באופן אנושי, כלומר דיכאתם את החלק שלכם שכבר טופח ומנעתם ממנו לתקן את הפא. איך יכול להיות שהצד הלא מטופח ישלוט על המחשבה העיקרית ועל הצד שכבר קיבל את הפא? הזנתם את השדים באופן אנושי ואפשרתם להם לנצל את פרצת הפא. בזמן המצוקה, אם אתם, כתלמידים, באמת יכולים לשמור על שלווה בלתי מעורערת או יכולים להציב את לבכם בהתאם לדרישות השונות כלפיכם ברמות השונות, זה יהיה מספיק בשביל שתעברו את המבחן. אם זה ממשיך בלי סוף, אם אין בעיות אחרות בשין-שינג או בהתנהגות, זהו בוודאי השד המרושע שמנצל את הפרצה של חוסר השליטה שלכם. ככלות הכל, מטפחים אינם אנשים רגילים. אז מדוע הצד של הטבע המקורי לא מתקן את הפא?"

"עליכם גם להבין ש"טבעי" לא קיים ויש סיבות ל"הכרח". למעשה "טבעי" הוא הצדקה עצמית בחוסר אחריות של האנשים הרגילים כשהם לא מסוגלים לפרש את היקום, את החיים ואת התופעות החומריות. הם לא יכולים לדמיין מהי המהות של ה"טבעי" הזה. בגלל השפעת דרך המחשבה הזאת, אתם חושבים שכל הקשיים הם הכרחיים והם צריכים להיות כך, כך מפתחים גישה פסימית ופסיבית. לכן על הצד האנושי שלכם להבין את זה, ומה שיותר חשוב, הצד שקיבל את הפא צריך להיות ברור." ("הסבר הפא", " יסודות להתקדמות במרץ I")

הבנתי שלא תיקנתי את הפא באמצעות ״הטבע המקורי״ שלי. במקום זאת, החשיבה האנושית שלי יצרה מצב של שליליות ושל חסר אונים, שהיה פתח להפרעות.

לאמת את הכוחות השמיימיים של ישות מוארת

המאסטר אמר לפני זמן רב:

" אלוהויות מהלכות על פני הארץ מאמתות את הפא." ("ממה יש לפחד?", "הונג יין II")

המאסטר מתייחס אלינו כאל ישויות שמימיות, אבל אנחנו רואים בעצמנו אנשים רגילים. עכשיו אני מבינה טוב יותר למה המאסטר התכוון במילים ״הכוחות השמימיים של הבודהה״. חלק מהמשמעות של אימות הפא הוא לאמת את הכוחות השמימיים.

ללא הכוחות השמימיים שהמאסטר נותן לי איך יכולתי, אישה מבוגרת, להפיל שוטר ארצה? איך יכולתי להחזיק מעמד כבולה לכיסא קר כקרח במשך 10 שעות?

ראיתי מתרגלת כבת שבעים שעשתה מדיטציה בכיכר, כשהמשטרה עצרה את המתרגלים. כמה שוטרים ניסו למשוך אותה ולהרים אותה אבל לא הצליחו, ולבסוף הם הפסיקו לנסות. תקריות כאלה מוכיחות שהמאסטר נתן לנו כבר מזמן את הכוחות האלה. אז למה איננו מעזים להשתמש בהם?

המאסטר אמר:

"אומר לכם, במשך שנים אני אומר כל הזמן שהיכולות של תלמידי הדאפא הן עצומות, אבל אנשים רבים לא מאמינים לזה משום שלא הרשו לראות את היכולות האלו. בהשפעת המחשבות הנכונות, כל דבר שמסביבך, כמו גם אתה עצמך, יעבור שינויים. אבל אתם אף פעם לא חשבתם לנסות את זה. הכוחות הישנים, כמו גם ההפרעה מהגורמים הרעים, בדיוק מנצלים את הפרצות בחשיבה שלכם. זה מה שהם עושים כל השנים האלו. לכל אורך הדרך הכוחות הישנים שלחו את הרוחות הרקובות ואת הגורמים של המפלגה המרושעת לעשות את זה, כשהם גורמים לכם להיכשל במאמציכם להציל אנשים. הם עושים את זה משום שאין להם יכולת להביס אתכם במאבק ישיר. זה לא משנה איזה כוח אדיר הם יגבשו, ברגע שאתם מתחילים לשלוח מחשבות נכונות כולם יהפכו לאפר, ייהרסו לגמרי ולא יהיו שווים דבר. אם סוג כזה של מאבק היה ממשיך, אז ההפרעה מהרוחות הרקובות ומהגורמים של המפלגה המרושעת הייתה מחוסלת ונעלמת. כשתלמידי הדאפא מסוגלים לשלוח מחשבות נכונות בריכוז טוב ולשלוח מחשבות נכונות חזקות מספיק – נסו את זה – אם הייתם יכולים לעשות את זה היום, אז חצי מכל הרוע שעכשיו מתקיים היה נמחק. בדיוק משום שיש לכם כל מיני החזקות אנושיות, כמו גם בעיות לשתף פעולה, הוא מסוגל לנצל את הפרצות שלכם, למנוע מכם להצליח במה שאתם אמורים לעשות, ולהחליש את הכוח שלכם בזמן שאתם פועלים להציל ישויות חיות. לרוע אין אמצעים אחרים שעומדים לרשותו. כשהאנשים הרעים בעולם הזה נראים כמרושעים, וכשהם אולי פועלים בצורה פראית מאוד, זה משום שישנן ישויות רעות מאחוריהם שתומכות בהם. כשמשמידים את הישויות הרעות האלו, האדם לא יהיה מסוגל לגייס את הפראות הזאת יותר. אם תלמידי הדאפא יוכלו לצרף את הכוח שלהם ביחד במאמץ מרוכז אחד, ולפעול עם מחשבות נכונות חזקות ביותר, חישבו על זה, זה באמת יהיה שווה ערך לכך שאלוהויות נוכחות בעולם הזה. זה יהיה פשוט מבעית עבור הרוע!" ("יום השנה ה-20 להוראת הפא", 2012)

"טיפוח והיכולות של בודהא לא ניתנים להפרדה. אז אני רק מדבר על דברים אלה באופן כללי ובמונחים של האמיתות היסודיות ועקרונות פא, וזה מאפשר לכם להבין. אני נותן דוגמה אחת כדי לאפשר למטפחים להבין את השאר – זו הסיבה. זה לא שאני מבקש מכם לא לרדוף אחרי הדברים האלה ואז אני הולך ומספר לכם עליהם. אי אפשר להפריד את הדברים האלה מטיפוח של פוא פא. מה שאתם רודפים והאמיתות של הפא שעליכם להבין הם שני דברים לגמרי שונים; כוחות שמימיים הם התבטאות של פן נוסף של פוא פא. חוסר היכולת שלך לראות את המופלאות של הכוחות השמימיים של פוא פא נובע מכך שאתה קורא את הספר עם מחשבה אנושית." ("הוראת הפא בוועידה בשווייץ", 1998)

"היום זה חג הפסחא, יום תחייתו של אל! (מחיאות כפיים סוערות) לא אדבר עוד. לרגל יום נהדר זה, הלוואי והצד האלוהי של תלמידי הדאפא גם כן יקום לתחייה!" ("הרצאת פא בחג הפסחא שנת 2004 בוועידת הפא בניו יורק ")

המאסטר שיחרר את היכולות שלנו. למה אנחנו ממשיכים להיאחז במחשבה אנושית? כל עוד אנו עושים דברים בהתבסס על הפא אנו יכולים להשתמש בכוחות השמימיים שלנו.