לאורך ההיסטוריה, ההימלאיה היה אזור שהרבה מטפחים שכנו בו. האנשים שם חיים בפשטות ובצניעות, וכולם רוקדים ושרים. הם גם נותנים כבוד רב לפא הבודהא. לפני כמעט כמילניום, היה מטפח באזור זה בשם מִילֵה-רִיפָּה. כשהמוני בודהות ובודהיסטוות עברו תקופות חיים רבות ופורענויות רבות לפני שטיפחו עד הגשמת "סטטוס הפרי" שלהם, מִילֵה-רִיפּה השיג מוסריות אדירה בכמות דומה תוך תקופת חיים אחת בלבד. מאוחר יותר הוא נודע כמייסד הפלג הלבן של הבודהיזם הטיבטי.

חלק ראשון  חלק שני  חלק שלישי

"המאסטר בא אליי ואמר: 'אתה מסוגל עכשיו להטיל סופת ברד. אך איננו יודעים אם החיטה כבר הבשילה בכפר הולדתך. כמה גבוהה היא עכשיו?' חשבתי על זה לזמן מה והשבתי: 'היא עדיין גבוהה מספיק רק כדי להסתיר יונה'.

"שבועיים חלפו והמאסטר שאל אותי שוב. אמרתי: 'היא גבוהה כמו גבעול צעיר של 'עשב קנרית'. הוא אמר: 'הממ, זה עדיין מוקדם מדי'.

"לאחר זמן מה הוא שאל שוב ועניתי: 'השתילים מגדלים עכשיו שיבולים?'. המאסטר אמר: 'אם כך, הגיע הזמן להטיל את סופת הברד'.

"הוא שלח תלמיד ללוות אותי, זה שביקר קודם בכפר הולדתי לאמת את מצבי. התחפשנו לשני נזירים נודדים ויצאנו למסענו.

"היבול גדל טוב במיוחד השנה. תושבים זקנים רבים אמרו שהם אף פעם לא ראו יבול טוב שכזה. הכפריים הסכימו ביניהם שאף אחד לא יתחיל לקצור עד שכולם יעשו יחד חגיגה גדולה. חיכיתי עד יום או יומיים לפני הקציר ובניתי מזבח במעלה הזרם של נהר הכפר. לאחר שהכנתי כל מיני חומרים בשביל הלחש, התחלתי בהטלת הכישוף כשאני צועק בקול רם את פסוקי הלחש. השמים היו בהירים וללא עננים למרחק של אלפי מייל. קראתי בקול את שם האפוטרופוס השמימי והתחלתי לציין איך הכפריים התנכלו למשפחתי. ואז געיתי בבכי כשאני מכה בחזי ובבגדיי.

"זה באמת היה לא ייאמן. עננים כהים הופיעו לפתע בשמים, שכבה אחר שכבה, וכהרף עין זה הפך לסבך עננים גדול ומרוכז, עם ברק מבזיק ורעם מתנפץ. אבני ברד גדולות הושלכו ארצה מן השמים, גל אחר גל, מכות ביבול שהכפריים עמדו לקצור ולא מותירות אף גרעין תבואה אחד. בעקבות זאת הגיע שיטפון מההר ששטף עמו הרחק את כל היבול. בראותם את היבול נשטף ומתרחק, זעקו אנשי הכפר וקוננו. לבסוף הייתה סופת גשם. לשנינו היה קר, אז הלכנו למערה סמוכה והקמנו מדורה לחמם את עצמנו.

"באותו זמן, כמה ציידים עברו ליד המערה. אנשי הכפר שלחו אותם להביא בשר לחגיגת הקציר. אחד הציידים אמר: 'אף אחד לא פוגע בנו כל כך כמו טוֹפָּאגָה. הוא הרג כל כך הרבה אנשים ועכשיו הוא הרס את כל החיטה. אם אתפוס אותו, אסחט את כל דמו ואעקור את כיס המרה שלו. אך אפילו זה לא ישכך את כעסי'.

"איש זקן אמר: 'שקט! אל תדבר בקול רם כל כך. תראה, עשן יוצא מהמערה שם. מי שם?' בחור צעיר ענה: 'זה בטח טוֹפָּאגָה. החלאה הזאת עדיין לא ראה אותנו. בוא נלך להביא עוד אנשים להרוג אותו לפני שיהרוס את כל הכפר שלנו'. הם עזבו בחיפזון.

"בן לוויתי ראה מישהו הולך מתחתינו וניחש שכבר גילו אותנו. הוא אמר: 'אתה יכול לחזור ראשון. אני אעמיד פנים שאני אתה ואשחק איתם קצת'. הסכמנו שנפגש במלון בעוד ארבעה ימים. ביודעי שהוא חזק מאוד ואמיץ, לא דאגתי לעוזבו לבד.

"באותו זמן, ממש רציתי לראות את אמי אך חששתי שאנשי הכפר יפגעו בי. אז נאלצתי לעזוב את הכפר שלי ולעקוף אותו מכיוון אחר. לרוע המזל, כשהייתי בדרך, כלב פרא נשך אותי מספר פעמים והרגל כוסתה בפצעים. צלעתי כל שארית הדרך ולא הצלחתי להגיע למלון בזמן.

"אז מה עשה בן לוויתי? אחרי שעזבתי באותו יום, קבוצה גדולה של אנשי הכפר התאספה כדי להרוג אותי. הוא הסתער לעבר האנשים והסוסים, מפיל אותם ארצה משני צדדיו. כשההמון רדף אחריו שוב הוא רץ. כשההמון רץ מהר, הוא הגביר את מהירותו; כשההמון האט, הוא גם האט. כשהכפריים זרקו אבנים לעברו, הוא זרק לעברם אבנים גדולות יותר וצעק: 'אם מישהו מעז לבוא להכות אותי, לא ארחם עליו ואטיל עליו כישוף מוות. כל כך הרבה אנשים מתו בגללי, אינכם מפחדים? קציר טוב כל כך הסתיים בכלום. האין זה מספיק? אם לא תתייחסו היטב לאמי ולאחותי מעכשיו והלאה, אקים אגם של רוחות רפאים בכניסה לכפר ואטיל כישוף דמוני ביציאה ממנו. כל מי מכם שנשאר בחיים ובני משפחותיכם יושמדו. לא אפסיק עד שהכפר כולו יהפוך לאפר. אינכם מפחדים?'

"אנשי הכפר רעדו מפחד לשמע איומיו. הם הביטו אחד בשני ומלמלו, אך אף אחד לא העז לצעוד קדימה. לבסוף, כל אחד מהם חמק בשקט בחזרה אל הכפר.

"בן לוויתי הגיע למלון לפניי. הוא שאל את הבעלים אם נזיר נודד כמוני היה שם. הבעלים חשב לרגע וענה: 'הוא לא הגיע לכאן, אך אני חושב שהוא בכפר הזה שעושה חגיגה. נראה גם שהוא פצוע. יש לך קערה? אם לא, אני יכול להלוות לך אחת'. הוא לקח קערה אפורה שהייתה לה צורה של הפנים של יאמה [אל המוות] ונתן אותה לבן לוויתי. בן לוויתי בא לחגיגה לקבץ נדבות ומצא אותי. הוא התיישב לידי ואמר: 'למה לא הגעת אתמול?' אמרתי לו, 'לפני כמה ימים כשקבצתי אוכל בדרך, כלב פרא נשך אותי כמה פעמים. עכשיו זה קצת יותר טוב. אין מה לדאוג'.

"אז שנינו חזרנו לראות את המאסטר שלנו שאמר לנו: 'שניכם עשיתם דבר מדהים. הופתענו ושאלנו: 'מי סיפר לך?' המאסטר ענה: 'האפוטרופוס השמימי. הפעם שלחתי אותו לשם. הוא חזר ביום בו היה ירח מלא וסיפר לי על כך'. כולנו שמחנו מאוד".

לאחר שסיים לספר את הסיפור הזה, מִילֵה-רִיפּה הנכבד סיפר לתלמידים שהקשיבו להוראת הדהרמה שלו: "כך עשיתי מעשים רעים לשם נקמה".

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "מאסטר, אמרת שקודם ייצרת קארמה רעה ואחר כך קארמה טובה. קארמה טובה נובעת רק מדהרמה ישרה. מאסטר נכבד, מה היו הקשרים הגורליים שלך לפגוש בדהרמה ישרה?"

מִילֵה-רִיפּה אמר: "בהדרגה התחלתי להתחרט על החטאים של הטלת הכישוף וסערת הברד. ובאותו זמן, המשאלה שלי ללמוד דהרמה ישרה נעשתה עזה יותר מיום ליום. לעתים קרובות לא רציתי לאכול והיה לי קשה לישון. כשהלכתי, רציתי לשבת, וכשישבתי רציתי ללכת. הייתי חסר מנוחה והרגשתי אשם מאוד על המעשים הרעים שעשיתי. העולם הארצי הזה נראה לי מנוכר, אך לא העזתי להזכיר לימוד דהרמה ישרה. בלבי חשבתי לעתים קרובות: 'האם תהיה לי הזדמנות ללמוד דהרמה ישרה כאן עם המאסטר? מה עליי לעשות?'

"המשכתי לחשוב ולדאוג לגבי זה וכך קרה: למאסטר היה בהתחלה נדבן עשיר. למשפחת הנדבן הזה היה רכוש גדול למדי. הוא האמין בלהט במאסטר ותמך בו בכבוד רב ללא הרף כל הזמן. לפתע הנדבן חלה מאוד והזמין את המאסטר לביתו להתפלל.

"כעבור שלושה ימים המאסטר חזר בפנים חיוורות וחיוך מאולץ. שאלתי אותו: 'מאסטר, מדוע פניך חיוורות כל כך? מדוע אתה כל הזמן מתאמץ לחייך חיוך שכזה?'

"המאסטר נאנח וענה: 'שום דבר בעולם הזה אינו נצחי. הנדבן הטוב ביותר שלי, זה שהייתה לו האמונה החזקה ביותר בי, מת אתמול בלילה. בגלל זה אני חושב שהעולם הזה הוא מקום עצוב. זקן מוזר שכמוני ייצר קארמה על ידי הטלת כשפים, לחשים וסערות ברד, מהיותי צעיר עד ששערי הלבין לעת זקנה. אף שאתה עדיין צעיר, בדיוק כמוני, בצעת חטאים של לחשים וסערת ברד. אני חושש שאצטרך לשאת באחריות למעשים הרעים האלו בעתיד'.

"התפלאתי ושאלתי: 'במחשבה על כל היצורים החיים שהרגנו, האם זה אפשרי שהמאסטר יעזור להם להיוולד שוב בגן העדן טושיטה או להשיג שחרור?' המאסטר השיב: 'למעשה, אף אחד לא יכול באמת לעזור להם להינצל או להשתחרר. מעכשיו, אטפח דהרמה ישרה, ואתה תוכל לעזור ללמד את התלמידים שלי. כך אוכל להוביל אותך לגן עדן טושיטה ולשחרור. או, שאתה יכול ללכת ללמוד דהרמה ישרה ולהוביל אותי לגן עדן טושיטה ולשחרור. אספק לך כל מה שאתה צריך כדי לחפש דהרמה ישרה'.

"אח! שמחתי כל כך לשמוע את זה! לאחר שחשבתי על זה יום ולילה, חלומי הפך עכשיו למציאות. אז מיד אמרתי למאסטר שלי: 'אני מוכן לטפח דהרמה ישרה!' הוא ענה: 'אתה עדיין צעיר. בנוסף, יש לך לב נחוש ואמונה חזקה. אם כך, בבקשה הקדש עצמך ללימוד דהרמה ישרה!'

"המאסטר עזר לי להכין בגדים למסע. הוא שם כמה חתיכות אריג משובח על סוס ונתן לי אותן יחד עם הסוס. הוא אמר שרָנגְטוֹן לָהגַ'ה בטְסַאנגרוֹנג הוא חכם ידוע, והמליץ שאלמד ממנו. לאחר שנפרדתי מהמאסטר ואשתו, יצאתי לכיוון טְסַאנגרוֹנג.

אשתו של רָנגְטוֹן לָהגַ'ה וכמה תלמידים אמרו שהוא לא נמצא כי הוא מבקר במקדש אחר של אותה דהרמה. אמרתי להם שיוּנְגטוֹן טְרוֹגְיָאל הפנה אותי וסיפרתי להם את סיפורי. אשתו בקשה מלאמה אחד לקחת אותי לרָנגְטוֹן לָהגַ'ה. לאחר שהגענו לשם, הגשתי את מנחותיי ואמרתי: 'ביצעתי חטאים גדולים. בבקשה הרחב את חמלתך ולמד אותי שיטה לשחרור מעבר לגלגול הנשמות'.

רָנגְטוֹן לָהגַ'ה השיב: 'כך עובדת השיטה שלי. השורש בא מהטבע היוצא מן הכלל, המעבר שוכן בהתקדמות היוצאת מן הכלל, והפרי מתייחס להתגשמות היוצאת מן הכלל. אם תחשוב על זה במשך היום, תשיג את זה במשך היום; אם תחשוב על זה במשך הלילה, תשיג את זה במשך הלילה. לאלו עם בסיס טוב וקשרים קארמתיים, אין צורך לחשוב. ברגע שתשמע את הדהרמה, תשיג שחרור. אני אלמד אותך את זה'.

"אז המאסטר ביצע אָבְהישֶקָה (טקס חניכה) עבורי ולימד אותי פסוקים. באותו זמן, חשבתי לעצמי: 'כשלמדתי לחשים בעבר, יכולתי לראות את ההשפעה לאחר 14 ימי תרגול; למידת מיומנות סערת הברד לקחה רק שבעה ימים. מה שהמאסטר הזה מלמד אותי עכשיו קל הרבה יותר. בלי קשר אם זה יום או לילה, כל עוד אני חושב על זה, אשיג זאת. ואלו עם קשרים קארמתיים לא צריכים אפילו לחשוב. כיוון שפגשתי בדהרמה הזאת, מובן שיש לי איכות מולדת טובה'. לכן לא הקדשתי לכך יותר מדי תשומת לב והתקדמתי רק מעט.

"לאחר כמה ימים, רָנגְטוֹן לָהגַ'ה בא אליי ואמר: 'הזכרת שבצעת חטאים גדולים. זה נכון. כשאני מדבר על הדהרמה שלי אני מגזים קצת. למעשה אינני יכול לספק לך הדרכה. בבקשה גש מיד לדרואולונג שבלודראק ולך אחר מַארְפָּה צ'וֹקְיִי לוֹדְרוֹ. הוא מאסטר מכובד גדול, מתרגם הכתבים ותלמיד ישיר של המאסטר ההודי נָארוֹפָּה. כמתרגל של מסורת המנטרה החדשה, הוא השיג שלושה תחומים. יש לו גם קשרים קארמתיים איתך מחיים קודמים. בבקשה לך ומצא אותו!'

"כששמעתי את שמו של מלך מתרגמי הכתבים, מַארְפָּה, לבי התמלא שמחה וכל שער גופי סמר. דמעות זלגו מעיניי. במחשבתי התעוררה הערצה עליזה עצומה ואמונה שאין כמותה.

"עם צידה לדרך ומכתב מרָנגְטוֹן לָהגַ'ה התחלתי במסעי. בדרך המשכתי לחשוב על זה והייתי להוט לפגוש את המאסטר.

"בלילה שקדם לבואי לדרואולונג, מאסטר מַארְפָּה חלם שנָארוֹפָּה מבצע אָבְהישֶקָה בשבילו. נָארוֹפָּה הביא לו יהלום ירקן עם קצת אדמה בקצהו וגם בקבוק זהב מלא בטל מתוק, ואמר: 'בבקשה נקה את היהלום הזה עם הטל ותלה אותו גבוה על הבניין הגדול הזה. זה ישמח את הבודהות ויועיל לישויות החיות בעולם הזה. כשתעשה כך, תשיג שני דברים'. במילים אלו הוא עזב. בעקבות הוראה זאת, מַארְפָּה ניקה את היהלום עם הטל ותלה אותו גבוה. לפתע היהלום קרן והאיר את שלושת אלפי העולמות. האור זרח על הישויות החיות שבתוך ששת הדרכים [של גלגולי הנשמות] והסיר את כל כאבם וצערם. בשמחה גדולה אז כל הישויות החיות השתטחו ארצה בפני מַארְפָּה והבניין. אין ספור בודהות, רבים כמו גרגירי החול בנהר הגנגס, גם הציעו את ברכותיהם.

"מַארְפָּה התעורר בבוקר וליבו מלא שמחה. בעודו מהרהר בחלום, אשתו נכנסה בחפזון ואמרה: "מאסטר, אתמול בלילה חלמתי חלום. שתי נשים צעירות ויפות מאודיאנה (מקום בהודו בו בודהיזם הוואג'רהיאנה, או 'המנטרה הסודית' התפתח) הביאו לי פגודה מאבן ירקן עם קצת אדמה עליה. הן אמרו שזו הוראה מנָארוֹפָּה לקדש את הפגודה ולשים אותה על פסגת ההר. אתה ניקית אותה עם טל ושמת אותה על ראש ההר. לפתע הפגודה הקרינה אור בהיר ואין ספור פגודות קטנות יותר התגשמו למציאות. התוכל לומר לי מה משמעות החלום הזה?' בשומעו זאת, המאסטר ידע שהחלום תואם לחלוטין את חלומו ושמח מאוד. אך הוא הדחיק את שמחתו ואמר במלוא הרצינות: 'חלום הוא חלום, ולא מציאות. אינני יודע מה הוא רומז'. הוא המשיך: 'עליי ללכת לחרוש את השדה היום. תוכלי לעשות הכנות לכך?' אשתו אמרה: 'אם מאסטר מכובד כמוך הולך לבצע עבודה מסוג זה אנשים יצחקו עלינו. בבקשה אל תלך'. אך המאסטר לא הקשיב ואמר: 'בבקשה הביאי לי כד יין. עליי לקבל אורח צעיר היום'. ואז הוא הלך לשדה עם היין וכלי העבודה.

"כשמַארְפָּה הגיע לשדה הוא הניח את הכד על האדמה וכיסה אותו בכובע. במשך זמן מה הוא חרש את השדה ואז התיישב לנוח ולשתות.

"באותו זמן כמעט הגעתי לגבול של לודראק וביקשתי הנחיות לאורך הדרך כדי לפגוש את מאסטר מַארְפָּה, מלך המתרגמים. להפתעתי, אף אחד לא שמע עליו קודם לכן. בצומת דרכים בה יכולתי לראות את לודראק, שאלתי מישהו על זה שוב. הוא ענה: 'אני מכיר מישהו בשם מַארְפָּה, אך אין לי מושג לגבי מלך המתרגמים'. שאלתי: 'תוכל לומר לי היכן נמצאת לודראק?' הוא הצביע לעבר העמק שמלפנים וענה: 'שם! לא רחוק מכאן'. שאלתי: 'מי גר שם?' הוא השיב: 'מַארְפָּה'. שאלתי: 'יש לו עוד שמות?' הוא ענה: 'יש אנשים שקוראים לו מַארְפָּה, ויש כאלה שקוראים לו מאסטר מַארְפָּה'. כך ידעתי שזה המאסטר שאני מחפש אחריו בלהיטות.

"שאלתי: 'מה השם של צלע הגבעה?', 'המקום הזה נקרא 'מדרון התפשטות הדהרמה'. כשחשבתי שאני עומד לראות את מעונו של המאסטר ב'מדרון התפשטות הדהרמה', הייתי מרוצה מאוד מהקשר הקארמתי. המשכתי ללכת ולשאול איך להגיע. לאחר זמן מה, עברה על פניי קבוצת רועים ושאלתי שוב. זקן אחד אמר שאינו יודע, אבל ילד חביב בלבוש נאה ענה ברהיטות: 'אני חושב שאתה מדבר על אבי. הוא מכר את כל נכסינו עבור זהב ולקח אותו להודו. הוא הביא בחזרה כתבים רבים. הוא אף פעם לא עבד בשדה בעבר, אך איכשהו הוא הלך לשם היום'. חשבתי בלבי: 'זה חייב להיות המאסטר'. באותו הזמן תהיתי מדוע המאסטר המתרגם הגדול הולך לעבוד בשדה. המשכתי ללכת כשאני חושב על זה. לפתע ראיתי לאמה גבוה וחסון עם עיניים זוהרות גדולות חורש את השדה שבצד הדרך. לבי התמלא שמחה בל תתואר כשראיתי אותו. שמחתי כל כך ששכחתי את כל מה שסביבי. לאחר זמן מה חזרתי לעצמי. ניגשתי אליו ושאלתי: 'האם תלמידו של המאסטר ההודי הגדול נָארוֹפָּה, המאסטר המתרגם מַארְפָּה גר כאן?'

"הלאמה סקר אותי בדקדקנות במשך זמן רב, מכף רגל ועד ראש, ואמר: 'מי אתה? למה אתה מחפש אותו?'

"עניתי: 'אני מטיבט האחורית, ובצעתי חטאים גדולים. מַארְפָּה הוא ידוע מאוד, ובאתי לכאן ללמוד ממנו דהרמה'.

"הלאמה אמר: 'אקח אותך אליו עוד מעט. בבקשה תחליף אותי ותחרוש את השדה'.

"במילים אלו הוא הסיר את כובעו, הרים את הכד מהאדמה ולגם מהיין. נראה היה שהוא נהנה ממנו מאוד. ואז הוא הניח את הכד על האדמה ועזב.

"לאחר שהלך, לקחתי את הכד וגמרתי את כל היין בלגימה אחת. ואז התחלתי לחרוש את השדה. לאחר זמן מה, הילד החביב שהיה עם הרועים הגיע ואמר לי: 'הי! המאסטר ביקש שתבוא'. עניתי: 'תן לי קודם לסיים את השדה הזה. מישהו הסכים לשלוח הודעה למאסטר בשבילי, אז עליי לסיים לחרוש את השדה בשבילו. תוכל ליידע את המאסטר שאבוא במהרה?' המשכתי לעבוד עד שהשדה כולו היה חרוש. המקום הזה היה ידוע מאוחר יותר כ'השדה בעל הקשר הגורלי'.

"לאחר שסיימתי לחרוש את השדה, הילד לקח אותי לראות את המאסטר. ראיתי את הלאמה החסון והחזק יושב על מושב מרופד בשלוש שכבות של כריות. המושב היה מגולף בעיצובים מקושטים של טַארוּס וגַארוּדָה. נראה שהוא שטף את פניו זה הרגע, אך עדיין יכולתי להבחין במעט אבק על הגבות שלו. גופו השמן שישב שם היה כמו עששית גדולה, ובטנו השמנה בלטה החוצה. בחושבי שזה האיש שפגשתי בשדה, תרתי סביב בעיניי אחר מַארְפָּה. המאסטר חייך אליי ואמר: 'הברנש הצעיר הזה באמת לא מזהה אותי. אני הוא מַארְפָּה. אני מציע שתעשה קאו טאו (קידת כבוד)'.

"השתטחתי בפניו בצייתנות ואמרתי: 'אני מטסאנג וביצעתי חטאים גדולים. אני מוכן להקדיש למאסטר את גופי, דיבורי ומחשבתי. אני מקווה שהמאסטר יכול להציע לי מזון, ביגוד ודהרמה ישרה. נוסף על כך, אנא רחם והענק לי את שיטת הטיפוח להגיע להיות בודהא בחיים אלו'.

"המאסטר השיב: 'ביצעת חטאים גדולים. זו הבעיה שלך ולא ענייני. בנוסף, לא אמרתי לך ליצור את הקארמה הזאת. אז אילו חטאים בדיוק עשית?'

"סיפרתי לו מה שקרה בעבר.

"המאסטר אמר: 'הו, אני מבין. להקדיש את גופך, דיבורך ומחשבתך למאסטר הוא דבר שעליך לעשות. אך אינני יכול להציע לך מזון וביגוד בשעה שאלמד אותך את הדהרמה. אני יכול לספק לך מזון וביגוד כדי ללמוד את הדהרמה בכל מקום אחר, או שאני יכול ללמד אותך את הדהרמה אך אתה תצטרך לדאוג למזון וביגוד במקום אחר. אתה יכול לבחור רק אחת מהאפשרויות. תחשוב על זה ותעשה את הבחירה שלך. וגם, אפילו אם אלמד אותך את הדהרמה, ייתכן שלא תצליח להיות בודהא בחיים אלו. זה תלוי לחלוטין בנחישותך'.

"השבתי: 'באתי ללמוד דהרמה, אמצא דרך להשיג מזון וביגוד'. ואז הוצאתי את ספר כתבים והלכתי לחדר התפילה. המאסטר ראה את זה ואמר: 'בבקשה אל תכניס פנימה את הספר שלך. אם האפוטרופוס השמימי שכאן יריח את המסרים הרעים מספרך המרושע, הוא בטח יתעטש'. נדהמתי וחשבתי: 'המאסטר בוודאי כבר יודע שבספר שלי יש שיטות לחשים וכישופי ענישה'.

"המאסטר נתן לי חדר לשהות בו. גרתי שם במשך ארבעה או חמישה ימים והכנתי שק מעור. אשתו של המאסטר נתנה לי הרבה אוכל טעים והתייחסה אליי מאוד יפה.

"כדי למצוא מנחות למאסטר, קיבצתי נדבות בלודראק. מ-21 קילו חיטה שקבלתי, לקחתי 14 כדי לרכוש עששית נחושת מרובעת וגדולה שאין בה פגם או חלודה. החלפתי קילו חיטה עבור בשר ויין, ושמתי את שאר החיטה בשק העור שהכנתי. שמתי את עששית הנחושת בראש השק וסחבתי הכול חזרה. כשהגעתי למעונו של המאסטר כבר הייתי תשוש לגמרי. הורדתי את השק מגבי והוא נפל בחבטה על הקרקע. שק החיטה היה כבד והקרקע והבית זועזעו קלות. המאסטר בדיוק אכל ובא לבדוק מה קורה. כשראה אותי הוא אמר: 'נראה שאתה גבר חזק. היי! אתה רוצה למוטט את ביתי ולמחוץ אותי? אתה כל כך טיפש. תוציא את זה החוצה!' בדברים אלו הוא החל לבעוט בי. לא הייתה לי ברירה אלא לקחת החוצה את החיטה בשעה שחשבתי לעצמי: 'למאסטר הזה יש מזג רע, ועליי להיות זהיר מאוד כשאני משרת אותו'. אך בלבי לא היו כלל מחשבות רעות או אי שביעות רצון'.

"השתטחתי בפניו ונתתי לו את עששית הנחושת הגדולה. הוא החזיק אותה, עצם את עיניו וחשב לזמן מה. הוא שמח מאוד והתרגש ועיניו מלאו דמעות. הוא אמר: 'זהו קשר גורלי טוב. העששית הזאת היא בשביל המאסטר ההודי נָארוֹפָּה'. לאחר שביצע מודרה של סגידה, הוא נקש במקל על העששית וצליל עשיר יצא ממנה. הוא לקח את העששית לבית התפילה, מילא אותה בחמאה, הכניס פתיל והדליק אותה.

"נלהב ללמוד את הדהרמה, ניגשתי למאסטר והתחננתי: 'התלמד אותי דהרמה ופסוקים?'

"המאסטר אמר: 'הרבה אנשים באו מיוּ-טסאנג ללמוד ממני דהרמה. אך אנשים מיָמדרוֹק טאקלוּנג ומלִינג תוקפים אותם לעיתים תכופות כדי שהם לא יוכלו להביא לי מזון ומנחות. אני רוצה שתטיל עכשיו סערת ברד. אם תצליח, אלמד אותך'.

"כדי ללמוד את הדהרמה, הטלתי שוב סערת ברד והצלחתי. חזרתי למאסטר והתחננתי שיילמד אותי. הוא אמר: 'שלחת רק שתי חתיכות ברד או שלוש, ואתה רוצה לקבל את הדהרמה הישרה שקבלתי מהודו לאחר שסבלתי כל כך הרבה? תן לי לומר לך, אנשים בלודראק נהגו להכות את התלמידים שלי והתנגדו לי. אם הלחש שלך באמת עוצמתי, עליך להטיל שוב כישוף נגדם. אם תצליח, אלמד אותך איך להגיע להיות בודהא בחיים אלה'. ללא כל ברירה, הטלתי כישוף. זמן קצר לאחר מכן, קונפליקט פנימי פרץ בלודראק והרבה אנשים נהרגו כולל כל אלו שהיו נגדנו. בראותו שהלחש שלי עבד, המאסטר אמר: 'שמעתי שהכישופים שלך היו חזקים מאוד. נראה שזה נכון'. מאותו רגע הוא קרא לי 'איש רב עוצמה'.

"שוב ביקשתי מהמאסטר ללמד אותי דהרמה. להפתעתי הוא צחק כל כך: 'חה, חה, חה! אחרי שבצעת את המעשים הרעים האלו אתה רוצה ללמוד ממני דהרמה? סיכנתי את חיי כשנסעתי להודו ונתתי למאסטר אחד זהב כמנחה כדי להשיג את זה. איך אתה יכול להשיג זאת כל כך בקלות? גם אם התבדחת, זה קצת יותר מדי. בנוסף, אתה טוב בשימוש בלחשים. אם זה לא הייתי אני אלא מישהו אחר, בטח היית הורג אותו כבר. בסדר, אם תוכל לתקן את הנזק ביָמדרוֹק טאקלוּנג ולהחזיר לחיים את אלו שנהרגו בלודראק, אלמד אותך דהרמה. אחרת, אין עליך להישאר כאן'. התאכזבתי קשות על שהוא גער בי קשה כל כך ובכיתי. אשתו ריחמה עליי ובאה לנחם אותי.

"בבוקר המחרת המאסטר בא אליי: 'המילים שלי אתמול היו קשות מדי. בבקשה אל תכעס. אתה חזק, ואני מקווה שתוכל לבנות בשבילי בית מאבן לאכסון כתבים. ברגע שתסיים אלמד אותך דהרמה. גם אספק לך מזון וביגוד'.

"אמרתי: 'מה אם אמות בשעה שאבנה את הבית הזה לפני שאוכל ללמוד את הדהרמה?'

"'אני מבטיח לך שבטוח לא תמות במשך התקופה הזאת. אדם זקוק לאומץ כדי ללמוד דהרמה. אתה החלטי ומסוגל להישאר נחוש. לגבי האם תצליח להיות בודהא או לא, זה תלוי לחלוטין בכמה מסור אתה. שלא כמו פלגים אחרים, לשלי יש יכולת מחזקת שאין דומה לה', אמר המאסטר בנעימות ובטוב לב.

"זה גרם לי אושר רב. כשביקשתי תכנית לבניית הבית הוא ענה: 'הבית הזה יבנה על גבעה שקשה להגיע אליה. לשבטים המקומיים היה הסכם בעבר שאסר בנייה במקום ההוא. למרבה המזל, לא חתמתי על ההסכם אז זה לא חל עליי. אני חושב על בניית בית עגול בצלע הגבעה המזרחי. אתה יכול גם להשתמש בזה כדי לסלק את הקארמה שלך'.

"וכך, הלכתי בעקבות הוראתו והתחלתי לבנות את הבית. בערך באמצע הבנייה, המאסטר בא ואמר: 'לא תכננתי טוב קודם. המקום הזה אינו טוב. תעביר את האבנים ואת שאר החומרים בחזרה למקום שהיו בו'. כך היה עליי לסחוב את האבנים ואת קורות העץ אחת אחת חזרה למרגלות הגבעה. ואז הוא לקח אותי לצלע הגבעה המערבי. לאחר שהסיר את מעילו החצי עגול וקיפל אותו לכמה שכבות, הוא שם אותו על האדמה ואמר: 'תבנה בית כזה'. הפעם זה היה מייגע יותר. בניתי את זה לבד בעצמי, שזה אומר שהייתי צריך לסחוב כל חלק לאורך כמה מייל ממרגלות הגבעה עד לראשה. זה היה מאמלל. כשזה היה בנוי למחצה, המאסטר בא שוב ואמר: 'זה לא נראה טוב. בבקשה פרק את זה ותעביר את האבנים והקרשים חזרה למקום שממנו הגיעו'. היה עליי להקשיב לו ולפרק את המבנה חלק אחר חלק.

"ואז המאסטר לקח אותי לצלע הגבעה הצפוני ואמר: 'איש בעל עוצמה', הייתי שיכור בכמה הימים שעברו ולא אמרתי זאת בצורה ברורה. עכשיו, תבנה בית מוצלח כאן'.

"אמרתי: 'אם אבנה אותו שוב ואפרק אותו שוב, אסבול לחינם, ואתה גם תפסיד כסף. בבקשה תחשוב על זה לעומק בפעם הזאת'.

"הוא אמר: 'היום לא שתיתי, ותכננתי זאת היטב. הבית של מתרגל אמיתי צריך להיות בצורת משולש. בבקשה תבנה אחד כזה, ובטוח שלא אבקש ממך להרוס אותו'. אז התחלתי לבנות את הבית המשולש הזה. כששליש ממנו היה מוכן, המאסטר הגיע ושאל: 'איש בעל עוצמה'! הבית שאתה בונה – מי אמר לך לבנות אותו?'

"נעשיתי חסר סבלנות ועניתי מיד: 'זו הייתה הוראה אישית שלך, מאסטר!'

"הוא גירד בראשו ואמר: 'הממ, מדוע אינני זוכר את זה? אם מה שאתה אומר הוא נכון, האם לא השתגעתי?'

"השבתי:בחרדה: 'מאסטר, כבר ידעתי אז שזה מה שעלול לקרות וביקשתי ממך לשקול זאת לעומק. אמרת שתכננת את זה היטב ובטוח שלא תהרוס אותו. אתה חייב לזכור את זה!'.

"שטויות! האם היו עדים לכך? לבנות בית משולש במקום הזה שיש בו פנג שווי רע זה כמו לבנות מזבח ללחשים. האם אתה מתכנן להרוג אותי? לא גנבתי את חפציך, וגם לא שדדתי את נכסיו של אביך. אם אתה לא מתכנן להרוג אותי ואתה מתכוון ברצינות ללמוד דהרמה, עליך להקשיב לי: פרק את הבית הזה, ותעביר את כל החומרים חזרה למרגלות הגבעה!'

"סחבתי אבנים ועבדתי באינטנסיביות זמן רב. בכל פעם שאפתי לסיים את בניית הבית ועבדתי קשה מאוד כדי שאוכל ללמוד את הדהרמה. בפעם הזו, גבי שופשף עד שבשרי נחשף ונוצרו בו כמה בורות. הם יצרו צלקות, אך הצלקות שופשפו ונפתחו שוב וצלקות חדשות נוצרו וזה היה מכאיב מאוד. חשבתי להראותן למאסטר, אך גם ידעתי שזה לא ייגמר טוב ורק יוביל לעוד נזיפות והכאות. אם הייתי מספר לאשתו על כך, זה היה נראה כאילו אני מתלונן. אז לא סיפרתי גם לה. אך ביקשתי ממנה עזרה להתחנן בפני המאסטר לדהרמה. היא הלכה אליו מיד ואמרה: 'לבנות בית בצורה כזאת זה חסר טעם. אינני מבינה מדוע אתה רוצה לעשות זאת. 'איש בעל עוצמה' המסכן כל כך מעורר רחמים וסבל כל כך הרבה. אנא למד אותו משהו'.

"מאסטר מָארְפָּה אמר לה: 'לכי לבשל לי תבשיל טעים. ואז תאמרי ל'איש בעל עוצמה' לבוא לכאן!' האשה הכינה את האוכל, והלכנו יחד לראות את המאסטר. המאסטר אמר: 'האני שלי היום שונה מזה של אתמול. אל תתרגז כל כך. אם אתה רוצה ללמוד דהרמה, אלמד אותך!' הוא לימד אותי דברים מהבודהיזם הרגיל, הגלוי (בניגוד לבודהיזם האזוטרי, או לווג'ריאנה בודהיזם), כמו 'שלושת המאגרים' ו'חמשת העקרונות'. ואז הוא אמר לי: 'אלו הם פולחנים בסיסיים. כדי לבקש פסוקים סודיים שאין כמותם, עליך לעשות כך וכך'. אחר כך הוא סיפר לי על חייו וסבלו של המאסטר ההודי נָארוֹפָּה. הוא אמר: 'ייתכן שלא תצליח לשאת קושי שכזה'. התרגשתי עד דמעות לשמוע על מסעו של נָארוֹפָּה, ונעשיתי נחוש מאוד. הבטחתי בלבי: 'אקשיב לכל דבריו של המאסטר ואתגבר על כל קושי'.

"לאחר מספר ימים המאסטר ואני טיילנו יחד. כשהגענו למקום שבו שבטים מקומיים אסרו על בנייה, המאסטר אמר: 'תבנה כאן מגדל מלבני בן תשע קומות בשבילי. תוסיף מחסן בראשו, סך הכול זה עשר קומות. בטוח שלא אהרוס אותו. לאחר שתסיים אלמד אותך דהרמה ופסוקים. גם אספק לך אספקה ומזון כדי ללמוד דהרמה'.

"הרהרתי קצת ואמרתי: 'אם כך, אני רוצה להזמין את אשת המאסטר כעדה. טוב?'

"'טוב!' הסכים המאסטר.

"המאסטר שרטט רישום של המגדל, והזמנתי את אשתו לבוא. אחרי שהשתטחתי בפניהם שלוש פעמים אמרתי: 'המאסטר הורה לי לבנות בית. שלוש פעמים התחלתי לבנות ושלוש פעמים פירקתי אותו. בפעם הראשונה המאסטר אמר שהוא לא חשב על זה היטב. בפעם השנייה המאסטר אמר שהוא היה שיכור ושתכניתו הייתה גרועה. בפעם השלישית המאסטר אמר שהוא בטח משוגע אם הוא הורה לי לבנות שם בית בצורת משולש. לאחר שהסברתי זאת למאסטר הוא אמר שאין שום עד לכך ונזף בי. היום אני מקווה שאשתו של המאסטר תהיה עדה לפעם הרביעית הזו. תוכלי לעשות זאת?'

"אשתו של המאסטר אמרה: 'וודאי שאהיה העדה שלך. מאסטר, אני יכולה להיות עדה, אבל תכנית הבניין הזה מאתגרת מאוד. הגבעה גבוהה מדי, והוא צריך לסחוב כל אבן וכל קורת עץ ממרגלות הגבעה בכוחות עצמו. מי יודע כמה זמן זה ייקח? בנוסף, אנחנו לא צריכים לבנות כאן בית, וגם לא היה צורך להרוס אותם. זה אינו המקום שלנו, והשבטים המקומיים נשבעו לא לבנות כאן. אני חוששת שזה יגרום לצרות מאוחר יותר'.

"אמרתי: 'אך אני חושש שהמאסטר לא יקשיב לך'.

"המאסטר אמר לאשתו: 'את יכולה להיות עדה אם את רוצה. אל תקשקשי כל כך הרבה!'

"אז התחלתי לבנות את המגדל המלבני הזה. כשהנחתי את הבסיס, שלושה מתלמידיו הבכירים של המאסטר – נְגוֹקְטוֹן צ'ודור, צוּרְטוֹן וָואנְגֵה ומיטוֹן צוֹנְפּוֹ, באו לשם לשחק והם סחבו הרבה אבנים גדולות בשבילי. השתמשתי באבנים האלו כחלק מהבסיס. לאחר שסיימתי את הקומה השנייה, המאסטר בא והסתכל ביסודיות בכל פינה. הוא הצביע על האבנים שהתלמידים הביאו ושאל: 'מאיפה אלה?'

"אלה... אלה מנְגוֹקְטוֹן, וָואנְגֵה ואחרים. הם עזרו לי לסחוב אותן לכאן'.

"המאסטר אמר: 'אינך יכול לבנות מגדל עם האבנים שלהם. מהר, פרק את זה ותזיז את האבנים האלה מפה!'

"'אבל כבר הבטחת לא להרוס את הבניין הזה!'

"'כן, אכן אמרתי את זה. אך התלמידים האלו שלי הם יוגים ברמה גבוהה, ואינני יכול לתת להם להיות המשרתים שלך. בנוסף, לא בקשתי ממך להרוס הכול. רק תזיז את האבנים שהם סחבו'.

"הייתי חסר אונים ונאלצתי לפרק את המגדל עד היסוד ולסחוב את האבנים האלה חזרה למרגלות הגבעה. המאסטר הגיע ואמר: 'עכשיו, אתה יכול לסחוב אותן חזרה ולהשתמש בהן כבסיס'.

"שאלתי: 'חשבתי שאינך רוצה את האבנים האלה?'

"המאסטר אמר: 'זה לא שאיני רוצה להשתמש באבנים האלה. אתה פשוט צריך לסחוב אותן בעצמך במקום לנצל אחרים'.

"את האבנים האלה סחבו קודם שלושה אנשים. עכשיו היה עליי לסחוב אותן בעצמי, אז זה לקח זמן רב והרבה מאמץ. מאוחר יותר, אנשים קראו לאבנים אלה 'אבני האיש החזק'.

"כשהבסיס היה מוכן על ראש הגבעה, אנשי שבט מקומי שוחחו בינם לבין עצמם. אחד מהם אמר: 'מָארְפָּה בונה מגדל במקום האסור. בואו נלך לעצורבעדו!' אחר הוסיף: 'מָארְפָּה משוגע. איכשהו הוא מצא בחור חזק מאוד. הוא גרם לו לבנות בית בכל ראש גבעה גבוה שקיים, באמצע הבנייה הוא אמר לאיש הצעיר לפרק אותו ולהעביר את האבנים ואת קורות העץ חזרה. ייתכן שהוא יהרוס גם את המגדל הזה. אם לא, אז נלך ונעצור בעדו. בואו נחכה ונראה'.

"אך הפעם המאסטר לא אמר לי לפרק את הבניין, אז המשכתי. כשהגעתי לקומה השביעית, בור נוסף נוצר בגבי התחתון.

"השבטים המקומיים נפגשו ודנו שוב: 'נראה שמָארְפָּה לא יעצור הפעם. יצא כך שכשהוא הרס אותם כמה פעמים קודם לכן, מטרתו האמיתית הייתה לבנות אחד כאן. הפעם אנחנו נהרוס אותו!' הם אספו הרבה אנשים ליד המגדל. הם לא ידעו שהמאסטר שינה את עצמו לחיילים שתפסו עמדות בתוך ומחוץ למגדל. המראה המם את אנשי השבטים. במקום לתקוף, הם השתטחו בפני המאסטר וביקשו מחילה. מאוחר יותר הם הפכו כולם לנדבנים.

"באותו זמן, מיטוֹן צוֹנְפּוֹ צַנְגרוֹנג ביקש אבהישקה (טקס חניכה) מקָאקְראסָמוָוארַה) אחת האלוהויות בוואג'ריאנה העליונה). אשת המאסטר אמרה לי: 'לא משנה מה, אתה צריך לקבל אבהישקה הפעם'. אני גם חשבתי: 'הקדשתי מאמץ רב כל כך בבניית בתים. אף אחד לא עזר לי אפילו עם חתיכת אבן, דלי מים או חתיכת בוץ. בטוח שהפעם המאסטר יבצע טקס חניכה בשבילי!'

"במהלך טקס החניכה השתטחתי בפני המאסטר והתיישבתי במושב מקבלי הטקס. המאסטר שאל: 'איש רב עוצמה', היכן מנחותיך לקבלת החניכה?'

"'המאסטר אמר לי שכשאסיים את המגדל אקבל חניכה ופסוקים. אז העזתי לשבת כאן'.

"המאסטר אמר: 'בילית רק ימים אחדים בבניית בית. זה לא מספיק בשביל לקבל חניכה ופסוקים שקיבלתי מהודו באמצעות מצוקה גדולה. אם יש לך מנחות, בבקשה תביא אותן לכאן; אם לא, אז עזוב את מושב החניכה!' בדברים אלו, הוא סטר פעמיים על פניי. הוא משך אותי בשערי אל הדלת וצעק בכעס: 'צא מכאן!'

"אשת המאסטר ראתה זאת ובאה לנחם אותי: 'המאסטר אמר פעמים תכופות שהדהרמה שקיבל מהודו היא למען כל הישויות החיות. בדרך כלל גם כשכלב עובר לידו הוא מציע הרצאה וברכות. אך ממך הוא תמיד לא מרוצה. אינני יודעת למה. אך בבקשה אל תפתח מחשבות רעות!'

"לבי התמלא צער, דיכאון וייאוש. בלילה ההוא, מהכאב הגדול חשבתי שוב ושוב על התאבדות.

"בבוקר המאסטר בא לראות אותי ואמר: 'איש רב עוצמה', אתה יכול להפסיק לעבוד על המגדל לעת עתה. בבקשה עזור לי לבנות ארמון בעל 12 עמודים. אני גם צריך מקדש לידו. לאחר שתסיים, אבצע טקס חניכה ואלמד אותך דהרמה'. אז התחלתי לבנות את הארמון מהיסוד. אשתו של המאסטר הביאה לי לעיתים תכופות אוכל טוב ויין. היא גם ניחמה אותי בחביבות מפעם לפעם.

כשהארמון כמעט הושלם, צוּרְטוֹן וָואנְגֵה בא לבקש אבהישקה גדולה מגוהיָאסָמַגָה (אחת האלוהויות בבוואג'ריאנה העליונה).

"אשת המאסטר אמרה: 'הפעם אתה חייב לקבל אבהישקה ויהי מה!' היא נתנה לי שק חמאה, גליל אריג צמר ומחבת נחושת קטן כמנחות. שמחתי מאוד ולקחתי אותם איתי לתוך בית התפילה לעבר מושב קבלת האבהישקה.

"המאסטר הביט בי ושאל: 'אתה שוב פה? יש לך מנחות לקבלת אבהישקה?' ברוגע ובביטחון השבתי: 'החמאה הזו, אריג הצמר ומחבת הנחושת הם מנחותיי למאסטר'.

"'חה, חה, חה! איזה רעיון חכם! החמאה הזאת היא מהנדבן הפלוני הזה, אריג הצמר הוא מהנדבן הפלוני ההוא, ומחבת הנחושת הוא מהנדבן הפלוני ההוא. זה רעיון חכם להשתמש בחפציי כמנחות בשבילי. אך אין דבר כזה בעולם הזה. אם יש לך מנחות משלך, תן לי אותן; אם לא, אינך יכול לשבת כאן!' הוא נעמד, גער בי קשות וסילק אותי מבית התפילה. רציתי למצוא חור באדמה להתחבא בו. חשבתי על כך זמן רב: 'האם העונש הזה הוא בגלל שהרגתי כל כך הרבה אנשים עם הלחש וגרמתי להרס עצום עם סערת הברד? או שהמאסטר יודע שאינני טוב מספיק כדי לקבל את הדהרמה? או האם המאסטר אינו חומל מספיק כדי ללמד אותי את הדהרמה? לא משנה מה, עם גוף אנושי חוטא וחסר תועלת שכזה שאינו יכול לקבל את הדהרמה, עדיף לי למות. ומה אם פשוט אהרוג את עצמי?' הייתי מבולבל ואובד עצות, ובדיוק אז אשת המאסטר באה עם אוכל שהשתמשה בו לסגידה וניחמה אותי במשך זמן רב.

"הכאב והייאוש הרחיקו אותי מהאוכל ובכיתי כל הלילה. המאסטר בא למחרת ואמר: 'לך וסיים את הארמון והמגדל. לאחר שהם יהיו גמורים, אלמד אותך את הדהרמה ואת הפסוקים'.

"סבלתי קשות ובסוף סיימתי את הארמון. עד אז גבי כבר היה גמור כל כך שעוד בור נוצר. שלושה חלקים של הפצע היו מלאים מוגלה. הבשר הנרקב התערבב במוגלה ובדם, כמו ערימת בוץ רקוב.

"הלכתי לאשת המאסטר והתחננתי: 'הארמון עכשיו גמור. אני חושש שהמאסטר ישכח שוב שהוא הבטיח ללמד אותי את הדהרמה. תוכלי לעזור לי לשאול אותו על זה?' כיוון שהכיב על גבי כאב כל כך, לא הצלחתי להסתיר את כאבי. 'איש רב עוצמה', מה קרה? האם אתה חולה?' היא שאלה אותי מזועזעת. הסרתי את חולצתי כדי להראות לה. היא העיפה מבט ועם דמעות בעיניה אמרה: 'אני הולכת עכשיו לספר למאסטר!' היא מיהרה אליו מיד ואמרה: 'מאסטר, 'איש רב עוצמה' בנה בתים במשך זמן רב. עקב כך, ידיו וכפות רגליו נפצעו ועורו נסדק. על גבו יש שלושה כיבים גדולים שהפכו לשלושה בורות. אחד מהם מלא מוגלה ודם בשלושת חלקיו. בעבר, שמענו שנטל כבד מדי במשך זמן רב יגרום לפרדות ולסוסים לכיבים. מעולם לא שמעתי קודם על אדם שיש לו כיבים כאלו על גבו, שלא לדבר על לראות את זה באופן אישי! אם אנשים אחרים ישמעו על זה או יראו את זה, האם הם לא ילעגו לנו? 'איש רב עוצמה' בא לשרת אותך כי אתה לאמה גדול. האם לא אמרת שתלמד אותו דהרמה לאחר שיסיים לבנות את המגדל? הוא כל כך מסכן. בבקשה למד אותו את הדהרמה'. המאסטר אמר: 'כן, אמרתי זאת קודם. אך מה שאמרתי הוא מגדל בן עשר קומות. עכשיו איפה הוא?'

"'האין הארמון גדול יותר מהמגדל?'

"'אל תדברי כל כך הרבה!' אלמד אותו דהרמה אחרי שהמגדל בן עשר הקומות יושלם!' המאסטר נזף באשתו. ואז הוא נזכר בכיבים על גבי: 'היי! מה אמרת? ל'איש רב עוצמה' יש כיבים על גבו?'

"'על כל גבו. לך ותראה בעצמך. מוגלה ודם מעורבבים יחד. זה נורא. אף אחד לא מסוגל להביט בזה. אח, זה כל כך מעורר רחמים!' אמרה אשתו של המאסטר.

"המאסטר בא למדרגות וקרא: 'איש רב עוצמה', עלה לכאן!'

"חשבתי לעצמי: 'ובכן, זה טוב. בטוח שהמאסטר מתכנן ללמד אותי את הדהרמה עכשיו'. רצתי במעלה המדרגות, שתיים שלוש מדרגות בכל צעד. המאסטר אמר: 'איש רב עוצמה', הראה לי את הכיבים שעל גבך!' הראיתי לו אותם, והוא בחן אותם בתשומת לב. הוא אמר לי: 'המאסטר ההודי נָארוֹפָּה התייסר ב-12 שיטות סגפנות עיקריות ו-12 שיטות סגפנות קטנות. הן היו הרבה יותר גרועות ממה שאתה סובל. הוא סבל את כל 24 סוגי שיטות הסגפנות האלו. אני גם הקרבתי את חיי וויתרתי על נכסים כדי לשרת אותו. אם אתה באמת מחפש את הדהרמה, תפסיק מיד להעמיד פנים ולך לסיים את המגדל!'

"הנמכתי את ראשי וחשבתי על זה. מה שהוא אמר היה הגיוני.

"המאסטר הכין כמה שקים על בגדיי ואמר: 'אחרי שהסוסים והפרדות פיתחו כיבים על גבם, הם סחבו סחורות בתוך שקים. עכשיו הכנתי כמה שקים בשבילך כדי לסחוב אדמה ואבנים'.

"שאלתי בסקרנות: 'יש לי כיבים על גבי. איך השקים האלו יכולים להועיל?'

"'כמובן שהם יועילו! תסחב את האדמה בשקים האלו והלכלוך לא יהיה על כיבי הגב שלך', הוא ענה. בהחשיבי זאת כהוראה מהמאסטר, נשאתי את הכאב וסחבתי שבעה שקים של חול לראש הגבעה.

"בראותו שאני מציית לכל מילה שלו, המאסטר ידע שאני אדם אמיתי בעל נחישות ויכולת לשאת סבל. כשאף אחד לא היה בסביבה, הוא הזיל הרבה דמעות.

"הכיבים על גבי גדלו מיום ליום והיה קשה מדי לשאת את הכאב. בקשתי מאשת המאסטר: 'התוכלי לבקש מהמאסטר ללמד אותי קודם את הדהרמה? או לפחות שירשה לי לנוח קצת כדי להחלים מהפצעים?'

"היא מסרה למאסטר את דבריי. תשובתו של המאסטר הייתה שהדהרמה בוודאות לא תועבר עד שהמגדל יושלם. אם הכיבים באמת צריכים להירפא, אני יכול לנוח לכמה ימים. אשת המאסטר גם עודדה אותי לעשות הפסקה ולהמשיך לעבוד לאחר מכן.

"במשך ימי ההחלמה האלו, אשת המאסטר נתנה לי הרבה אוכל טוב ותוספות. היא גם ניחמה אותי מפעם לפעם, ועזרה לי לשכוח זמנית את הכאב של אי יכולתי לקבל את הדהרמה.

"לאחר זמן מה, כשהכיבים על גבי כמעט נרפאו, המאסטר קרא לי שוב. במקום ללמד אותי את הדהרמה, הוא אמר: 'איש רב עוצמה', לך ותבנה את המגדל עכשיו!'

"כבר תכננתי לעבוד באותו יום. אך מתוך סימפטיה, אשתו של המאסטר תכננה לשכנע את המאסטר ללמד אותי את הדהרמה מוקדם יותר. היא דיברה איתי על זה בפרטיות וביקשה ממני לעשות כדבריה. אז אחרי שחזרתי מפגישה עם המאסטר, בכיתי חרש והתחלתי לארוז את חפציי וארזתי גם קצת טְסָמבַּה (קמח שעורה קלוי, מזון עיקרי בטיבט), כאילו אני עומד לעזוב. העמדתי פנים שאני עוזב במקום שהמאסטר יכול היה לראות אותי, ואשתו העמידה פנים כאילו היא מנסה לעצור בעדי ואמרה: 'הפעם, אני מבטיחה להתחנן בפני המאסטר ללמד אותך את הדהרמה. אל תעזוב!' זה נמשך זמן מה ותפש את תשומת לבו של המאסטר. הוא קרא לאשתו: 'דַקמֵמַה, מה אתם שניכם עושים?'

"אשתו שמעה את דבריו וחשבה שההזדמנות שלה הגיעה ואמרה: 'תלמידך 'איש רב עוצמה' עבר מרחק רב כדי ללמוד את הדהרמה. לא רק שלא לימדו אותו את הדהרמה, אלא שבסוף הוא גם מצא את עצמו ננזף ועושה עבודה של בהמת משא. הוא חושש שהוא עלול למות לפני שילמד את הדהרמה, אז הוא עוזב כדי לחפש מאסטרים אחרים. הבטחתי שהוא יקבל כאן את הדהרמה, אך הוא עדיין רוצה לעזוב'. המאסטר שמע את זה וכעס מאוד. עם שוט עור בידו הוא רץ החוצה להכות בי בחוזקה ואמר: 'חלאה שכמותך. כשהגעת לכאן לראשונה, אמרת שתקדיש לי את גופך, דיבורך ומחשבתך. לאן אתה הולך עכשיו? אם ארצה, אני יכול לפרוס את גופך, דיבורך ומחשבתך לחתיכות. נתת לי אותם, אז יש לי הזכות. בכל מקרה, אם אתה רוצה לצאת מכאן, אתה יכול פשוט לעזוב. למה לקחת את הטְסָמבַּה שלי? איך זה יכול לעבוד? אתה רוצה להסביר?' הוא הכה אותי באכזריות עד שנפלתי על הקרקע, ולקח את הטְסָמבַּה.

"לבי התייסר אנושות, אך לא יכולתי לומר לו שתכננתי את הטריק עם אשתו. לא משנה כמה חזק ניסיתי, כל ניסיונותיי היו חסרי ערך נוכח כוחו של המאסטר. לא הייתה לי ברירה אלא לרוץ פנימה ולבכות. אשתו של המאסטר גם נאנחה: 'גם אם אתווכח איתו כך, הוא עדיין לא ילמד אותך את הדהרמה. אך עליי לעזור לך ללמוד משהו. יש לי דרך טיפוח מואג'ריוגיני (אחת האלוהויות מהואג'ריאנה העליונה). מה דעתך שאלמד אותך את זה?' התחלתי לתרגל את הדהרמה הזאת. אף שהיא לא השפיעה עליי הרבה, לפחות הרגשתי נוח יותר. חשבתי שאשת המאסטר התייחסה אליי יפה ושעליי להשיב לה על חסדה. גם חשבתי שבגלל המאסטר ואשתו הרבה מהקארמה הרעה שלי סולקה. אז החלטתי להישאר שם.

"במשך הקיץ עזרתי לאשתו של המאסטר לחלוב את החיות ולקלות שעורה. לפעמים חשבתי ללכת למקום אחר למאסטר אחר. אך אחרי שחשבתי על זה שוב לעומק, ידעתי שרק למאסטר הזה יש דהרמה היכולה לאפשר לאדם להשיג הארת בודהא בתקופת חיים אחת. אם לא אצליח בתקופת חיים זו, איך אשחרר את עצמי מכל כך הרבה קארמה? כדי לקבל את הדהרמה, הייתי מוכן לשאת סבל כמו מאסטר נָארוֹפָּה. אך קודם, לא משנה מה, עליי לעשות דברים לשמח את המאסטר שלי כך שאוכל לקבל את הפסוקים שלו ואגיע להגשמה בחיים אלו. לכן נרגעתי והתרכזתי בסחיבת האבנים וקורות העץ כדי לבנות מקדש ליד הארמון.

(המשך יבוא)