מאז שילדתי את בני בשנת 2003, השמעתי לו כל יום את הרצאות המאסטר ומוסיקת דאפא בתקווה שיהפוך בקרוב למתרגל צעיר.

אך כשגדל, גיליתי שהפער בינינו גדל. לדוגמה, קיוויתי שיהיו לו הרגלים טובים, אז לימדתי אותו שוב ושוב הליכות ונימוסים בכל היבט של החיים, כמו באכילה ובניקיון אישי. אך הוא אף פעם לא הצליח לעשות את זה היטב ולעתים תכופות גרם בלאגן.

כשהיה בגן ילדים ובבית ספר יסודי, הרבה פעמים הוא הגיע הביתה חבול, אך אף פעם לא סיפר לי מה קרה. יום אחד, המורה שלו קרא לבעלי לבוא והתנצל בפניו, כי מוקדם יותר, יותר מ-10 ילדים דרכו על הבן שלנו והכו אותו בשיעור החינוך הגופני. כשראיתי את החבורות והשריטות על כל גבו בכיתי. אך הוא עדיין לא סיפר לי דבר.

כשהיה אמור להכין שיעורי בית, הוא שיחק בסתר, ולקח לו זמן רב, לפעמים יום שלם, להשלים את שיעוריו. כשלא הצליח לסיימם, הוא הקים מהומה רבה כי הוא פחד שהמורה יעניש אותו.

כשתפסתי אותו משקר או עושה דברים רעים, נזפתי בו ואפילו הפלקתי לו, אך הוא אף פעם לא הודה במעשיו הרעים. במקום זאת הוא נשכב על הרצפה ובכה וצרח.

הוא התיש אותי. המזג שלי התדרדר וכך גם בריאותי. יום אחד הוא אמר לי: "אני פוחד מאוד כשאני איתך לבד". אני מרגיש הרבה יותר טוב ברגע שאבא מגיע הביתה". נפגעתי מאוד וחשבתי: "אבא שלך עסוק כל כך ולעתים נדירות מטפל בך. אני מותשת מלדאוג לך וכך אתה גומל לי!".

הסתכלות פנימה

המאסטר אמר:

"יש גם בעיה אחרת רצינית מאוד. ברגע שהתחלתי את האירוע הזה אמרתי להן שאין אף יצור אנושי שיכול להציל את בני האדם של היום ואין פא המסוגל להציל את בני האדם של היום, ושאף אחד אינו יכול לשנות את האנשים של היום. למה התכוונתי בזה? אומר לכם. האנשים שהמחשבה שלהם התעוותה לא מסוגלים לחוש במחשבה המעוותת של עצמם משום שהטבע של האנשים כבר השתנה במהותו. לא משנה באיזו צורת טיפוח-תרגול נוקטים, אפשר לשנות רק את מה שהם מודעים אליו ולא את העיוות במהות. לכן אחרי השנה-וקצת הזאת, לא משנה אלו דרכים הן אימצו או כמה אכזריות הן היו, הן לא יכלו לשנות את העניין המהותי של המתרגלים ולא השיגו את המטרה שלהן בסוף. כדי לגרום למתרגלים להגיע לסטנדרטים – לעמוד בדרישות שלהן – הן ניצלו את היצורים המרושעים כדי להכות במתרגלים באופן אכזרי. כאשר ניצלו את כל הדרכים המרושעות ועדיין לא השיגו את מטרתן, הן היו אובדות עצות ונרגזות והפעילו את הרשע שלהן כלפי המתרגלים אפילו יותר. לבסוף, אפילו כשלא השיגו את המטרה הן עוד אמרו שהן עשו את המיטב – כמה הן מרושעות! ועדיין הישויות החיות בתוך הרמות על גבי רמות של הקוסמוס העצום הזה לא מצליחות לקלוט את הרשעות שברוע הזה שמתרחש. זה משום שכל הישויות הפכו להיות מעוותות." ("הרצאת פא בוועידת הפא באזור "האגמים הגדולים" בצפון אמריקה", 2000, "מדריך להפלגה")

כשלמדתי את קטע הפא הזה, הבנתי לפתע שניסיתי לעצב את בני על פי מה שמקובל עליי, ודרשתי שהוא יעמוד בסטנדרטים שלי. וכשהוא נכשל, הענשתי אותו והפלקתי לו. האם אינני פועלת באותה צורה כמו הכוחות הישנים? איך הוא יכול היה להפוך לטוב?

לילה אחד היה לי חלום בהיר מאוד: בתקופת חיים אחת הרגתי בן אדם, ובחיים האלו האיש הזה הוא בני. התעוררתי מבוהלת ושטופת זיעה קרה.

תמיד התייחסתי לעצמי כאמו, והאמנתי שילדים צריכים לציית ולכבד את הוריהם. לא הסתכלתי פנימה באמת מנקודת מבט של טיפוח. לא חיפשתי את ההחסרות שלי כדי לפרוץ את המושגים האנושיים ולפרוץ דרך המושגים שיש לי על התפקיד האנושי שלי כאמו.

המאסטר לימד אותנו:

" . .., הקונפליקטים והמתחים שאתם נתקלים בהם וכל דבר – כולם מכוונים לבחון את הלב שלך, ולראות: האם תוכל לטפל בזה באופן המתאים למטפח? האם איך שאתה פועל מתאים לתלמיד דאפא? האין זה בדיוק טיפוח-תרגול? האם אנשים רגילים יכולים לפעול כך, או להתייחס לדברים כך? כשאתם נתקלים בקונפליקט, זה לא משנה אם אתה צודק או טועה. עליך לשאול את עצמך: "מה אצלי לא נכון בסיטואציה הזאת? אולי באמת יש אצלי טעות?" כולכם צריכים לחשוב כך, והמחשבה הראשונה שלכם צריכה להיות לבחון את עצמכם ולנסות למצוא את הבעיה. מי שלא עושה כך אינו מטפח אמיתי של הדאפא. זה כלי קסם בטיפוח שלנו, וזה מאפיין של הטיפוח של תלמידי הדאפא שלנו. " ("מהו תלמיד דאפא", 2011)

כשלמדתי את קטע הפא הזה הגעתי להבנה שבגידול ילדים צריך להסתכל פנימה ברגע שקונפליקט קורה. כשאנחנו רואים את ההחסרות של הילד, אפשר להדריך את הילד בחמלה או להציע לו הצעות, ולא להכריח אותו להתאים למנטליות המקובלת עלינו.

הבנתי גם שאדם לא יכול להישאר תקוע בתפקיד ההורה, שזה בעצם רק להתאים בצורה מרבית למצב החברה האנושית. כמטפח, אדם אינו יכול להילכד בשום תפקיד אנושי, והוא רק יכול לתקן את עצמו שוב ושוב על פי הפא.

במהרה נפתר הקונפליקט עם בני. לאחר לימוד פא קבוע, הוא הסיר בהדרגה את מחשבותיו הלא נכונות ומעשיו המוטעים. הוא החל לשתף הבנות ודן איתי בענייניו, והוא מצליח לקבל כמה מהצעותיי. הוא החל להשתתף בכמה מעבודות הבית השגרתיות ואכפת לו ממני.

בני נמצא במה שמכונה תקופת ההתמרדות של גיל ההתבגרות, אך אנשים משבחים אותו לעתים קרובות על כך שהוא מכבד הורים ומבוגרים, עוזר לאחרים, ועל היותו נער חיובי. הוא מפגין רוח שונה לחלוטין מבני גילו.

זהו הכוח רב העוצמה של הדאפא – יש לדאפא הכוח לתקן כל מצב לא נכון בתקופות קשות ולשנות את לבו של אדם מהיסוד. זו החמלה של המאסטר – היא מדריכה תלמיד להעלות את השין-שינג, בשעה שהיא מסירה את הקארמה שנצברה תקופת חיים אחר תקופת חיים ופותרת את כל התרעומות העמוקות.