ההבנה שלי לגבי "מילוי תפקיד תומך"

(Minghui.org)

אני מתרגל פאלון דאפא מסין וברצוני לשתף את התנסותי על זיהוי החזקות. לעתים כששיתפתי עם מתרגלים או עבדתי איתם, פעמים רבות חשתי קצת שלא בנוח. ההרגשה הזו נמשכה לא מעט זמן ופשוט לא רציתי להיות בסביבת מתרגלים אחרים. על פני השטח נראה היה שזה בגלל שרציתי להימנע מקונפליקטים, אך מה הייתה הסיבה האמיתית? לא הוארתי לשורש הבעיה עד לאחרונה. הבנתי שזה בגלל שרציתי למלא את התפקיד הראשי בקרב המתרגלים העמיתים, ולא תפקיד תומך. בלי קשר לנסיבות, אם לא מילאתי את התפקיד הראשי לא הרגשתי טוב. זה חשף את האנוכיות החזקה שלי. אם לא אפטר ממנה, לא אגיע לסטנדרט של הפא.

פעם הצטרפתי לשיתוף שנכחו בו יותר מעשרים איש. הוא אורגן על ידי מתרגל ותיק. לאחר שכולם הגיעו, מבלי לבדוק איתו לגבי הנושא המתוכנן בשיתוף, התחלתי לדבר על איך כמה מתרגלים מקומיים לא התייחסו לענייני בטיחות בשימוש בטלפונים ניידים. נתתי דוגמאות רבות ודיברתי ללא הפסקה. היו שהסכימו איתי ולאחרים היו דעות שונות. הדיבור המופרז שלי נמשך כמעט שעתיים. קצת לפני שסיימתי, לפתע נזכרתי שהפגישה אורגנה על ידי המתרגל הוותיק שישב שם בשקט והקשיב לכולם.

גם היום, אני עדיין מתבייש על מה שעשיתי בשיתוף הזה. באותו יום המתרגל הוותיק היה אמור למלא את התפקיד הראשי. אולי היו לו כמה שאלות שהכין לדון בהן עם כולם, אך אני – האדם שאמור היה למלא תפקיד תומך – קלקלתי את זה. נעשה לי ברור יותר ויותר שכל תלמיד דאפא היה פעם מלך בעל דעות חזקות, ובעל מיומנות רבה בכיוונים רבים. עמוק במחשבתו הוא היה חזק, וברגע שעלתה שאלה, תכנית שלמה עלתה במוחו. עם המיומנות והחוכמה שהיו לו, הוא ידע לפעול על פי סט של תהליכים כדי למצוא פתרון בהתאם ליכולתו הטובה ביותר. אם הוא לא דיבר על תכניתו או נקט בפעולה, האיפוק גרם לו להרגיש חוסר נוחות רב. זה היה בדרך הכלל הרגע הקריטי שהוא שכח את שאלות המפתח: "מי העלה את השאלה? מי הדמות הראשית? איזה תפקיד אני ממלא בעניין הזה?" אם השאלות האלו אינן מטופלות באופן הנכון, קל לפגוע באיש ששיחק את התפקיד הראשי ולהרוס את הדבר כולו.

ברצוני לתאר שיעור שלמדתי. יום אחד, שני מתרגלים ואני הלכנו לבית של חבר. לאחר שיחה קצרה, אחד מהמתרגלים התחיל להבהיר את האמת לחבר שלי. הוא אמר כמה משפטים ואז, מאוד בשקט, מתרגל אחר הצטרף אליו. שניהם דיברו בקצב די מהיר. החבר שלי הסתכל עליהם, הניד בראשו וחייך. אך הוא לא הבין את תוכן הדברים. אם רק איש אחד היה מדבר והשני רק היה שולח מחשבות נכונות, זה היה מועיל הרבה יותר.

לא משנה כמה יכולת וחוכמה יש לאדם, זה רק על פני השטח. כשהתחום שלו גבוה יותר, היכולת והחוכמה שלו יהיו גדולות יותר. אם נשים את עצמנו מעל אחרים, תהיה להם נטייה להיות קטנים. כשאנחנו מדגישים את עצמנו, קל יותר לשכוח את האנשים שסביבנו. רק כשאנחנו משתפים פעולה עם אחרים, ממלאים תפקיד תומך, נוכל להשתפר באמת. אם איננו מוכנים לשחק תפקיד של "נזיר צעיר", פשוט לא נצליח להתרומם בטיפוח שלנו.

למתאמים באזור המקומי שלי גם היו עניינים כאלה. חלקם אף פעם לא שיתף היטב פעולה עם אחרים, ותמיד היו להם קונפליקטים אחד עם השני. שורש הבעיה היה כי הם לא רצו למלא תפקיד תומך. זה היה בסדר שאחרים יתמכו אך לא הפוך. הייתה מתאמת שהיו לה כישורים רבים. היא עשתה דברים רבים. אך בדרך כלל זה היה משום שאחרים תמכו בה. כשמצב כזה נמשך לזמן מה, מתרגלים החלו ליצור קבוצות משל עצמם, כמו אנשים רגילים. המתרגלת המסוימת הזאת הייתה די עקשנית, וזה יצר פרצה לרוע להשתחל בה. כפי שהתברר אחר כך, היא נעצרה על ידי הרשויות ונידונה לתקופת מאסר.

היחסים בין מתרגלים הם כמו לגור בבית. לכל בית יש את הדרכים שלו לנהל את חיי המשפחה. כשאתה מבקר משפחה, ברגע שאתה נכנס בדלת אתה אומר: "המקום הזה צריך לפעול באופן הזה, הטבחית צריכה לעשות כך וכך". של מי המשפחה הזאת? שלך או שלו? אם לדוגמה, שתי ישויות מוארות נפגשות ואחת מהם אומרת: "גן העדן שלך צריך להיות כך. אתה רואה כמה נפלא הוא גן העדן שלי? עליך לעשות כמה שינויים!" האם זה אפשרי?

כשמתרגלים עובדים בפרויקט ולא משתפים פעולה היטב, זה בדרך כלל כי אנשים לא ברורים לגבי התפקיד שלהם. היה מתאם באזור המקומי שלי שבהתחלה היה נראה רגיל, חסר השכלה ומגמגם. חשבתי: "עדיף שאדם כזה יישאר בבית. איך הוא יכול להיות מתאם? האם אנשים יבטחו בו? אך מאוחר יותר הבנתי שהוא אדם מעשי. כשמתרגל נעצר או עבר קארמת מחלה, הוא מיד הודיע לכולם לשלוח מחשבות נכונות. הוא עשה דברים רבים, כמו להקים מרכזי הפקת חומרים, עזר לאחרים לתקן את המחשבים שלהם, ארגן ועידת פא, עודד באופן פעיל מתרגלים לכתוב מאמרים ל"יום הפאלון דאפא העולמי", וכן הלאה. יחד עם עוד מתאם, הוא הזמין כ-300 איש לכתוב מאמרי התנסות לאתר מינג-הווי. לבסוף, יותר מחמישה עשר מהם נבחרו לפרסום.

אני מעריך את המתאם הזה ובדרך כלל תומך בו. אך חשבתי לעצמי: "למה היו לי כל כך הרבה דעות עליו בהתחלה? זה בדיוק בגלל שהייתי אנוכי ויהיר. כשלא יכולתי להיות השחקן הראשי, התנשאתי על אלו שמילאו את התפקיד הראשי. אחר כך, כשקלטתי את ההחסרה שלי, הבנתי שלא משנה מיהו המתאם, גם אם הוא מתרגל חדש, עליי לתמוך בו בשקט.

להיות "כפוף" למתאם אין משמעותו שמישהו לא יכול להציע הצעות. פשוט צריך להשתמש במיומנויות התקשורת הטובות ביותר כשתורמים לדברים שצריכים להיעשות. זה כמו להיות עוזר של מישהו ששוזר סל; תן לו את מה שהוא צריך, ותשאל מדי פעם אם הוא צריך את הקישוט הזה או הזה. העזרה שלך בהשלמת שזירת הסל היא הטיפוח שלך ואתה מרומם את עצמך. אל תדחף אותו במרפקיך החוצה ותמלא את התפקיד הראשי, כי אחרת אתה הוא ששוזר את הסל, לא הוא. בשביל להיות מוכן למלא תפקיד תומך יש צורך בטיפוח שקדני ומתמיד.

תלמידי פאלון דאפא מגיעים מכל מקום, והגורמים היוצרים את חייהם שונים. אז לכל ישות חיה יש את המאפיינים שלה. אם כולם ירצו למלא את התפקיד הראשי, דברים ייעשו כאוטיים, והכוחות הישנים ישלטו בך ויתנו לך לשחק את התפקיד הראשי, אך בה בעת יצרו קונפליקטים רבים עבורך. מצד שני, אם המנטליות שלך היא להראות הבנה, לעשות בהרמוניה את מה שצריך לעשות, ולעשות זאת בחוסר אנוכיות, תהיה בתחום אחר. תיווכח שהשגת תוצאה כפולה עם חצי מאמץ.