אנשים על פי רוב רוצים לשמוע דברים נעימים, אך מתרגלים צריכים להתנהל אחרת. העקרונות המדריכים מתרגלים הם תכופות הפוכים מאלו שבחברה.

אף שידעתי את זה, בכל זאת מצאתי את דבריהם של מתרגלים עמיתים לא נעימים למדי.

לפני כמה ימים הלכתי לביתה של אליס ושיתפנו את התנסויות הטיפוח שלנו. היא שמחה לראות שאני בוחן את מחשבותיי והתנהגותי, ואז היא סיפרה לי סיפור.

אליס סיפרה שבטי נתקלה במתרגל חדש בביתו של מתרגל אחר ב-2017. המתרגל החדש התקין שם באותו זמן מערכת לווין של טלוויזיית NTD. בטי אמרה שהמתרגל החדש הוא פטפטן גדול וצח לשון. נשמע שהיא לא סובלת את המתרגל החדש. בטי שאלה את אליס מי הוא המתרגל החדש, אך אליס סירבה לענות לה.

צחקתי כששמעתי את הסיפור הזה כי אני הוא המתרגל החדש שבטי דיברה עליו. למעשה כבר הבנתי מה הבעיה שלי.

העניין המטריד שהתבטא אצלי היה גם בעיה שכיחה בין מתרגלים אחרים. הם ידעו על ההחזקות שלהם אך לא היו מוכנים להיפטר מהן.

המאסטר אמר:

"אז בין אם אלו דברים טובים או רעים שאתה נתקל בהם, כל עוד אתה מטפח בדאפא, הם כולם חיוביים, ללא ספק." ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005")

ידעתי שאני רחוק מלעמוד בדרישות המאסטר. כשלא הייתי מרוצה מעצמי וחשתי שלא בנוח, לא התייחסתי לתזכורת ממתרגלים אחרים שהקשיים האלו הם למעשה דברים טובים. אז איך יכולתי להסתכל פנימה ללא תנאי?

אם אליס הייתה מספרת לי את הסיפור הזה קודם, בטוח הייתי מרגיש חוסר נוחות רב. איך ארגיש בנוח כשמתרגל שאינני מכיר אפילו, אומר דבר כזה?

אך לפתע חשתי הכרת תודה עמוקה, והודיתי לבטי שלא קישטה את המילים ולא עשתה לי הנחות. חשתי עטוף באור זוהר.