נכחתי במשפט של מתרגל פאלון גונג באזורנו. כאשר הגעתי לשם ראיתי שתי שורות של שוטרים חמושים עומדות לפני בית המשפט. זה נראה לי כה מגוחך שכמעט צחקתי בקול רם.

במהלך הימים הבאים חשתי עצבני ללא כל סיבה. דבר לא הרגיש נכון. הייתי אמור לכתוב דוח לעבודה, אבל ראשי היה ריק. קניתי משהו באינטרנט והוא לא הגיע. למדתי כתבים של פאלון גונג ותרגלתי אבל הרגשתי שאני רק עושה את הדברים מוכנית. מה לא בסדר?

משהו נגע בי כאשר קראתי את דבריו של המורה יום אחד:

"מהו המצב המנטלי שלהם? זוהי סובלנות, סובלנות אדירה מאוד, שיכולה לקבל יצורים חיים אחרים ולהיות מסוגלת להתחשב ביצורים חיים אחרים מנקודת המבט שלהם. זה מה שרבים מכם עדיין לא השיגו במהלך הטיפוח-תרגול. אבל אתם מבינים ומשיגים את זה בהדרגתיות." ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב, בשנת 2002")

הבנתי ששגיתי! לא הייתי מסוגל לחשוב באמת מנקודת המבט של ישויות אחרות. הייתי כה ממוקד בהרגשה של עצמי באותו רגע, כה עסוק בעצבים והתמרמרות. כאשר הבנתי זאת, כל התחושות השליליות עזבו אותי והתמלאתי בחמלה ובשלווה.

כאשר התיישבתי ושלחתי מחשבות נכונות ראיתי שוב שתי שורות של שוטרים חמושים. כשהתבוננתי בפניהם הצעירים והמבולבלים כבר לא התחשק לי לצחוק אלא חשתי תחושה עמוקה של צער עבורם. הם עמדו שם בקור המקפיא עם מבט קפוא וריק כאילו שהם בובות חסרות נשמה שרק מבצעות פקודות.

הדבר מעורר הרחמים ביותר היה שלא היה להם מושג שמשתמשים בהם כדי לרדוף מתרגלי פאלון גונג. הם ביצעו פשע נגד הדרך הגדולה של הקוסמוס, ומה שהם ייאלצו להתמודד איתו, והתוצאות עבורם, הם בלתי יתוארו.

הם לחלוטין לא היו מודעים ולא התעוררו. גם הם היו חיים שמחכים להינצל - הם לא אמורים להיהרס כך מבלי דעת על ידי הכוחות הישנים. דמעות התחילו לזלוג במורד פניי. בגלל הטעויות שלהם, חיים לאין ספור שהם ייצגו גם יאבדו את הסיכוי שלהם. כמה עצוב!

הייתי מוקף באווירה של חמלה, תחום כל כך נפלא. הייתי אסיר תודה עמוקות לחסדו והצלתו של המאסטר. המאסטר ניקה את הקארמה שלי, שינה אותי מישות אנוכית ומרוכזת בעצמה, לתחום כל כך נפלא, והעניק לי הכול.

איך אוכל להשיב טובה על כך? מה שאני יכול לעשות הוא לחשוב באמת מנקודת המבט של האחרים, לשחרר את ההחזקה לעצמי ולעשות את שלושת הדברים היטב.

נתקלתי בקטע הפא הבא:

"אז לא משנה מה הסביבה או הנסיבות שבהן אתה נתקל בבעיות, אתה חייב לשמור על לב של חמלה ורחמים כשאתה מטפל בכל עניין. אם אינך יכול לאהוב את האויב שלך, אז אינך יכול להגיע לשלמות המלאה." (מחיאות כפיים). ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה" 1999)

סוף סוף הבנתי את הסטנדרט שאליו עלינו להגיע כמטפחים, ואת סוג החמלה העצומה שעלינו לפתח. כל עוד יהיה לנו לב להתקדמות במרץ, המאסטר יעזור לנו להתרומם דרך כל מה שייקרה בדרכנו.