(Minghui.org)אני תלמיד קולג' בשנה האחרונה ללימודיי. אמי טיפחה בפאלון דאפא כבר זמן רב, כך  שגדלתי תחת ההגנה של הדאפא. לאחר שנרשמתי לקולג' הנחישות שלי התנדנדה, אך המאסטר אף פעם לא וויתר עליי – הוא תמיד הגן עליי מפני סכנה והוביל אותי חזרה לפאלון דאפא כשסטיתי מהדרך. ברצוני לשתף כמה חוויות פלאיות שהיו לי בשנים האחרונות.

אף פעם לא הייתי תלמיד מבריק. ציוניי היו ממוצעים וחשתי שאין לי סיכוי להתקבל לקולג' טוב. אמי יעצה לי תכופות ללמוד את הפא ולנהוג על פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות, אך עדיין בזבזתי את רוב זמני הפנוי על דברים שאינם קשורים לדאפא. באופן פלאי, הצלחתי להירשם לקולג' טוב במקום לאחד רגיל. אני יודע שזה הכול הודות למאסטר, ובגלל אמונתה של אמי בדאפא המאסטר מגן על כל משפחתי.

כמעט ש...

במשך תקופה, אמי נרדפה על שנשארה איתנה באמונתה בפאלון דאפא. פעם היא יצאה לעשות קניות במכולת ולא חזרה במשך שלוש שעות. אבי נמצא הרחק לרגל עבודה, כך שהייתי לבד בבית. נעשיתי מוטרד יותר ויותר והייתה לי תחושה שאולי משהו קרה לאמי. רציתי לחפש אותה אך לא ידעתי איפה.

בייאושי חיפשתי תמונה של המאסטר והתחננתי אליו לעזרה. בפעמים אחרות המאסטר תמיד נראה חומל מאוד בתמונות שלו, אך באותו רגע המאסטר נראה בעל ארשת רצינית. לפתע חשתי פרץ אנרגיה וקפצתי להסתיר את תמונתו של המאסטר ואת ערמת ספרי הפאלון דאפא שהיו פזורים בבית.

איך שהכנסתי את ערמת ספרי הדאפא האחרונה לתוך ארון הבגדים וכיסיתי אותם בבגדים, קבוצה של שוטרים פרצה לבית והחלה לערוך חיפוש בבית. הם חיפשו בכל מקום ופתחו את דלתות ארון הבגדים פעמים רבות, אך לא מצאו דבר. שלחתי מחשבות נכונות ובקשתי עזרה מהמאסטר. לבסוף הם יצאו בידיים ריקות ואמי חזרה הביתה בשלום.

להיות בעל אמונה נחושה בדאפא

לאחר שנכנסתי לקולג', גישתי כלפי לימוד הפא רפתה. התחלתי להתנהג כמו אנשים רגילים ופעמים תכופות שחררתי את המזג הרע שלי. בשנה הרביעית כל שותפיי במעונות העדיפו ללמוד יחד, ונותרתי מחוץ לכל מפגשי הלימוד שלהם. הזמן עבר וזה נעשה באמת מביך כי הם שוחחו ובילו בלעדיי. זה היה בניגוד גדול לשנים הקודמות בהן תמיד הייתי במרכז העניינים.

המצב נמשך כארבעה-חמישה חודשים והרגשתי שאני משתגע מהשינוי הקשה מנשוא באווירה במעונות.

כשחזרתי הביתה בכיתי והתלוננתי בפני אמי, שיעצה לי ללמוד את הפא. נשארתי בבית שבוע ולמדתי את הפא במרץ. על אף שלמדתי הרבה, האוויר הלא נעימה בקולג' עדיין הייתה קיימת, וחשתי את הכאב של הבדידות.

לילה אחד חלמתי שאני גר במכל קטנטן וכדורי, מעין בית גידול לבני אנוש. גרנו בתחתית המכל ותקרת המכל הייתה מה שאנחנו מכנים "שמים". לפתע המאסטר הופיע לצדי, טפח על גבי והצביע כלפי מעלה. הבטתי מעלה וראיתי סדק קטן בראש המכל שדרכו ראיתי שכבות של עננים כחולים מנצנצים באבק כוכבים, כה יפים ועוצרי נשימה! מתחתי את ידי גבוה וניסיתי לקפוץ מחוץ למכל, אך לא הצלחתי. התעוררתי בבהלה.

דמעותיי זרמו ללא שליטה והבנתי שהמאסטר נתן לי רמז באמצעות החלום. הוא רמז לי לא להישאר כבול לרגשות של אנשים רגילים אלא לחזור לעולם המקורי שלי. מאז ואילך הסדרתי את מצב המחשבה שלי והתייחסתי לחבריי לחדר בחמלה ובטוב לב. בסוף ספטמבר האחרון הם בירכו אותי כאילו כלום לא קרה.

היום אני בן 24 וחוויתי כל כך הרבה דברים מופלאים אחרי שקיבלתי את הפא. אני רוצה לומר למתרגלי פאלון דאפא צעירים: אל תוותרו על הדאפא! אל תוותרו רק בגלל שתיקון הפא מתקרב לסופו. לא משנה כמה זמן נותר לפנינו, כל עוד תרימו שוב את ספר הדאפא, חיים חדשים החלו!

תודה לך מאסטר שסירבת לנטוש אותי. תודה לך שהובלת אותי חזרה לפאלון דאפא!