לחוות את כוח הדאפא בקידום ה"שן יון"

(Minghui.org) מאסטר נכבד ומטפחים עמיתים,

ב-2009 התחלתי לתרגל פאלון דאפא, הנקרא גם פאלון גונג. זהו מאמר ההתנסות הראשון שלי. כשכתבתי אותו סקרתי את הטיפוח שלי עד לנקודה זו. טיפחתי לבד עד לפני כשלוש שנים כי לא היו מתרגלים באזור שלי. אך לא הייתה אצלי השמטה בגילוי ההחזקות שלי.

לטפח ברצינות

יום אחר יום תרגלתי את התרגילים והגדלתי את זמן התרגול. בהתחלה מצב בריאותי החריף וזה גרם לי לחשוב שכל החוליים הקודמים שלי חזרו. לא הבנתי שגופי מתנקה. למרות זאת הייתי בטוחה שאני חייבת להמשיך עם התרגילים אחרת הכול יהיה לשווא, זה מה שמתרגל אמר לי, אז המשכתי לתרגל אותם. לאט לאט גופי התנקה ולאחר חצי שנה מצבי השתפר. ואז הייתי מוכנה לדעת יותר על הדאפא.

חצי שנה לאחר מכן קבלתי עותק של הספר "ג'ואן פאלון". כל יום קראתי 20 דפים מבלי להכניס שום מחשבה, כפי שמתרגל הציע. לפעמים נראה שהוארתי למשהו או שנעשיתי חולה למדי. אך כשהגעתי לסופו של כל פרק, זה הרגיש כאילו המאסטר התכוון אליי, אז החלטתי לקרוא שוב את הספר "ג'ואן פאלון". מאז אני ממשיכה לקרוא בו כל יום. הבנתי שעליי לטפח ולשלם את הקארמה שלי. לאחר שנה ידעתי בלבי שאיני מעוניינת בחיים שהיו לי לפני הטיפוח. הדאפא הפך לדבר יקר-הערך ביותר בחיי.

כששאלתי מתרגל עמית אם יש עוד הוראות חכמות כאלה בעולם, הוא סיפר לי על "שן יון". באותה שנה נסעתי במשך 11 שעות כדי לראות את המופע. לאחר שצפיתי בו הוארתי לסיבה שהגעתי לעולם הזה.

כוחו של הפא

במשך הזמן נעשיתי מודאגת יותר ויותר לגבי רדיפת הפאלון גונג. החלטתי לסייע למאסטר בתיקון הפא ובהצלת ישויות חיות. למדתי את הכתבים בנחישות ותרגלתי את התרגילים כל יום. אך השפעת שליחת המחשבות הנכונות לא הייתה ברורה לי.

הציעו לי לאייש את דוכן קידום "שן יון". כל יום נהגתי במשך שלוש וחצי שעות כדי לפגוש אנשים עם קשר גורלי. עבדתי בנחישות מבוקר עד ערב לסייע למאסטר להציל ישויות חיות שהייתי אחראית להן.

המאסטר אמר:

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה," ג'ואן פאלון")

לפני שהייתי מטפחת, הרופא שלי אמר לי שאוכל לעמוד רק כמה שעות בגלל הדליות בוורידים שלי. אך בטחתי במאסטר ונשאתי את הכאב. לא הייתה לי בעיה להיות בדרכים כל היום ולעמוד במשך שעות. זה עזר לי להכיר בכוחו של הפא וחוויתי נסים בעקבות אמונתי בדאפא.

לחוות נסים בזכות אמונה בפא

חילקתי גם עלונים של "שן יון", יום אחד נתתי 600 מהם! זה שימח אותי. כשחזרתי לביתי אחר הצהריים נשארו במכוניתי עלונים רבים, אז שמתי אותם בתיבות הדואר.

הרחובות היו מכוסים שלג וצעדתי בזהירות. נותרו רק ארבע מדרגות עד תיבת הדואר האחרונה, אך נראה שמשהו ניסה לעצור בעדי. כשהמשכתי לכיוון תיבת הדואר מעדתי, נפלתי את כל ארבע המדרגות ולרגע איבדתי את הכרתי. כשחזרתי להכרה לא הצלחתי לקום. כף רגלי הימנית הייתה מסובבת ממש הפוך. צעקתי: "מאסטר" ו:"אמת-חמלה-סובלנות" וסובבתי את כף הרגל בחזרה, הכנסתי אותה לתוך המגף ומילאתי אותו בשלג. הלכתי ברגל הביתה, וגם עליתי לדירתי שבקומה השלישית והמשכתי לומר שוב ושוב "מאסטר" ו" אמת-חמלה-סובלנות".

באותו לילה הנחתי שקיות קרח על רגלי, קראתי בספר "ג'ואן פאלון" והקשבתי להרצאות המאסטר. אף שהייתי לבדי, חשתי שהמאסטר נמצא לצדי. בבוקר המחרת קמתי לאט ונסעתי לדוכן ה"שן יון". עמדתי כל היום בדוכן ורגלי הייתה עטופה בתחבושות קרות כל היום. למרות חוסר המזל שגרמתי לעצמי, לבי היה נתון להצלת ישויות חיות.

הבנתי שהכוחות הישנים ניצלו את הפרצה שלי – התשוקה להכרה על שחילקתי יותר עלונים, אף שלא עצרתי לרגע כל היום.

המאסטר אמר:

"התפארות בעצמה היא החזקה חזקה מאוד והחזקה רעה מאוד שמטפח חייב להיפטר ממנה." (ג'ואן פאלון")

הייתי מאושרת שחילקתי כל כך הרבה עלונים. צריך לזכור שלא כדאי לשמוח מדי לגבי הישגים.

כשחזרתי הביתה באותו יום, זה הרגיש מוזר שכף רגלי מסובבת לגמרי. אז החלטתי ללכת לבית החולים. האחות נדהמה וקראה לאחות הראשית שקראה לרופא בכיר. הם לא האמינו שהלכתי על הרגל כל היום, כי רגלי הייתה שבורה לגמרי. הם לא הצליחו להבין איך כף רגלי מוקמה [בחזרה] על רגלי.

דמעות זלגו על פניי, כי המאסטר השיב את כף רגלי למקומה והתביישתי שהלכתי לבית החולים. אך השתמשתי בהזדמנות הזאת להבהיר את האמת על הדאפא ולעזור להם להבין שאני מתרגלת בשיטת הטיפוח הזאת.

אחד מאלו שהיו שם אמר שהוא הבין מדוע הרגל לא הייתה נפוחה. סירבתי שיחבשו את הרגל אך הסכמתי לקבל "מגף תמיכה".

למחרת בדוכן, כשניסיתי לשים את המגף רגלי החלה לכאוב מאוד. מיד הוארתי לכך שאיני זקוקה לשום מתקן רפואי ואיישתי את הדוכן כפי שעשיתי ביום הקודם.

המאסטר אמר:

"יש לנו מתרגל שעיקם כמה מחטים בבית החולים. לבסוף התרופה הנוזלית התיזה החוצה והמחט עדיין לא חדרה. הוא הבין: "אה, אני מתרגל, לא אקבל עוד זריקות". רק אז הוא נזכר שאין לו עוד צורך לקבל זריקות." (ג'ואן פאלון")

הייתי צריכה ללכת לבדיקה חוזרת אצל הרופא שלי. אחרי שעשו לי צילום רנטגן הוא הופתע מאוד ואמר שכנראה הצילום לא טוב. כששאלתי למה, הוא אמר שלא רואים בצילום כל בעיה. הוא המשיך ואמר: "אני יודע במה את מעורבת". הוא גם מתרגל באסכולת הבודהא ודיברתי איתו על הדאפא בעבר. התקרית הזאת חיזקה את אמונתי במאסטר ובפא. אמונה יציבה בפא יכולה להביא לנסים.

כוחן של המחשבות הנכונות

לפני כמה שנים הוארתי לחשיבותן של המחשבות הנכונות כשנשארתי ללון בביתה של מתרגלת שעבדתי איתה בקידום ה"שן יון". לילה אחד חלמתי שאני שולחת מחשבות נכונות עם הקבוצה של המבורג, כאשר איש גיבן קטן מכוער ומלוכלך הופיע לפניי. הוא לעג לי וצחק עליי כי לא שלחתי באמת מחשבות נכונות חזקות. הדמות הייתה דוחה כמו יצור מסרט אימה. הוא ירק רפש שהזדחל לרגליי, זרועותיי ואיבריי. כשהבנתי שהרוע רוצה להרוס אותי חשתי בחילה ורציתי להקיא.

התעוררתי והתיישבתי ושמתי לב שישות הרוע עדיין לידי. דאגתי שלא אצליח להתמודד עם הזוועה הזאת לבדי אז צעקתי: "מאסטר" ו:"אמת-חמלה-סובלנות!" הרפש עזב את גופי ונעלם וחזרתי לישון. למחרת בבוקר חיפשתי בחדרי את הישות המכוערת הזו אך היא נעלמה והכול היה נקי.

בבוקר המחרת תרגלתי את התרגילים. בתרגיל השני כשהחזקתי את הפאלון מעל ראשי, שמעתי במוסיקת התרגול גניחות ויבבות נוראיות. ראיתי את הישויות החיות שלי כורעות על ברכיהן מעליי, מתחננות להצלה. חשתי בחרדה שלהן בעצמותיי וברגליי. הבנתי שלא הייתי כנה כששלחתי מחשבות נכונות, או שאיחרתי, או שנמנמתי, או שהייתי עמוק בנוחות שלי.

המאסטר אמר:

"המחשבה הנכונה צריכה להיות חזקה, ויש להשתמש בחוכמה באופן מלא. מחשבה נכונה אחת בעצמה מכניעה מאה עוולות." ("יסודות להתקדמות במרץ III", "מחשבות נכונות")

המחשבות הנכונות שלי לא יכלו לעבוד באופן בו שלחתי אותן.

מאז ואילך שלחתי מחשבות נכונות במצב מחשבה בהיר ומודעות מלאה. כשתרגלתי למחרת את התרגיל השני והחזקתי את הפאלון מעל לראשי, ראיתי לפתע שש ישויות יושבות זקוף בעיגול שלי. הן חיכו בשקט ובסבלנות. הבחנתי שהמחשבות הנכונות שלי השפיעו, כי הישויות שלי כבר לא דאגו.

ההרגשה בדוכן באותו בוקר הייתה שונה. אנשים הגיעו אליו, רצו לשמוע עוד על "שן יון" וקנו כרטיסים. תודה לך מאסטר, שעזרת לי להתעורר ולהשיג הבנה חדשה. ללא רדיפות, הכול מגיע באופן טבעי.

דרכים שונות לקדם את "שן יון"

בשנה שעברה נאמר לנו שלהבא יהיו מעט מאוד דוכני קידום "שן יון" מכיוון שכמעט הכול יעשה דרך קו חם. זה הדאיג אותי שלא יהיו לי הרבה הזדמנויות להציל ישויות חיות. אך נשארתי רגועה והודיתי למאסטר על ההזדמנות לאייש את הדוכן בשנים האחרונות. אמרתי למאסטר שאני רק רוצה להציל ישויות חיות.

ואז קיבלתי הצעה לעבוד בקו החם של "שן יון". לא חשבתי פעמיים ושמעתי את עצמי עונה: "בוודאי, אם המאסטר רוצה שאעשה זאת".

כמה שבועות לאחר מכן, אחת המתאמות ביקשה ממני לנהל את דוכן הקידום בנורדריין-וסטפאליה [במערב גרמניה]. היא התקשרה אליי כי בשאלון שמילאתי כתבתי שאני מוכנה לעזור בכל המדינה. אמרתי לה לא לדאוג שאצטרך לנסוע מרחק רב. ישויות חיות מחפשות את הפא.

המאסטר אמר:

"אתם התקווה של המין האנושי. עודדו את עצמכם וצאו לדרך, וכמו תלמידי הדאפא בצפון אמריקה, אל תיסוגו מול הקשיים שאתם נתקלים בהם." ("לוועידת הפא בצרפת" 2019)

עכשיו אני נוסעת בכל יום שישי לנורדריין-וסטפאליה וחוזרת לשלזוויג-הולשטיין באותו ערב. מסע שאורכו כ-1000 קילומטר. זהו זמן יקר ערך המאפשר לי הזדמנות לנסוע ברכבת. ישנם מכשולים כל הזמן אך אני גוברת עליהם. הרכבות לפעמים מאחרות או מתקלקלות, אך כשאני ברכבת אני ערה לכך שאנשים רגילים מחפשים תלמידי דאפא, בדיוק כמו שהמאסטר אמר.

לדוגמה, יום אחד רק התחלתי לתרגל את התרגילים בקרון שלי, כשאישה שעברה ליד עצרה ושאלה מה אני עושה, ואז ביקשה שאלמד אותה את התרגילים. כשהגעתי למחוז חפצי היא לחצה את ידי והודתה לי שהבהרתי לה את האמת. היא חשבה שמה שאני עושה הוא דבר גדול. היא גם לקחה כתובת של אתר תרגול.

ביום שישי אחר, המקום בו יכולתי לתרגל היה תפוס. בדקתי מספר פעמים במשך כמה שעות אך האישה שהייתה שם עדיין נשארה. כשחזרתי מאוחר יותר, היא הייתה מחוץ לקרון אז נכנסתי והדלקתי את האור כדי ללמוד את הפא.

כשהיא חזרה היא ביקשה שאכבה את האור. היא נשכבה ואמרה שהיא סובלת ממיגרנה. כיביתי את האור ואמרתי שיש לי משהו בשבילה ונתתי לה עלון. סיפרתי לה שגם אני סבלתי ממיגרנה במשך 50 שנה ונאלצתי ללכת לרופא כמעט כל יום. עכשיו, כיוון שאני מתרגלת פאלון דאפא אין לי יותר מיגרנות, וזה נכון לגבי 11 השנים האחרונות. היא קמה משכיבתה ואמרה לי שהיא כבר מתרגלת מדיטציה. סיפרתי לה שפאלון דאפא מועיל כי הוא עוסק בערכים האוניברסליים, אז היא רצתה ללמוד אותו. היא דיברה על יחסים גורליים שבזכותם נפגשנו ברכבת הזאת.

היא שאלה מה אני עושה בקלן, וזו הייתה ההזדמנות לדבר איתה על "שן יון" ולספר לה שהמופע מבוסס על ערכים אוניברסליים. היא קיבלה את העלון שהושטתי לה ועיניה זהרו.

הבנתי שלא משנה היכן אני נמצאת, אני פוגשת אנשים שמעוניינים לשמוע עוד על "שן יון" או על פאלון דאפא.

המאסטר אמר:

"הצלת יצורים צריכה לחדור לכל היבט והיבט בחייכם היומיומיים בזמן זה. אם אתם יכולים כולכם להבין ובאמת לראות את החשיבות של זה, אני חושב שאתם כנראה תצילו יותר יצורים חיים." ("לימוד הפא ב ועידת הפא באטלנטה 2003")

מתגברת על קשיים

בוקר שישי אחד הייתה בעיה מכנית ברכבת ואיחרתי בשעתיים. כשהגעתי לדוכן לא היה אף אחד. שאלתי את המאסטר איפה האנשים, והיכן הפרצות בטיפוח שלי? כשהסתכלתי פנימה אחר ההחזקות שלי, הבנתי שעם כל הבעיות ברכבת, לא חשבתי על הצלת ישויות חיות ורק חיפשתי דרך לתפוס רכבת. ביקשתי מהמאסטר לסלוח לי.

שלחתי מחשבות נכונות לנקות את הממד שלי כדי שאנשים יבואו. הרגשתי שהמחשבות הנכונות שלי חזקות מתמיד. בקושי הספקתי להכין את עצמי כשהאנשים החלו לנהור לדוכן ולקחו עלונים. שני גברים ממש חטפו את העלונים מידי ואחד מהם חזר אחר כך בשביל עוד עלון ועיתון.

באמצע היום הופיעו סינים רבים. יכולתי לראותם ממרחק. מלבד שתי נשים, 14 סינים קיבלו עלונים. כמה אנשים שביקרו בדוכן בשבוע שעבר עצרו ליד ואמרו לי שהם קנו כרטיסים.

הבנתי את החשיבות של הסתכלות פנימה. זה כמו שהמאסטר אמר:

"עבור מטפח, להסתכל פנימה זה כלי קסם." ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

באותו יום, שדה האנרגיה היה חזק במיוחד, שיתפנו פעולה היטב והיו לנו דיונים רבי-עוצמה.

המאסטר אמר:

"רק שדה האנרגיה מטיפוח-תרגול בפא אמיתי יכול ליצור אפקט כזה. לכן בעבר הייתה האִמרה הזו בבודהיזם: "אורו של הבודהא זורח בכל מקום ומביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות". זה מה שזה אומר." (ג'ואן פאלון")

בדרך חזרה הביתה באחד מימי שישי, חיכיתי לרכבת שלי בשתיים בלילה. רציתי להתקשר הביתה כשסרטון של "שן יון" צץ לפתע בטלפון שלי וקול מאחוריי שאל אם יוכל לצפות בו. הסתובבתי וראיתי גבר סיני. במשך הנסיעה שלנו הוא המשיך לצפות בטריילר של "שן יון" וחיפש אולם קרוב אליו כדי שיוכל ללכת לראות את "שן יון". הוא רצה לוודא שיראה אותו הפעם.

חשתי הכרת תודה עמוקה שיכולתי להציל אדם סיני.