האמונה במאסטר ובפא גרמה לריפוי של אצבע שכמעט נכרתה

(Minghui.com) בנובמבר 2018 הביא לי שכני עגלה עם שלושה גלגלים מעץ, כמה קרשי עץ כבדים ומסור, וביקש שאעזור לחתוך את העץ לחתיכות קטנות עבור עצי הסקה בחורף.חיברתי את כבל החשמל ועמדתי להתחיל לנסר כשהבנתי שהנחתי את המסור הנייח קרוב מדי לחלון שלי. הנחתי את פיסת העץ והושטתי בהיסח הדעת את ידי השמאלית בניסיון להרחיק את המסור ממני. אבל שכחתי שהמסור עדיין פועל. המסור חתך מיד את האצבע המורה של ידי השמאלית. הסרתי במהירות את הכפפות וראיתי שהאצבע שלי נותקה כמעט לחלוטין מכף ידי, מחוברת רק באמצעות פיסות קטנות של בשר ועור. בסיס האצבע שלי היה חתוך כל כך עמוק, עד שיכולתי לראות עצם לבנה מציצה דרך הפצע הפעור.

המחשבה הראשונה שלי הייתה להסיר את מה שנשאר מהאצבע שלי, לזרוק את זה וזהו. אבל המחשבה הבאה שלי עוררה בי ספק. "אני מטפח דאפא תחת ההגנה של המאסטר. האצבע שלי בהחלט תתאושש." חשבתי על מה שהמאסטר מלמד אותנו:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם – טוב או רע – הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח." ("יסודות להתקדמות במרץ III", "לוועידת הפא של שיקאגו")

הוראת המאסטר חיזקה את החלטתי. יש לראות בתאונה זו דבר טוב, כיוון שביכולתי להשתמש בה כדי להפגין את היכולות העל-טבעיות וההגנה שהמאסטר מעניק למתרגלים, וגם כדי לתקן את התפיסה המוטעית של האנשים לגבי הסיבות לכך שמתרגלי הדאפא מתעקשים לא להגיע לבתי חולים לטיפול.

לחצתי בעדינות את חתיכות אצבעי הכרותה למקומם ועטפתי אותם בנייר טואלט. הדם המשיך לזרום מהפצע ונאלצתי להחליף את נייר הטואלט לפחות שלוש פעמים. מאחר שדאגתי שהפצע לא יחלים כמו שצריך, החלטתי לחבוש את האצבע האמצעית ביחד עם האצבע הפצועה שלי, כדי לספק לה יותר תמיכה. תוך כדי שינוי החבישה עלתה מחשבה במוחי. אני צריך להוקיר את האצבע הזו מכיוון שאני זקוק לה כדי לאמת את הפא! הדם מיד הפסיק לזרום מהפצע שלי.

באותו אחר הצהריים השתתפתי במפגש הלימוד הרגיל שלי בפא והרגשתי מעט כאבים. באותו לילה היה לי חלום בו מישהו נגע בעדינות באצבעי. הכאב העיר אותי פתאום וצעקתי. עם זאת, אחרי זה הפצע שלי הרגיש הרבה יותר נוח. המאסטר קיבע את העצמות השבורות!

ביום השלישי והרביעי, תוך כדי ביצוע התרגיל השני כאשר החזקתי את הגלגל מול ראשי, חשתי את הסיבוב המהיר של פאלון סביב אצבעי הפצועה. ביום השביעי, חלמתי חלום בו המאסטר תפס את תחבושת נייר הטואלט שלי, שעד אז התמצקה עם הדם לקליפה סביב האצבע הפגועה, וסובב אותה בעדינות שמאלה וימינה. לאחר שהתחבושת שהתקשתה נפרדה מהאצבעות שלי, המאסטר סובב אותה בצורה קצת יותר נמרצת לפני שהמעטפת הקשה התמקמה בצורה רופפת סביב אצבעותיי. במקביל, המאסטר אמר לי בבירור: "זה בסדר. הֱיֶה סמוך ובטוח." התעוררתי בבכי, עצוב שיצרתי עבור המאסטר צרות תוך ידיעה וודאית שמאסטר ריפא את אצבעי השבורה.

התמונות האלה צולמו לאחר שהיד נרפאה. הקווים המצוירים בדיו ממחישים את מיקום הפצעים שנגרמו מהמסור.

ביקרתי בבית חברי חודש לאחר שהאצבע שלי נפצעה ומצאתי אותו עוזר לסייע לשכנו להלחים דיר כבשים. מכיוון שמזג האוויר נהיה קר ומחשש שריפוי הפצע יתדרדר בקור המקפיא, החבר שלי ושכנו סירבו לתת לי לעזור. אמרתי להם: "אין מה לחשוש. אני מתרגל דאפא תחת השגחתו של המאסטר." עבדתי לצדם עד בין הערביים ולא סבלתי מבעיות כלשהן בקשר לפצע שלי. לפני שעזבתי, השכן של חברי הצביע על אצבעי הפצועה ואמר: "מהי האמת? זו היא האמת. המאסטר שלך פשוט מדהים! פאלון דאפא הוא טוב!" שמחתי שעכשיו הוא מאמין לאמיתות של פאלון דאפא.

שכני כרת בעבר את אצבעו, והיא אוחתה שוב בבית החולים. כאבים עזים מהפצע השאירו אותו חיוור וכמעט בהלם. למרות שעברו ארבע שנים, בכל פעם שמזג האוויר מתקרר, שכני אינו מסוגל לעבוד בגלל הכאבים. אצבעו שחוברה בחזרה נותרה בהירה יותר מצבע שאר הבשר שסביבה, ויתרה מכך הוא לא יכול לכופף אותה כרצונו.

בימים הראשונים לתאונה שלי, באופן טבעי, שכני התעקש מספר פעמים לקחת אותי לבית החולים לטיפול. "שמעתי שמישהו מת מטטנוס! אם אין לך כסף, אני יכול לעזור לך לשלם עבור הטיפול." סירבתי להצעה שלו ואמרתי לו בבדיחות: "אל תזלזל בתחבושת נייר טואלט מתוצרת עצמית. כשיגיע הזמן, התחבושת תוסר ותחשוף את אצבעי כשהיא בריאה לחלוטין." בסוף החודש השני דברי התבררו כנכונים. תחבושת נייר הטואלט הספוגה בדם נפלה וחשפה את אצבעי, שנרפאה לחלוטין למעט כמה צלקות קלות מאוד. תוצאה טובה או רעה אכן נובעת מהמחשבות של מתרגל!

התאוששתי מהפציעות שלי בסביבות חג ראש השנה, בדיוק בזמן כדי להראות לחברים ולקרובי את קסם הדאפא. כולם הביעו פליאה ותמיכה בפאלון דאפא.

במהלך המצוקה הזו גיליתי המון ליקויי טיפוח אישיים. לא טיפחתי בחריצות ולא נפטרתי מהאחזקות האנושיות הרבות שלי. עם הזמן, הקארמה שהצטברה הביאה למצוקה הזו. למרבה המזל, הדאפא כבר מושרש עמוק בחיי. המאסטר סידר את ייעודי כמטפח דאפא והניח את מסלול הטיפוח שלי. כל היתקלות רעה היא הזדמנות להשתפר בטיפוח. מלבד הדגשת חשיבות ההתמדה בתרגול הפאלון דאפא, אירוע זה גם חיזק את אמוני בטיפוח.