(Minghui.org) אני בן 88. ב-22 ביוני 2018 נפלתי פתאום ולא הצלחתי לקום. הרגל השמאלית שלי לא הצליחה לתמוך במשקל שלי והיא כאבה מאוד. למחרת הלכתי לבית החולים. צילום רנטגן הראה שבר בעצם הירך שלי.

הרופאים הציעו בהתחלה ניתוח. בהמשך הם המליצו על טיפול שמרני כדי להוריד את הסיכון בהתחשב בגילי. נשארתי בבית החולים וקיבלתי תרופות וזריקות בכל יום, אבל אחרי עשרה ימים שום דבר לא השתנה. השבר היה עדיין נפוח וכואב.

המשפחה שלי דאגה לי. בתי, המתרגלת פאלון דאפא, הציעה לי לצאת מבית החולים ולחזור הביתה לטיפוח שקט. היא אמרה שכשיש אפילו מתרגל פאלון גונג אחד בבית זה מועיל לכל המשפחה.

אינני מתרגל בעצמי, אך היות שבתי מתרגלת פאלון דאפא, חייתי כל השנים חיים שלווים. פעלתי על פי עצות בתי ובדרך כלל דקלמתי בכנות: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות טוב". האמנתי בתקווה שנותן סוג זה של אמירה כנה.

יום לאחר שובי הביתה מבית החולים, בתי החלה להקריא לי ספרי דאפא. בזמן שהאזנתי לקריאה, התעוררה בלבי תחושה חמה ונוחה. היא סיימה להקריא לי את כל תשע ההרצאות שבספר "ג'ואן פאלון" בפחות מעשרה ימים. בינתיים התחלתי לקרוא אותו לבד וניסיתי להבין את המשמעות הפנימית שלו.

בערך בשעה שש ביום העשירי, פתאום הרגשתי שמשהו מסתובב על מצחי. "מה זה?" שאלתי את עצמי.

באותו הרגע חשבתי על סמל הפאלון בספר "ג'ואן פאלון". האין זה הפאלון שראיתי בספר? צעקתי לפתע: "מאסטר לי! מאסטר לי"!

שכחתי מכאביי ויצאתי מהמיטה בלי להסס. הלכתי לסלון בכוחות עצמי. צעקתי, "ראיתי את הפאלון! ראיתי את הפאלון"!

התרגשתי כמו ילד ושיתפתי את החוויה שלי עם אנשים רבים. רק חשבו על זה כולכם: אפילו לגבר צעיר לוקח מאה ימים להתאושש מעצמות שבורות, אז עבור זקן כמוני, כמעט בן 90, זה צריך לקחת יותר זמן.

ללא ההגנה של מאסטר לי, החיים שלי היו אולי מסתיימים עם נפילה קשה, אבל התאוששתי תוך 20 יום והצלחתי ללכת לבד. האין זה פלא?

מאז הצלחתי ללכת ולעשות לבד אמבטיה. יתרה מזאת, הצלחתי ללכת מהקומה הרביעית לקומה הראשונה ובחזרה לקומה הרביעית.

הייתי כל יום מאושר. כולם נדהמו מהעליצות שלי. אני מסביר להם שזה הביטוי של הפלא של הדאפא ואני דוגמה חיה לכך. אני אומר לאנשים שהצלחתי לקום מהמיטה וללכת לבד רק 20 יום לאחר שבר בירך.

אני אומר לאנשים שאני מודה למאסטר לי. אני אומר לכמה שיותר אנשים כמה הדאפא נפלא.

חזרתי לבית החולים לבדיקה ביום ה -53 להחלמתי. צילום רנטגן לא הראה זכר לשבר. הרופאים הופתעו כולם.

משפחתי אמרה בבדיחות שהם סידרו לי כיסא גלגלים ועכשיו לא צריך אותו. אני רוצה להביע את התודות הכנות שלי למאסטר לי!