(Minghui.org) במשך 20 שנות מסע הטיפוח שלי מעדתי פעמים רבות, עשיתי עיקופים וגרמתי למאסטר להיות מודאג בגללי. הסיבה העיקרית היא שנכשלתי להיטמע כראוי בפא, וכשלתי להפוך מושגים אנושיים למחשבות נכונות של מטפח. לעתים תכופות דיברתי ועשיתי דברים מנקודת מבט של מושגים אנושיים. זה גרם לי באופן קבוע לצרות בטיפוח וגרם לי להשתפר באיטיות.

לאחר שנטשתי את המושגים האלו גיליתי שההבנות הישנות שלי והדרכים הישנות שלי לעשות דברים הן מוטעות. לדוגמה, התלוננתי על גיסי המבוגר שלא ביקר את הוריו ולא תמך בהם כלכלית. איך בן יכול להתייחס כך להוריו? עכשיו אני מבינה שטעיתי, כי שפטתי אותו עם מושגים אנושיים.

המאסטר אמר:

"בבודהיזם אומרים: חיי האדם הם גמול גלגולי קארמתי. אם אתה חייב למישהו משהו הוא ידרוש ממך את החוב. אם הוא מקבל יותר מדי יהיה עליו להחזיר את זה בפעם הבאה. אם הבן לא מכבד את ההורים הם יחליפו מקום בחיים הבאים. זה איך שזה מתגלגל שוב ושוב. אבל אנחנו אכן ראינו שיש שדים שמפריעים, שמונעים ממך לתרגל גונג. לכל אלה יש יחסים קארמתיים של סיבה ותוצאה, וזה לא בלי סיבה, לא מרשים לזה לקרות בלי סיבה." ("ג'ואן פאלון"')

לכל דבר שקורה יש סיבה. אינני יודעת אילו יחסים קארמתיים יש בין גיסי והוריו, אז לא הייתי צריכה לשפוט את התנהגותו באמצעות מושגים אנושיים.

חשבתי גם על צורת הדיבור וההתנהגות שלי במקום עבודתי ובסביבות חברתיות אחרות. בכל פעם שראיתי משהו לא הוגן, הייתי אומרת או עושה משהו בנדון. חשבתי שיש לי חוש צדק. אך עכשיו הבנתי שהתנהגתי כמו אדם רגיל ועשיתי דברים של אנשים רגילים.

לאחר שנטשתי את המושגים האנושיים גיליתי שנקודת מבטי על הרבה דברים השתנתה ושאני יכולה לראות דברים עם מחשבות נכונות של מטפח. לדוגמה, לחמי יש העדפה לבנו הצעיר. הבן לא מתייחס אליו טוב, אך חמי תומך בו בכל מיני צורות. לעומת זאת, בעלי ואני מטפלים בחמי ותומכים בו כלכלית אך הוא מעביר עלינו ביקורת פעמים רבות. לפני שנטשתי את המושגים האנושיים, לא הבנתי את התנהגותו של חמי ולא הייתי מרוצה ממנו. אך עכשיו אני רואה את הקנאה שלי ואת ההחזקה שלי לכסף ולקבלת תמורה. אמרתי לעצמי: "כמטפחת, עליי לטפל בהורים של בעלי. אינני צריכה להשוות את עצמי לאדם רגיל. מדוע אכפת לי מדיבורו ומהתנהגותו של חמי? כל מה שאני צריכה לעשות זה לדאוג למה שאני צריכה לעשות טוב. עליי להיפטר מהקנאה ומההחזקה לכסף ולקבלת תמורה על מעשיי".

נהגתי להתלונן על אמי כי לא חשבתי שהיא עוזרת לאבי או מחנכת היטב את ילדיה. חשבתי שאחיי עניים בגללה. גם חשבתי שהכאב בחיי נגרם בגלל משפחתי. הרגשתי חסרת מזל והייתה לי תדמית עצמית נמוכה שנולדתי למשפחה הזו.

המאסטר אמר:

"אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה?" ("ג'ואן פאלון")

המאסטר גם אמר:

"מחלות או קשיים באים בגלל הקארמה שנוצרה מדברים רעים שאנשים עשו בעבר." ("ג'ואן פאלון")

העקרונות הנכונים שהמאסטר לימד עזרו לי לנטוש את המושגים האנושיים וגרמו לי להבין שהסיבה האמיתית לכאב לשלי הייתה הקארמה שלי עצמי. המאסטר הבהיר בבירור שלכל אחד יש את הגורל שלו, ואף אחד לא יכול לשנותזאת. הכאב שלי לא נגרם על ידי אמי או אחיי. חייהם העניים של אחיי הם הגורל שלהם גם. אף אחד לא יכול להתלונן על אף אחד.

בהתאם למוסריות (דֶה) ולקארמה שלי הייתי אמורה להיוולד למשפחה הזאת ולחיות חיים שכאלה. היו לי באמת הרבה מצוקות והרבה סבל נפשי בחיי. אך מזווית הטיפוח, גם שילמתי הרבה קארמה. האין זה דבר טוב? זהו עיקרון היקום שעל כולם לשלם עבור הקארמה שלהם. איך יכולתי להתלונן על אחרים?

כמה מתרגלים פגעו בי. כיוון שהשתמשתי במושגים אנושיים להתמודד עם הקונפליקט, חשבתי שזו אשמתם. הייתה לי החזקה לצודק ומוטעה ברמת פני השטח, אז הרגשתי שעשו לי עוול. אחרי שנטשתי את המושגים האנושיים, השתמשתי במחשבות נכונות כדי להתבונן בדברים. גיליתי שזו אני שבאמת טעתה. לא יכולתי לקבל בקורת והיו לי עוד החזקות. לולא המתרגלים העמיתים האלו, לא הייתי מצליחה לגלות את ההחזקות האלה. עליי להודות להם.

תהילה, כסף וצ'ינג (רגשות) הם דברים אנושיים, דברים שאנשים רגילים רוצים. בגלל המושגים האנושיים, ה"אני הישנה" שלי גם רצתה שיהיה לה מוניטין טוב במקום העבודה. אני אוהבת להיות הכי טובה ורוצה לקבל שבחים ופרסים מהמנהלים. כשקיבלתי את מה שחיפשתי, שמחתי והרגשתי שאני אדם בעל יכולת. רציתי שחיי יהיו טובים משל אחרים ורציתי שילדיי יחיו חיים טובים יותר מאחרים. אחרי שנטשתי את המושגים האנושיים הבנתי שכל המחשבות האלה התפתחו מתוך תשתית תרבות המפלגה. אלו מושגים מלאים תחרותיות, קנאה, ורדיפה אחר תהילה, כסף וצ'ינג. הם הולכים נגד הוראת הפא. כמטפחת עליי להיות אדם טוב שעושה את עבודתו היטב. עליי להיות אדם טהור. תהילה, כסף וצ'ינג הם חבלים הקושרים את המטפח ועלינו לנתק אותם.

מצבי הטיפוח שלי השתנו אחרי שנטשתי את המושגים האנושיים. אני מסוגלת להניח בקלות החזקות רבות שהיה לי קשה להניח. נהגתי להרגיש שהטיפוח מכאיב ומתיש, אך עכשיו אני מרגישה שהוא מרגיע. מול הכאוס של חברת האנשים הרגילים אינני מבולבלת יותר כמו קודם. אני מסוגלת להבחין בין טוב ורע. נוכח תהילה וכסף, אינני מתחרה יותר. כשאני מפסידה רווח אישי, אני יכולה לשחרר את זה בלבי. נוכח פציעות, אינני מרגישה עוד שהן כואבות כמו קודם. זה מרגיש נפלא כשאני יכולה להניח לדברים אנושיים. הטיפוח הופך קל יותר לאחר שוויתרתי על המושגים האנושיים.

המאסטר אמר:

"אחרים אומרים: 'כשאני מגיע הנה לחברה הזאת של האנשים הרגילים, זה פשוט כמו לגור במלון. אני נשאר רק לכמה ימים ואז אעזוב במהירות'". ("ג'ואן פאלון")

המאסטר גם אמר:

"החיים קצרים,
באתם רק להתאכסן במלון.
אל תשכחו את הנדר שנדרתם כשירדתם לכאן;" ("הונג יין III" "לכוד בסנוורים")

באמת, העולם האנושי הוא לא יותר מאשר מלון-דרכים שעצרנו בו. כתלמידת דאפא, אין עליי להיות קשורה לכל דבר במלון הזה ולשכוח את המסע חזרה הביתה עם המאסטר. הנטישה או אי הנטישה של המושגים האנושיים, והיציאה אל מעבר להחזקות שלנו – זהו מבחן שכל מטפח חייב לעבור בנתיב שבו הוא הופך מבן אנוש לישות אלוהית. רק כשאנחנו מניחים את המושגים האנושיים, נצליח להיות ישויות אלוהיות.

אלו הן ההבנות הנוכחיות שלי. אנא תקנו אותי בחמלה אם אמרתי דבר שאינו הולם.