(Minghui.org) לילה אחד לפני כחודש חוויתי כאב נורא. שכיבה לא הקלה על הכאב וגם לא ישיבה. היו לי כבר שלושה מקרים כאלה בעבר, אך הם היו קלים יותר ונסבלים. אבל הפעם, הכאב היה גדול מנשוא – לא יכולתי לנשום, אפילו להכניס אוויר פנימה כאב כל כך.

ביקשתי עזרה מהמאסטר: "מאסטר, אני לא יכול לשאת את זה יותר!" ברגע שאמרתי את המילים בקול רם, הבנתי שזה אנוכי מאוד מצדי ולא נכון. המאסטר כבר נשא כל כך הרבה סבל עבור מטפחים ועבור יצורים חיים; אין עלי לבקש ממנו לשאת עוד.

פניתי אל המאסטר: "אסבול את הכאב אם זו הקארמה שלי. אבל אם אלו הם הכוחות הישנים שרודפים אותי, אני מסרב. אחזיר את הכאבים למי שנתן לי אותם. אני לא מכיר בהם. מאסטר בבקשה עזור לי להבחין בין השניים". ברגע שהייתה לי מחשבה כזו, הכאב נעלם.

הבנתי מהמקרה הזה, שבין אם זה כאב מקארמה או כאב מרדיפה, כאשר הם מתבטאים בגופנו שניהם מרגישים אותו הדבר. אבל איננו יכולים להכיר בכאב וגם לא לסבול רדיפה שמתוכננת על ידי הכוחות הישנים המרושעים. כאשר אין אנו יכולים להבחין בין השניים, נוכל תמיד לפנות אל המאסטר לבקש עזרה. אנחנו בעצמנו לא יכולים להבחין, אבל המאסטר יכול. בדרך זו הכוחות הישנים לא יוכלו לגעת בנו, ואנחנו פשוט נשלם את הקארמה שלנו כפי שאנו אמורים.

כאשר אנו חווים קארמת מחלה, זה לא אמור למנוע בעדנו לעשות את שלושת הדברים שהמאסטר מבקש מאיתנו. זה בכל אופן היה המקרה עבורי. כאשר יש לנו תסמינים של מחלה, עלינו לבחון את עצמנו כדי למצוא החזקות שלא ויתרנו עליהן עדיין.

למטפח אין מחלות, מדוע אם כן יש לנו תסמיני מחלה? אנו תמיד יכולים למצוא את שורש הבעיה על ידי התבוננות פנימה, לסלק את ההחזקה וכך לשפר את עצמנו.