השמימיוּת של התרבות הסינית בזמנים הקדומים (חלק 2): חשיבותה של מוסריות

(Minghui.org) לאורך 5,000 שנות התרבות הסינית, הנושא העיקרי היה ללא ספק הקשר האלוהי והוא נשמר היטב. הוא הנחה את שגרת יומם של האנשים בסין, את השקפתם על העולם, ואת חילופי השושלות.

סדרה זו מתמקדת בהתגלמותו של נושא עיקרי זה בזמנים הקדומים, הכוללים את שושלת שׂיָה (כ2070-1600 לפנה"ס), שושלת שאנג (כ1600-1046 לפנה"ס) ושושלת גוֹאוּ (1046-256 לפנה"ס). תיעודים היסטוריים ותגליות ארכיאולוגיות מעידנים אלו, אף שהיו נדירים מאוד, מספקים לנו הצצה לייסודה של הציוויליזציה הסינית המופלאה.

לחלק הראשון

קיים קשר חזק בין תרבות שמימית וחילופי השושלות. זה כולל את עלייתה של שושלת חדשה ונפילתה לאחר מאות שנים. אז אנו שואלים, מהו הבסיס לחילופים שלהן ואיך ניתן להשיג יציבות ושפע ארוכי טווח?

חילופי שושלות וברכה שמימית

כפי שתואר בחלק הראשון, אנשים משושלת שיָה ועד לשושלת ג'וֹאוּ, כולל מלכים ופקידי ציבור, לרוב האמינו באלוהויות. אמונה שכזו הייתה אחראית לא רק לברכות בחברה אלא גם לסיומן של שושלות.

על פי שאנג-שוּ (ספר התיעודים), המלך ג'ואו היה המלך האחרון של שושלת שאנג. פריצותו ואכזריותו עוררו מרד. דזוּ-יִין, אחד מפקידיו, הזהיר אותו פעם: "הברכה שקבלנו מהשמים עלולה להסתיים בקרוב... פריצותך מובילה להרס עצמי ולכן השמים נטשו אותנו".

אף שהמלך ג'ואו חשב שגורלו כבר קבוע על ידי השמים, דזו-יין הסביר למלך שאם הוא יצבור יותר מדי עוולות, זה יחרוץ את גורלו לאבדון.

בתחילת 1046 לפנה"ס, המלך ווּ של שושלת ג'ואו התקדם והכניע את שושלת שאנג תוך חודש. ההצלחה המהירה הדאיגה את המלך ווּ מאוד. לפי "שי ג'י" ("רשומות ההיסטוריון הגדול") הוא לא ישן טוב אחרי שחזר לעיר הבירה של האוֹ-ג'ינג. כשאחיו הצעיר ג'וֹאוּ-גונג שאל למה, המלך ווּ השיב: "הברכה השמימית שלי לא הובטחה עדיין. איך אוכל לישון?" אחרי שהיה עד עד כמה קל היה לשושלת שאנג לקרוס, הוא היה מודאג מעתידה הלא ידוע של שושלת ג'ואו.

לסגוד לשמים ולהוקיר מוסריות

ג'ואו ג'ונג, הידוע גם כ"דוכס של ג'ואו", הדגיש רבות את חשיבות המוסריות. הוא כתב פעם: "הברכה השמימית אינה נצחית, והיא תלויה במוסריות".

המלך צ'נג, בנו של המלך ווּ, תכנן להעביר את עיר הבירה ללואו-יי (היום לואו-יאנג שבפרובינציית הא-נאן), והוא ביקש את שאו גונג (הידוע גם כדוכס של שאוֹ) לסדר את זה. כשג'ונג גונג ביקר בעיר לואו-יי, שאו גונג ביקש ממנו שיזכיר למלך צ'נג להוקיר מוסריות: "עלינו ללמוד מהשיעורים של שושלות שיה ושאנג. איני יודע כמה ארוך היה גורלה של שושלת שיה, או אם אפשר היה להאריכו. חוסר המוסריות שלה הוביל לסיומה. גם איני יודע כמה ארוך היה גורלה של שושלת שאנג או אם אפשר היה להאריכו. גם שם חוסר מוסריותה הוביל לסיומה".

דברים דומים אמר גם ג'ואו גונג לצאצאי שושלת שאנג: "השמים לא יכבדו את חסרי המוסריות. כל המדינות האלה, בין אם קטנות או גדולות, קרסו משום שהן התעלמו מהשמים ומהמוסריות".

התגלמות המוסריות

בקטע מ"שאנג-שו" אודות שושלת ג'ואו, המילה "מוסריות" (דֶה) הופיעה כמעט בכל מאמר. אף שלא הייתה אף הגדרה ברורה למוסריות, היקפה כולל את אופיו האישי של המלך, חינוכו ודאגתו לאנשים.

הנה כמה דוגמאות:

כשהמלך וו קרא לאצילים אחרים להצטרף ולתקוף יחד את שאנג, הוא אמר: "המלך ג'ואו הלך בעקבות מילים של נשים [ועשה דברים רעים], והרחיק את עצמו מהשמים. הוא הרס את עקרונות היושר של השמים, האדמה והאנושות. בנוסף להזנחת אחים וקרובי משפחה, הוא נטש את הלחנים המסורתיים וייצר מוסיקת זימה. בכך הוא פגע בלחנים שנשים אהבו להקשיב להם".

לעומת זאת, שושלת ג'ואו יוסדה בזכות ערכה. פעם ג'ואו גונג שיבח את המלך ווֶן, אביו של המלך ווּ: "הוא שירת אנשים בענווה, דאג להם והשביח את החקלאות. הוא היה טוב לב, אצילי, חינני ואדיב. הוא חשב על טובת האנשים מן השורה והציע סיוע לזקוקים לעזרה. מבוקר עד הצהריים, ועד בוא הערב, נותר לו זמן מועט לאכול. במקום זאת הוא הקדיש את כל מאמציו להביא תועלת לאנשים. הוא לא העז לבלות את זמנו בציד ומילא בחריצות את חובותיו".

לומד מהניסיון

הדברים מעלה ניתנו על ידי ג'ונג גונג למלך צ'נג, בנו של המלך וו. כשהמלך וו הלך לעולמו, המלך צ'נג היה צעיר מאוד וג'ונג גונג מילא את תפקיד העוצר. שבע שנים אחר כך הוא החזיר את השלטון למלך צ'נג. בגלל השמצה של כמה בכירים נגד ג'ואו גונג, המלך צ'נג לא בטח בו ושמר ממנו מרחק. ג'ונג גונג עזב כתוצאה מכך.

לפני שהיבול נקצר בסתיו של אותה שנה, נשבו רוחות חזקות ורעמים רעמו. התבואה ניזוקה ועצים נעקרו. המלך צ'נג ופקידיו נבהלו מאוד ולבשו את בגדי התפילה/והתלבשו לתפילה. כשהמלך צ'נג פתח את התיבה המוקדשת לתפילה, הוא מצא דברי תפילה מוקדמים יותר של ג'ונג גונג מהשנה השנייה אחרי שהמלך וו הביס את שושלת שאנג. באותה עת המלך וו היה חולה מאוד ובזמן התפילה ג'ונג גונג הציע לתת את חייו תמורת בריאותו של המלך וו.

המלך צ'נג התרגש מדברי התפילה שאומתו על ידי פקידים אחרים, והתחרט על מעשיו ופרץ בבכי: "ג'ונג גונג היה נאמן מאוד כלפי מדינתנו, ובחור צעיר כמוני לא ידע זאת. האסון שאנחנו חווים הוא אזהרה מהשמים לכבד את ערכו של ג'ונג גונג. אזמין אותו בענווה לחזור". מיד אחרי שעזב את העיר החל לרדת גשם. הרוח שינתה כיוון והתבואה שהשתטחה נזקפה שוב. זו הייתה שנה נוספת של קציר טוב.

סיפור זה תועד במאמר "ג'ין טֶנג" מ"שאנג-שו". עם שובו, ג'ונג גונג המשיך לעזור למלך צ'נג וכתב מאמר בשם "ווּ יִי" ("אלתתרפה", המופיע גם כן ב'שאנג-שו).

הברכה תושג על ידי הוקרת השמימי

כמה אלפי שנים חלפו. התרבויות השמימיות של שושלות שיאנג, שאנג וג'ואו לא רק שעוזרות לנו להבין את ההיסטוריה של התרבות הסינית, אלא גם שופכות אור על החברה שלנו היום.

בדיוק כמו בתקופות שלפניהם, אנשים בשלושת השושלות האלו האמינו שהאנושות צריכה להתיישר על פי השמים, ושכל דבר מתופעות טבע, תנובת היבול, ועד לחילופי השושלות ושגשוג חברתי נשלט על ידי השמימי. רק על ידי הליכה אחרי השמימי והוקרת המוסריות הם יבורכו.

מאז שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) עלתה לשלטון לפני מספר עשורים היא נטשה את התרבות הסינית העתיקה. היא התנגדה לערכים השמימיים המסורתיים והחדירה לחברה בשיטתיות את תרבות האלימות והמאבק של המק"ס. היא גם מדכאה אנשים באכזריות ועם תעמולת שנאה. כתוצאה, במקום להתיישר לפי ערכים שמימיים ולהוקיר מוסריות, הרבה אנשים מעוניינים רק בחומריות וברווח אישי.

הדרך היחידה לציוויליזציה הסינית לזכות שוב באריכות ימים ובשפע היא חזרה לנתיב המסורתי – מסע אל השמימי, אל המוסריות ואל הברכה.

(סוף)