בִּינְג גִ'י: ראש ממשלה אלטרואיסטי משושלת האן

(Minghui.org) נדיבות וענווה הן שתי מעלות המוערכות מאוד בתרבות הסינית המסורתית. על פי "מאמרות קונפוציוס" (Confucian Analects), קונפוציוס שאל פעם את שני תלמידיו הידועים, ג'ונג יוּ (המכונה גם דזי-לוּ) ויאן הוֵוי, על שאיפותיהם.

ג'ונג השיב: "אחלוק את רכושי וחפציי עם ידידיי, ואפילו אם הם ישתמשו בהם עד בלאי, לא אתלונן".

יאן ענה: "לא אתרברב לגבי כוחי ולא אתפאר בהישגיי".

עם סטנדרטים מוסריים גבוהים יותר, אנשים רבים בסין העתיקה התנהגו כמו יאן. דוגמה אחת היא אחד מראשי הממשלה בשושלת האן המערבית, בִּינְג גִ'י, שתמיד שמר על פרופיל נמוך למרות תרומתו הגדולה.

עוזר לצאצא הקיסר בזמנים קשים

בינג ג'י נולד בארץ לוּ (היום פרובינציית שאנג-דונג). הוא ניהל היטב את בתי הכלא בארץ לוּ וקוּדם לתפקיד שר החוק והמשפט. בשנותיו המאוחרות של הקיסר ווּ-די (מילולית: "הקיסר הצבאי", שמשל בשנים 141-87 לפני הספירה), אחד מבניו הואשם בשגגה במעורבות במרד נגד אביו והתאבד. נכדו של הבן המת, ליוּ שוּן, היה אז בן מספר חודשים בלבד, והוחזק בכלא בעיר הבירה צ'אנג-אן.

בינג-ג'י ידע שסבו של התינוק לא היה אשם במה שהעלילו עליו, ושלתינוק נעשתה עוולה. מתוך אהדה הוא ביקש מהאסירות הוּ דזוּ וגוּאוֹ ג'נג-צ'ינג לשמור היטב על הילד. חרף פקודתו של הקיסר וו-די לא לתת לילד אוכל טוב, בינג קנה לילד מכיסו מזון ובגדים. כשבינג חלה בעצמו, הוא שלח אחרים לבקר את הילד כדי לבדוק אם מצעיו חמים ויבשים כדי שלא יחלה. הוא גם ביקש משתי המטפלות לא להתרשל בחובותיהן. כשתקופות המאסר שלהן הסתיימו, הוא שילם להן מכיסו כדי שימשיכו לדאוג לליו שון.

בשנה השנייה של תקופת הוּאוֹ-יואן (87 לפני הספירה), מגיד עתידות טען שיש בכלא קיסר לעתיד. הקיסר וו-די שלח שוטר בשם גוּאוֹ ראנג לעצור את הקיסר לעתיד. בינג סגר חזק את השער וענה: "נכדו הגדול של הקיסר כאן. דמו של הקיסר זורם בו". גואו ניצל את ההזדמנות להדיח את בינג ג'י. אבל הקיסר וו-די ביטל זאת באומרו: "יתכן שזהו רמז משמים ושדברים אמורים להיות כך". הוא הכריז על חנינה כללית, ואסירים רבים, כולל ליו שון, שוחררו.

שמו המקורי של ליו שון היה ליו בינג-יי. הוא היה חולה לעתים קרובות, בינג-ג'י תמיד ביקש מהמטפלות להביא רופאים לטפל בו, ונתן לו את השם ליו שון שמשמעותו המילולית היא שהחולי עבר.

עשיית מעשים טובים מבלי לבקש גמול

הקיסר ג'אוֹ-די משל במדינה במשך 13 שנה (87-74 לפני הספירה) אחרי הקיסר וו-די. ללא צאצא ישיר, הפקידים הואו גואנג ובינג-ג'י עזרו לליו הֵה, עוד בן המשפחה הקיסרית, להפוך לקיסר. תוך 27 יום ליו הֵה עשה מעל 1,000 עוולות, אז הוא הודח מכס המלכות. בינג המליץ אז להואו על ליו שון כקיסר הבא, ואמר שהוא "משכיל, בעל יכולת, שקול ואדיב". הוא גם הציע אימות אסטרולוגי, שאישר שהוא יורש העצר.

כך ליו שון הפך לקיסר שואן-די, אך הוא לא ידע שבינג הציל אותו כשהיה תינוק וגידל אותו. בינג גם לא ציין זאת בפני אף אחד.

במשך השנה השלישית של תקופת די-גְיֵה (67 לפני הספירה,שבע שנים לאחר שליו שון נעשה קיסר), משרתת לשעבר בחצר הקיסרות הגישה לקיסר מכתב, וטענה שהיא הגנה ודאגה לקיסר בגיל צעיר. במכתב נאמר שבינג יֵדע את הפרטים.

בינג ג'י ראה את המשרתת ואמר: "בעבר הלקו אותך על שלא טיפלת בקיסר הצעיר במסירות, איך את יכולה לדרוש את גמולך? רק שתי המטפלות האלה, הוּ דזוּ וגוּאוֹ ג'נג-צ'ינג, ראויות לגמול".

אף על פי כן הקיסר שואן-די גמל למשרתת. הוא גם חיפש את שתי המטפלות, אך שתיהן כבר מתו. אז הוא העניק פרס גדול לצאצאיהן.

הקיסר העריך את בינג ג'י בכל לבו והחליט להעניק לו את התואר המלכותי "המרקיז של בו-יאנג", ובעלות על 1,300 משפחות.

זמן קצר לפני טקס הענקת התואר המלכותי, בינג ג'י. הקיסר שואן-די דאג אם המחלה תחמיר. שיה-הואו שנג, המורה של נסיך הכתר אמר: "הוא [בינג] יהיה בסדר. שמעתי שכל מי שצובר מוסריות רבה יקבל ברכות שיכולות גם לעבור הלאה לצאצאיו. בינג עדיין לא קיבל גמול על מוסריותו. אף שיש לו מחלה חמורה, היא לא תהיה אנושה".

ואכן, בינג הבריא כפי שנחזה.

לסלוח לאחרים על טעויותיהם

בינג התחיל כפקיד נמוך האחראי על בית המאסר. מאוחר יותר הוא למד את ספריו של קונפוציוס כמו "שי ג'ינג" (ספר השירים) ו"לי ג'י" (ספר הטקסים). כשהוא מונה לראש ממשלה, הוא היה נדיב ואדיב מאוד. כשפקידי הציבור ביצעו עוולות או היו חסרי יכולת, הוא נתן להם חופשה ארוכה כדי שיתפטרו בעצמם, במקום להענישם.

אחד מהנהגים שלו השתכר והקיא בכרכרה של בינג. שוטר הציע לפטר את הנהג, אך בינג עצר בעדו: "אם נפטר אותו רק בגלל שהקיא בכרכרה שלי, איך הוא ישרוד אחר כך? בבקשה, פשוט סלח לו. אחרי הכול, הוא רק הרס חתיכת שטיח..."

הנהג היה מאזור הגבול והכיר את נוהלי הדיווח על פלישה זרה. פעם הוא ראה שליח על סוס המחזיק תיק הודעות בפסים אדום לבן, ששימושו הבלעדי היה לדווח על פלישת אויב. הוא עקב אחר השליח עד המשרדים, ונודע לו ששבטים צפוניים פולשים לשני מחוזות. הנהג יידע מייד את בינג והציע שהוא יזהה את פקידי הציבור באזורים האלו שהיו זקנים או חולים מדי למלחמה. בינג הסכים וביקש מהצוות שלו לטפל בזה.

מיד אחרי זה, הקיסר שואן-די נפגש עם בינג ועם שר נוסף, ושאל אותם על הפקידים במחוזות המועדים לפלישה. בינג ענה בפרטי פרטים, ואילו השר השני בקושי הצליח להגיב. הקיסר שיבח את בינג ומתח בקורת על השר האחר. מאוחר יותר בינג סיפר לאחרים שהוא אסיר תודה שלא פיטר את הנהג, שבתורו יזם ליידע אותו על הפלישה.

כשבינג היה חולה מאוד, הקיסר שואן-די ביקר אותו בביתו ושאל: "אם לרוע המזל תמות, מי יכול למלא את תפקידך?"

בינג המליץ על שלושה אנשים: "דוּ יאן-ניאן, מושל שי-הֵה, שירת קודם בממשלה המרכזית וגם ניהל היטב את שי-הֵה; יוּ דינג-גואו, פקיד חוק רם דרג, יודע היטב את החוקים ומיישם אותם בהגינות; קצין הלוגיסטיקה צ'ן וואן-ניאן טיפל היטב באמו החורגת, ומנהל דברים ללא משוא פנים וללא רבב. הם יכולים להיות יורשיי".

הקיסר קידם את שלושת הפקידים האלו והם פעלו טוב מאוד. הקיסר היה אסיר תודה על יושרו של בינג ועל הבנותיו.