הצצה לתוך הרוע של המפלגה הקומוניסטית דרך אחד מסיפורי המשפחה שלי

קראו עכשיו

(Minghui.org) מאז שהמפלגה הקומוניסטית הסינית מק"ס תפסה את השלטון בסין ב-1949 היא הרסה באופן שיטתי את הערכים המסורתיים והביאה טרגדיה בלתי נתפסת לאומה הסינית. דרך אחד מהסיפורים של משפחתי אפשר לקבל הצצה לרוע הזה.

אבי נרדף למוות בגיל 37 על ידי המק"ס במהלך "מהפכת התרבות", רק מפני שנולד למשפחה של בעל אדמות. אבא שלי עשה מעשים טובים רבים. הוא נענה כמעט לכל בקשה לסיוע באסון והיה לו מוניטין טוב באזור. באותה תקופה חקלאים נסחטו קשות על ידי הממשלה, אבל כשאבי היה אחראי על הנושא, הוא מעולם לא עשה דברים כאלה. אנשים התגעגעו לאבי. כשקרה אסון ולא היה מהיכן לקבל עזרה, אנשים היו אומרים: "היה טוב אם אבא שלך היה עדיין כאן".

כדי להישאר בשלטון ולקנות את לבם של האנשים, המק"ס "זיכתה" את אבי מאשמה ב-1977. סוף סוף הרשו למשפחתי לעבור מהאזור הכפרי לעיר. אחותי ואחי הגדול מצאו עבודה במהרה. אמי ניסתה להשתמש בקשרים שלה כדי למצוא גם לי עבודה אבל היא לא קיבלה תשובה ממחלקת משאבי אנוש.

כשפנתה אליהם שוב בסתיו 1977 נאמר לה: "הבת שלך עובדת כאן כבר כמה חודשים. מה עוד את רוצה?" אמי הייתה המומה. התברר שמזכיר ועדת המפלגה סידר לפילגש שלו לעבוד שם תוך שימוש בזהות שלי. אימא שלי מצאה בסופו של דבר את המתחזה.

האישה, צ'ינג (שם בדוי) כבת 19 הייתה צעירה ממני בארבע שנים. היא הזמינה את אמי לביתה, כרעה ברך לפניה וסיפרה בדמעות על החוויה הטרגית של משפחתה. בני משפחתה היו חקלאים. כשהייתה בת פחות מ-10 אביה נפטר. אמה הייתה אז בת פחות מ-30 והייתה אישה מושכת. מזכיר ועדת המפלגה המקומית אילץ את אמה לחיות אתו. אחרי שצ'ינג גדלה, היא הפכה גם כן לצעירה יפה. בגיל 16 היא נאנסה על ידי מזכיר המפלגה וילדה לו בת.

מאוחר יותר מזכיר המפלגה סידר לצ'ינג עבודה תוך שימוש בזהות שלי. הוא עבר לגור עם צ'ינג ואמה והפך למנהל ועדת הספורט של העיירה. לאחר מכן הוא החל לאנוס רבות מהספורטאיות המתבגרות. הוריהן של הבנות הגישו במשותף עצומה נגדו והאיש נמלט. צ'ינג יכלה עדיין לשמור על העבודה "שלי" וחששה שמא תאבד אותה אם אמי תתבע אותה לדין. כלומר: לא יהיה כל עתיד למשפחתה.

אמי התרככה והתרצתה, ועזבה בדמעות בלי לומר מילה. היא גם לא סיפרה לנו, מחשש שאתבע מצ'ינג את העבודה שלי בחזרה.

מבלי לדעת על כך ניגשתי למבחן הכניסה למכללה בסוף אותה שנה והתקבלתי לאוניברסיטה גדולה בפרובינציה. רק אז אימא שלי סיפרה לי על מצבה של צ'ינג. היא הצטערה לגביי, אבל לא יכלה לשאת תביעה נגד צ'ינג. אם הייתי מקבלת עבודה בזמן ההוא הייתי חשה אחראית לתמוך במשפחתי משום שהיו לי ארבעה אחים צעירים יותר.

אבל התברר שהקבלה שלי לקולג' הייתה דבר טוב עבור משפחתי. בהשראת הניסיון שלי, כל האחים הקטנים שלי התחילו לקחת את הלימודים ברצינות וכולם קיבלו השכלה גבוהה. עכשיו בני משפחתי הם רופאים, מורים או פקידי ממשל. אני מאמינה שבורכנו כולנו עקב טוב לבה של אמי.