תרבות מסורתית: על "צו החרטה של לון-טאי" שפרסם הקיסר ווּ משושלת האן

קראו עכשיו

(Minghui.org) הקיסר ווּ משושלת האן היה בעל כישרונות רבים ובעל חזון נועז. בתקופת שלטונו הוכפל שטחה של שושלת האן והמוניטין שלה נישא למרחקים. שושלת האן אימצה את הדוקטרינה הקונפוציוניסטית כאידיאולוגיה המדינית שלה וכקוד האתי להתנהגות, והפכה מאז את הקונפוציוניזם לאסכולת החשיבה התקנית בהיסטוריה הסינית.

עם זאת, כתוצאה משנים של מלחמה ועבודות בנייה פזיזות רחבות היקף, קופת הקיסרות כמעט התרוקנה. אנשים התרעמו על הרשויות, ושודדים וגנבים הופיעו במקומות רבים.

תככים מצד אנשים שהתנגדו למינוי בנה של הקיסרית ווי ליורש עצר הובילו בסופו של דבר למותם של הקיסרית ווֶי ובנה. זה גם השפיע על אלפי אנשים. הגנרל לי גואן-לי שהקיסר הסתמך עליו מאוד, נכנע לשיונג-נוּ. כל אלו גבו מחיר כבד מהקיסר וגרמו לו לבחון לעומק את עצמו.

בחודש מארס של השנה הרביעית לתקופת גֶ'נג-הֶה (89 לפנה"ס) הקיסר ווּ יצא לנהל את טקס “פנג שאן” בהר טאי. הוא אמר לפקידי חצרו: "מאז שהומלכתי, התנהגתי בפזיזות ואמללתי את חיי האנשים. אני באמת מתחרט על מה שעשיתי. מעכשיו והלאה, כל דבר הפוגע באנשים ומבזבז את משאבי המדינה חייב להיפסק".

ביוני של אותה שנה, הקיסר ווּ בן ה-68 דחה הצעה של השר סון הונג-יאנג ועוד פקידים לשלוח חיילים ללון-טאי (היום פרובינציית שין-ג'יאנג בדרום סין) לשם הגנה צבאית והרחבה חקלאית. הוא גם הוציא הכרזה על טעויותיו המדיניות בעבר, הידוע כ"צו החרטה של לון-טאי".

בצו היה כתוב: "קודם הסכמתי להצעה שכל אדם ישלם מס נוסף של 30 מטבעות לתמוך בהגנת הגבול. זה מוסיף עול לאנשים, בייחוד לזקנים, לחלשים, ולאלו שאף אחד לא דואג להם".

"....ואז הגנרל לי גואנג-לי הובס, וחייליו מתו, נתפשו, או ברחו. בכל פעם שאני חושב עליהם לבי נעצב. עכשיו, כמה פקידים הציעו להמשיך להרחיב עוד את הבסיסים הצבאיים ואת הקמפיינים החקלאיים בלון-טאי. זה יכביד עוד על האנשים במקום לדאוג להם. איני יכול לשאת לשמוע דברים כאלה".

".... המשימה החשובה ביותר כרגע היא לאסור בחומרה על פקידים בכל הרמות להיות קשוחים ולהתאכזר אל האנשים, ולעצור אותם מלהעלות את המיסים ללא אישור. בעשותנו כך נפנה את הדרך להגדיל במאוד את הייצור החקלאי".

באותו זמן, הקיסר וו קידם את השר טיאן צ'יאן-צ'יוּ ל"מרקיז להעשיר את האנשים" והפגין את נכונותו להקל על האנשים ולעזור להם לחיות חיים משגשגים. הוא גם מינה את ג'אוֹ גוּאוֹ, שהבין בחקלאות, לקדםייצור חקלאי על ידי אימוץ שיטה של שדות מתחלפים. הקיסר וו גם שיקם את האידיאולוגיה הטאואיסטית של "אי עשייה" שאומצה בשנים המוקדמות של שושלת האן. כל אלו הניחו בסיס טוב לתחיית ג'או-שואן שבאה לאחר מכן, שלב של יציבות משקמת וצמיחה.

בעידן בו לקיסרים היה כוח מוחלט זה היה יוצא דופן למדי לקיסר לבחון את טעויותיו המדיניות. נדרש מהקיסר וו אומץ בלתי יאומן להוציא את "צו החרטה של לון-טאי". ניתן היה לראות על פי המדיניות המאוחרת יותר שלו שהוא הוציא את הצו מתוך כנות רבה, ולא כתעלול יחסי-ציבור.

בהיסטוריה, פעמים רבות מקשרים את הקיסר וו משושלת האן לצ'ין שי הואנג (הקיסר הראשון של שושלת צ'ין) בשל הישגיהם הגדולים. אכן, היה הרבה דמיון בשלטונם. נוכל אף לומר שהקיסר וו משושלת האן סיים את המסגרת הפוליטית שעוצבה על ידי צ'ין שי הואנג, שקבעה את הכיוון הכללי של השושלות הבאות בהיסטוריה.

מצד שני, כשהקיסר וו משושלת האן עשה טעויות דומות לאלו של צ'ין שי הואנג, הוא נמנע מהאסונות שהובילו להרס של צ'ין. בשונה מהקיסר צ'ין, הקיסר וו משושלת האן בחן את המדיניות שלו ותיקן אותה לפני שהיה מאוחר מדי.

"צו החרטה של לון-טאי" היה הצו הרשמי הראשון בהיסטוריה הסינית, וצו שנחרת ונשמר בה.

כמה קיסרים בדורות שלאחריו הוציאו "צווי חרטה" דומים. הם כללו את הקיסר מינג משושלת האן, הקיסר טאי-דזונג משושלת טאנג, הקיסר לי-דזונג משושלת סונג, הקיסר שי-דזונג משושלת מינג, והקיסר יונג-ג'נג משושלת צ'ינג.

כשקיסר עשה טעות גדולה שהביאה אסונות על המדינה ואנשיה, הוא היה מוציא לעתים קרובות "צו חרטה" להרהר גלויות בטעויותיו בפני פקידי החצר והעם. בניגוד לכך, המפלגה הקומוניסטית הסינית גרמה למותם של 80 מיליון סינים חפים מפשע ולאין-ספור טרגדיות, אך מעולם לא הודתה באף עוולה שגרמה לעם הסיני. במקום זאת היא ממשיכה להלל את עצמה כ"מפוארת, מהוללת, צודקת" לנצח.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי]