ממוסיקה לרפואה: למוסיקה מוסרית ומעודנת יש השפעות מרפאות מופלאות

קראו עכשיו

(Minghui.org) בזמן מלחמת העולם השנייה בתי חולים שדה של צבא ארה"ב היו מלאים בחיילים פצועים. עקב מזג האוויר החם, עקיצות יתושים ומחסור בתרופות, היקף הזיהומים בעקבות ניתוחים והיקף התמותה היו גבוהים מאוד, ומורל הפצועים היה גם נמוך.

יום אחד רופא השמיע מוסיקה מוכרת ואהובה לחיילים הפצועים. באופן מפתיע לאחר שהושמעה המוסיקה, צנחו שיעורי הזיהומים והתמותה באופן משמעותי, וזמן ההחלמה התקצר. מאז, האמריקנים מכירים בהשפעות הריפוי של המוסיקה.

מאז הזמנים הקדומים המוסיקה שיחקה תפקיד חשוב בתרבות הסינית המסורתית. ג'וּ ג'נג-הנג, רופא ידוע משושלת יואן (1279-1368) ציין פעם: "גם המוסיקה היא תרופה". למעשה לסימניות הסיניות המציינות מוסיקה, רפואה, וטיפול יש אותו המקור, והן נראות דומות מאוד בכתב הסיני העתיק ביותר

 הסימנייה "רפואה" נגזרת מהסימנייה "מוסיקה"

ב"לוּ-שי צ'וּנג-צ'יוּ / גוּ-יואֵה-פּיאן" ("תולדות האביב והסתיו / אודות מוסיקה עתיקה מאת מאסטר לוּ") מתועד כי בתחילת התקופה של שבט הטאוּ-טאנג היה מעונן לעתים קרובות והאוויר היה מעופש וטחוב, אפיקי המים היו גדושים ולא זרמו כרגיל. האנשים היו מדוכאים וחסרי מרץ ושריריהם ועצמותיהם התכווצו. אז עודדו אותם לרקוד כדי לחזק את גופם. הקיסר הצהוב גם הורה ללינג ליוּ ולרוֹנג ג'יאנג ליצוק 12 פעמונים כדי ליצור הרמוניה בחמשת הטונים [סולם מוסיקלי סיני בן חמישה צלילים] כדי לנגן מוסיקה עתיקה יפהפייה. לאנשים בעת העתיקה נאמר להשתמש בריקוד ובמוסיקה כדי לרפא את המחלות שכיווצו את שריריהם ועצמותיהם בעקבות הדיכאון והקיפאון.

הספר "שוּאוֹ יואן" תיעד סיפורים על מיָאוּ-פוֹ משבט פרימיטיבי שטיפל בחולים לפני 5,000 שנה בעזרת כלי נשיפה מבמבוק.

המשורר המפורסם משושלת טאנג בָאי ג'וּ-יִי גם כתב משפטים כאלו באחד משיריו: "כשמוסיקה נכנסת לאוזניי, כל הדברים המטרידים את לבי נעלמים".

מלומדים ואנשי ספר העדיפו בדרך כלל את הגוּ-צ'ין ככלי מוסיקלי שהוא עדין וזך ביותר: "כשג'נטלמן מנגן בגו-צ'ין, זה לא רק למען בידור, משום שהוא גם עוזר לאלו המצליחים בקריירה שלהם להתבונן בענייני המדינה, ולאלו שפחות הצליחו, להיות שלמים עם גורלם". גו-צ'ין אינו בשביל לבדר אחרים אלא כדי "לבדר את עצמך" כדי שתוכל לטפח מוסריות.

ההשפעה המרפאה של המוסיקה

הסינים הקדמונים החזיקו בהשקפה שמחלה חייבת להיות מטופלת מהמקור. "מקור" מתייחס ליין וליאנג שנחשבו כחוק הטבע של היקום, המקור של הכול, והכוח המניע המהותי של מעגל הצמיחה והמוות של כל הדברים ב"אמא טבע".

ב"לוּ-שי צ'וּנג-צ'יוּ דָא-יוּאֶה" נכתב: "מקור המוסיקה נמצא בעבר הרחוק. הוא נוצר ב'דוּ-ליאנג' (התנהלות נאותה), ומושרש ב'טָאי יי' (מקור כל הדברים) שנגזר מ'ליאנג-יי' (שני כוחות מנוגדים) שהוליד את היין והיאנג.... באופן כללי, המוסיקה מייצגת את ההרמוניה בין שמים וארץ, המיזוג של יין ויאנג".

המוסיקה, הנחשבת כנובעת מ"מקור כל הדברים" ושעברה טרנספורמציה על ידי היין והיאנג, קשורה לחמשת האלמנטים שבשמים, לחמש העונות על האדמה, ולחמשת האיברים הפנימיים של האדם. המוסיקה משתמשת בתדרי צליל רגילים מבחוץ כדי להשלים את ההרמוניה של יין ויאנג בתוך הגוף האנושי, להשיג איזון בין יין ויאנג, ולהתאים למצב הטבעי של הרמוניה בין האדם והטבע.

לפי "הקלאסיקה הרפואית של הקיסר הצהוב" (הואנג-די ניי-ג'ינג סוּ-ווֶן), בשמים יש חמישה טונים המתאימים לחמשת האיברים הפנימיים של האדם: טחול – גונג; ריאות – שאנג; כבד – ג'וּאֵה; לב – ג'י; כליות – יוּ. בהתבסס על הבנת מערכת יחסים זו, אנשים בזמנים הקדומים השתמשו במוסיקה כדי להשפיע ולהסדיר את החיוניות של חמשת האיברים.

חמשת הטונים – גונג, שאנג, ג'וּאֵה, ג'י, יוּ – מתאימים לצלילים דוֹ, רהֶ, מי, סוֹל, לָה שבמוסיקה המערבית. הטון גונג תואם לטחול האנושי והוא רך ועדין; הטון שאנג תואם לריאות האנושיות והוא מהיר וחד; הטון ג'וּאֵה תואם לכבד האנושי והוא מהדהד ומתמשך; הטון ג'י תואם ללב האנושי והוא נלהב וחודר; הטון יוּ תואם לכליות האנושיות והוא נעים ומגיע רחוק. כשמאזינים למוסיקה כזו, הרגשות של האנשים, הקצב של הטונים, והתדרים של חמשת האיברים הפנימיים יכולים להסדיר ביעילות את נפשם של האנשים ואת המרידיאנים שלהם.

מוסיקה טובה ומעודנת מתקנת את המחשבה

על היצירה המוסיקלית לגו-צ'ין "שלג אביב" מאת שי קואנג (מאסטר ידוע למוסיקה מ"תקופת האביב והסתיו") נאמר שהיא יצירה שנוגנה על ידי פֵיות על פי הוראת קיסר השמים. שי קואנג שמע את המוסיקה והצליח לשחזר אותה.

על פי הפרטיטורות לגו-צ'ין המופיעות ב"כתב סודי עתיק", היצירה "יאנג-צ'ון" (אביב שטוף שמש) היא מנגינה המבוססת על טון הגונג, בשעה ש"באי-שואה" (שלג לבן) היא מנגינה המבוססת על טון השאנג. מנגינות טון הגונג הן בדרך כלל חינניות ומעמיקות, בשעה שמנגינות טון השאנג מציגות עוצמה בתוך עדינות, מדגישות את הרגש העצוב הלירי, ובה בעת מפגינות מזג ישר והחלטי. היצירה "אביב שטוף שמש" מסמלת שכל הדברים מוקירים את בוא האביב, שטוף שמש ועם משב רוח עדין, וחסד השמים חסר האנוכיות כלפי כל הדברים והישויות; ואילו היצירה "שלג לבן" מתייחסת לרוח האצילית ומעוררת הכבוד של השלג והבמבוק, ורומזת על המוסריות הגדולה של הארץ. מכיוון שרק אנשים שיש להם אותה רמת מוסריות מסוגלים לנגן מוסיקה כזו, מעטים יכולים לנגן אותה.

ב"תיעוד המוסיקה" (שהוא חלק מ"ספר הטקסים") נאמר שמוסיקה היא שמחה, ושכלי הנגינה צ'ין וסֶה מעניקים עונג למחשבה; מוסיקה מציינת רשמים שהופקו מהחוץ, אך נאמדת ביכולת להשפיע על טיפוח הסגולות הטובות. היא מזינה את המחשבה, וכך משמרת את תמצית החיים באיזון הרמוני.

על כן המלכים החכמים של העבר יצרו כללי התנהגות ומוסיקה לא בשביל לספק תשוקות אנוכיות של עונג חושני, אלא כדי לנקות את הרוע שבמחשבות האנשים, לגרש את מחשבותיהם הלא ראויות, ולהבליט את הטבע הטוב שנולדו איתו, ובאופן זה הם לא יסטו בעקבות תשוקות חילוניות ויוכלו לחזור לנתיב הישר שהונח עבור האנושות. תנאי חיים חומריים משופרים תמיד יעוררו תשוקות חדשות, אך אובייקטים חיצוניים לעולם אינם יכולים להעשיר את המחשבה באמת.

השפעה של מוסיקה שאיננה טובה

לפי "הרשומות ההיסטוריות הגדולות / יואה-שוּ", כשהדוכס לינג הלך לבקר את הדוכס פינג של ג'ין, הוא שמע את צליל הגו-צ'ין מנגן באמצע הלילה על גדות נהר פּוּ, הוא ביקש משי ג'ואן ללמוד את היצירה ולכתוב אותה. אחרי שהם הגיעו למדינת ג'ין, הדוכס לינג ביקש משי ג'ואן לנגן אותה לדוכס פינג.

אולם שי קואנג, מאסטר נודע למוסיקה בממלכת ג'ין, עצר את שי ג'ואן מלנגן. הוא אמר: "זהו צליל של מדינה מקוללת ואין עליך לנגן זאת. זוהי יצירה ששי יאן כתב עבור מלך ג'וֹאוּ חסר-האחריות (השליט ההולל שהיה האחרון בשושלת שאנג). אחרי שמלך ג'ואו הובס על ידי מלך ווּ, שי יאן ברח מזרחה, זרק את עצמו לנהר פו וטבע. עוצמתה של כל מדינה ששומעת את המוסיקה הזאת תיחלש".

הדוכס פינג לא האמין לו והתעקש להאזין למנגינה. הוא גם הורה לשי קואנג לנגן את היצירה בטון עצוב אף יותר. שי קואנג ניסה לשכנעו לא להאזין למוסיקה עצובה אך ללא הועיל.

ברגע ששי קואנג החל לנגן את היצירה, להקת עגורים שחורים התאספה בחצר. בעודו ממשיך לנגן העגורים השחורים מתחו צווארם וצעקו בקול רם כשהם פורשים את כנפיהם ורוקדים.

הדוכס פינג התמלא עונג ורצה שהיצירה תנוגן במלודיה אף יותר עצובה אז הוא הורה לשי קואנג לנגנה שוב. שי קואנג ניסה שוב לעצור בדוכס מלהאזין למוסיקה שכזו, אך הדוכס חשב שהוא כבר איש זקן ולא משנה לאיזו מוסיקה הוא מאזין. לשי קואנג לא הייתה ברירה אלא לנגנה שוב. כשניגן, עננים לבנים צצו באופק הצפון מערבי ורוח חזקה החלה לנשב וגשם החל לרדת. רעפים התעופפו מהגגות ואנשים ברחו על נפשם. הדוכס פינג נבהל מאוד ונשכב על בטנו במרכז המרפסת. לאחר מכן ירדה על מדינת ג'ין בָּצוֹרֶת חמורה, ודבר לא צמח במשך שלוש שנים.

למוסיקה טובה ומעודנת יש השפעה חיובית על האנשים ועל החברה. במובן צר, היא יכולה לטפח את רגשותיהם ואופיים של האנשים, לעודד שאיפות אציליות ומוסריות, ולהאריך את החיים; במובן רחב יותר, היא יכולה לעזור לממשל ולחנך את האוכלוסייה, וכך להבטיח שלום לאנשים ושגשוג למדינה.

ובניגוד לכך, מוסיקה נמוכה וחושנית מאוד יכולה להכניס למחשבתם של האנשים רגשות לא נאותים, לעודד תאווה והתמכרות מינית, שתזיק לאדם ותגרום נזק למדינה. מוסיקה מסוימת מודרנית, לדוגמה, מפיקה צלילים צרודים וכאוטיים. כשאנשים מאזינים למוסיקה כזאת סביר להניח שהם יתמכרו לרגשות ותשוקות ויאבדו שליטה על מחשבתם. לא מפתיע שמספר רב למדי של מוסיקאים מהסוג הזה מכורים לסמים, לגילוי עריות, ונוטים למות צעירים.

נֶאֱמר כי בעת העתיקה, אחרי שקונפוציוס האזין למוסיקת "שָאוֹ" במדינת צ'י, זה שבה כל כך את לבו שהוא לא השתוקק לבשר במשך שלושה חודשים. האמינו כי מוסיקה מעודנת וישרה מסוגלת לתקן את מחשבתו של אדם, לעזור לאנשים להיפטר מתשוקות ארציות ולטפח את מוסריותם. זה נכון גם לגבי העולם של ימינו.

המוסיקה של הפאלון דאפא

ישנם סיפורים אמיתיים רבים אודות תינוקות שנולדו עם אובדן שמיעה ושיקמו את יכולתם לשמוע לאחר שהשמיעו להם מוסיקה של פאלון דאפא. נציג כאן כמה מהם.

נכד של מתרגלת פאלון דאפא נולד באפריל 2018. כשהתינוק נולד היה לו שסע קטן בחך העליון ולשונו הייתה קצרה מהרגיל וזה גרם לו לקושי לינוק. צווארו גם היה קצר והצד הקדמי של צווארו היה מכוסה כמעט כולו על ידי סנטר כפול. התינוק גם לא שמע. הרופאים המליצו על ניתוח לתיקון השמיעה ואמרו שהוא יזדקק לניתוחים נוספים. המשפחה דאגה מאוד. מתרגלת הדאפא ובתה (גם מתרגלת) השמיעו לו כל יום את מוסיקת הדאפא "פּוּ-דוּ" ו"ג'י-שי" בנגן MP3 ודקלמו מעומק הלב: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" כשהתינוק בזרועותיהן.

חודשיים לאחר מכן התינוק התעורר מרעש של רעם ופרץ בבכי. כשהיה בן ארבעה חודשים מצאו בבדיקה ששמיעתו נורמלית ואין צורך בניתוח. כשהתינוק היה בן עשרה חודשים הוא עבר הליך קטן לתיקון השסע בפיו.

היום הוא כמעט בן שנתיים ויכול לומר מילים פשוטות ולאכול ולשתות בעצמו. הוא ילד קטן שמח ועליז.

תלמיד בית ספר תיכון בבייג'ינג נזכר: "נולדתי קודם זמני עם איברים לא מפותחים. בית החולים שכנע את הוריי לוותר עליי והם הסכימו. אך סבתי מתרגלת פאלון דאפא והיא סירבה לקבל את עצת בית החולים... לבסוף, בחסדו ללא הגבול של המאסטר של פאלון דאפא, ואחרי האזנה למוסיקת הדאפא היפהפייה 'פו דו' ו'ג'י שי' לא רק שחזרתי מסף המוות, אלא גם גדלתי להיות עלם בריא ונאה".

פאלון דאפא היא שיטת טיפוח בעלת מוסריות גבוהה מאסכולת הבודהא המנחה מתרגלים לטפח את לבם ומחשבתם על פי העקרונות האוניברסליים הגבוהים ביותר: "אמת-חמלה-סובלנות". באמצעות טיפוח עצמי המתרגלים הופכים ליותר סובלניים לאחרים כאשר עולים קונפליקטים, והם לומדים להתחשב באחרים. לשיטה חמישה סטים של תרגילים עדינים המטהרים את גופם ומחשבתם של המתרגלים באופן קבוע בשעה שהם מתקדמים בטיפוח והופכים לאחד עם מאפייני היקום.

מוסיקה המיוצרת על ידי מתרגלי דאפא שרוממו באמצעו טיפוח מכילה אנרגיה חיובית חומלת ועוצמתית היכולה לנקות את החומרים הרעים. העובדות הוכיחו שאנשים המאזינים למוסיקה מסוג זה מקבלים תועלת גופנית ונפשית. המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" קשורים ישירות לאנרגיה החיובית של היקום ויכולים לעזור לאנשים לסלק את הרוע, להתחמק ממגיפה, להימנע מאסונות ולהפוך דברים על פיהם במצבים הקשים ביותר.