האם אנחנו יכולים להפיץ את מאמריו החדשים של המאסטר בקרב אנשים שאינם מתרגלים?

קראו עכשיו

(Minghui.org) מאז שהמאסטר פרסם את שני המאמרים החדשים: "איך נוצר המין האנושי" (20 בינואר) ו"מדוע להציל את כל החיים" (17 באפריל), הנהלת עורכי מינג-הווי קיבלה כל יום פניות ממתרגלים בסין. הפניות מתחלקות בעיקר לשלוש קטגוריות: 1) האם על המתרגלים בסין להפיץ את המאמרים באופן נרחב (יש חילוקי דעות מתמשכים בנושא הזה); 2) יש מתרגלים המפיצים את המאמרים בחוסר זהירות בכל מקום מבלי להתחשב באופן בו הם מתקבלים; 3) ההפצה היא איטית מדי אם נדבר עם כל אדם בנפרד וניתן לו את המאמרים באופן אישי.

להיות זהיר לגבי הפצת מאמרים של המאסטר היא פעולה רציונלית ורחומה של מטפח. אבל השאלה אינה פשוטה כמו אם אנחנו יכולים להפיץ אותם או לא; למעשה המאסטר כבר עשה תכנונים וזה תלוי בנו אם נוכל להבין אותם (להיות מוארים להם) ולקבל אותם.

כמתרגלים ותיקים, כולנו יודעים שהמאסטר מפרסם מאמרים חדשים בשל סיבות ספציפיות, בעיקר כדי לכוון לבעיות בטיפוח שלנו שצריך ליישב, או לדברים שיש להם מידה מסוימת של השפעה. שני המאמרים הנ"ל נכתבו עבור אנשי העולם, לכן הם נועדו לשרת את הצרכים של הצלת אנשי העולם ואת המעבר של תיקון הפא אל תוך העולם האנושי.

ההפצה של שני המאמרים האלה מחוץ לסין כללה רק כמות קטנה בהדפסה. ברוב המקרים, הם מושארים לאנשים שיש להם יחסים גורליים להיכנס לאתרים מיוחדים כדי לקרוא, לצפות או להאזין. מתרגלים בתוך סין שרוצים להפיץ את המאמרים לאנשים שאינם מתרגלים, צריכים להשתמש בשיקול דעתם כדי להפיץ אותם היטב בהתאם למצבים שלהם ולסביבות המקומיות שלהם.

כשאנחנו מצילים אנשים, עלינו להתמקד ביעילות שלנו כדבר החשוב ביותר, ולא ברצונות שלנו עצמנו, או אם הפצנו משהו או לא, או כמה עותקים אנחנו מחלקים. אנחנו יכולים לשאול את עצמנו עוד כמה שאלות. לדוגמה, אם נפיץ את המאמרים בכל מקום מבלי להתחשב באופן שבו אנשים מקבלים אותם, אז אולי נחלק מספר רב של עותקים, אבל מעט מאוד אנשים יקראו אותם או אפילו יראו אותם, או שהם עלולים לזרוק אותם כלאחר יד מבלי לדעת את תוכנם. אז האם הצלנו אנשים או ייצרנו קארמה? אם לא נפיץ אותם בסין, האם האנשים שם יפסידו את ההזדמנות להכיר את הדאפא באור חיובי? אם נחשוב שזה איטי מדי לדבר עם אנשים ולהפיץ את המאמרים באופן אישי, ואיננו מרגישים מרוצים, האם המנטליות הזו היא באמת רציונלית ואלטרואיסטית?

כולנו יודעים ש:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו ואילו הגונג תלוי במאסטר". ("ג'ואן פאלון" – הרצאה רביעית)

להבין מהו טיפוח ואיך עלינו לטפח זה נושא שאנחנו לומדים במשך זמן ארוך, מפני שברגע שהצד המטופח שלנו מופרד, מה שנותר הוא עדיין הצד האנושי שלנו, שאינו יודע איך לטפח. זוהי הסיבה מדוע עלינו ללמוד את הפא כל הזמן ולהיטמע בפא כל הזמן. באשר לסוגיית הפצת המאמרים החדשים של המאסטר, המתרגלים בסין צריכים לא רק ללכת על-פי התכנונים של המאסטר, אלא גם לשפר את השין-שינג שלהם ואת תכונת ההארה שלהם (לא באמצעות ניחושים או הנחת הנחות) בעזרת החוכמה וההדרכה הניתנת על ידי הפא. רק כאשר אנחנו מרגיעים את הלב ומחפשים תשובות בתוך הפא, נוכל להיות מוארים לטאו צעד אחר צעד.

יש חלק גדול של מתרגלים המתמידים בלימוד הפא ולומדים הרבה, אבל הם לא באמת השקיעו מאמץ לשפר את השין-שינג שלהם. אבל בטיפוח הדאפא, המפתח הוא לטפח את הלבבות שלנו, שכן הדאפא מכוון ישירות ללב האנושי. אנחנו צריכים לשפר כל הזמן את השין-שינג שלנו בכך שנשווה עצמנו אל מול הסטנדרטים של הדאפא, במיוחד כשאנחנו נמצאים בתוך קונפליקטים ומצוקות, או כשהלב שלנו מוטרד ממשהו. נוכל לשפר באמת את השין-שינג שלנו אם נוכל לזהות בשלווה ובלב שקט את ההחסרות שלנו ונתעלה מעל המושגים שלנו תוך שנשווה עצמנו אל מול הפא. כשנדע איך לטפח ולשפר את השין-שינג שלנו כל הזמן, לא נהיה מבולבלים מכל מיני דברים, לא נהיה אובדי עצות מה עלינו לעשות, ולא נלך בעקבות מתרגלים אחרים שינחו אותנו במקום להתנהל בהתאם לפא. זה גם ימנע מאתנו להיות מרוצים מעצמנו, לסטות מהדרך בשל ההחזקות שלנו, או אפילו לעבור לצד הנגדי.

אגודת פאלון דאפא צריכה להיות אחראית ולהדריך את המתרגלים המקומיים לטפח את עצמם היטב. בסין, שם הרדיפה נמשכת עדיין ללא הרף, למתרגלים אין אגודות דאפא או מתאמים כלליים שמונו על ידי המאסטר, אבל קבוצות לימוד הפא וצוותי הפרויקטים שהמתרגלים מארגנים בעצמם משמשים גם כן כסביבת הטיפוח הקבוצתית שלהם. את הסביבות האלו אפשר גם כן לחשל לסביבות שבהן מתרגלים אומדים את לימוד הפא ואת טיפוח השין-שינג. כמה שאנחנו יכולים להשיג בהצלת אנשים משקף במידה רבה את מצבי הטיפוח שלנו.

בברכה,

הנהלת עורכי מינג-הווי

3 ביולי 2023