הכוח האדיר של מחשבות נכונות

קראו עכשיו

(Minghui.org) כאשר אנחנו נתקלים פתאום במצוקות או בהפרעות על נתיב הטיפוח שלנו, עלינו לזכור את הפא. הפא יכול לעזור לנו לשמור על מחשבות נכונות ולאפשר לנו לעבור מצוקות. אשתף בשתי דוגמאות:

לעצור את ההטרדה מצד "משרד 610"

יום אחד במאי 2017 חזרתי הביתה עם שקית מלאה בעלונים של פאלון דאפא. שמתי את השקית על המיטה שלי והלכתי לשירותים. מישהו דפק בדלת ובעלי פתח אותה בלי לחשוב מי זה. שישה סוכנים משרד 610 רצו פנימה ורצו לבדוק את חדר השינה שלי.

רגועה ושלווה הסתכלתי על כולם, הבטתי ישר על הסוכן המוביל ואמרתי: "מתרגלי פאלון דאפא כנים ואמינים. רק לפני כמה ימים חיפשתם בביתי והנה אתם פה שוב. האם אתה מתכוונים להמשיך בחיפושים לא חוקיים כאלה לנצח? אמרתי לכם בפעם הקודמת שאתם מבצעים פשע. מלבד זאת לא החזרתם את ספרי הפאלון דאפא שהחרמתם ממני בפעם האחרונה. אתם צריכים להחזיר את מה ששייך לי בצדק".

הסוכן המוביל לא אמר דבר. כשהסתובב אחורה ועזב, אנשיו הלכו אחריו החוצה. הלכתי אחריהם וצעקתי: "מתי אוכל לקבל את ספריי בחזרה?" הוא אמר: "ביום שלישי הבא". כשהתקשרתי ביום שלישי, הוא דחה את זה לעוד שבוע.

ביום שהלכתי ל"משרד 610" לקחתי אתי עלון המסביר את אי החוקיות של קמפיין ההטרדה הכלל ארצי – "Knocking on doors". ביקשתי מהסוכן המוביל לקרוא זאת בקפידה והבהרתי לו את האמת. לפני שהספקתי לסיים הטלפון שלו צלצל והוא אמר שיש לו משימה דחופה.

"איפה הספרים שלי?" שאלתי. הוא יצא וחזר עם מגש מלא בספרים ובעלונים שהחרים ממני. אמרתי לו שהם שלי ולקחתי אותם. הוא התעצבן ואמר שאני לא יכולה לקבל את כולם. כשהוא ראה שאין לי שום כוונה להחזיר אותם הוא אמר: "בסדר", ושמר את העלונים. אמרתי לו: "אתה צריך לקרוא אותם ונוכל לדון בתוכן מאוחר יותר".

כשעזבתי את "משרד 610" ראיתי מתרגל עמית שולח מחשבות נכונות עבורי. אני מאמינה שהמחשבות הנכונות העוצמתיות שלנו פוררו את הרוע מאחורי סוכן "משרד 610" הזה.

חמקנו במזל רב ממעצר

בקיץ 2018 שלושה מתרגלים נוספים ואני נסענו לאזור הכפרי כדי להפיץ עלונים של פאלון דאפא. בגלל שהיו לנו כל כך הרבה לחלק, החלטנו פשוט לשים אותם מחוץ לדלתות של אנשים ולא לדבר איתם. בהתחלה חשבנו שרוב האנשים יהיו בפנים בשעות אחר הצהריים החמות של הקיץ. להפתעתנו הצטברו עננים בשמים, היה קריר ונשבה רוח קלילה. ברוב הבתים הדלתות היו פתוחות לרווחה ואנשים הסתובבו בחוץ, מפטפטים וצוחקים בקבוצות קטנות. זה לא היה מצב אידיאלי עבורנו לחלק את העלונים, ומסרתי רק שלושה מהם ברחוב אחד.

עם תיק מלא בעלונים, החלטתי לנקוט בגישה אחרת. ברחוב הבא בירכתי את האנשים ומסרתי את העלונים לאלה שפגשתי. אם לא היה איש בסביבה, תליתי את העלונים על ידית הדלת שלהם. חילקתי במהירות את כל העלונים שהיו לי.

אחרי שסיימתי לחלק ברחוב הזה פגשתי את בינג. היא סיפרה שלא הייתה לה הזדמנות רבה לחלק את העלונים כי כולם ישבו בחוץ. סיפרתי לה מה עשיתי ולקחתי חצי מהעלונים שלה. הלכנו לרחוב נוסף וכל אחת כיסתה צד אחד של הרחוב. ברגע שסיימנו הגיע אוטובוס. הייתי אסירת תודה על התכנון המתוזמן של המאסטר, מפני שהאוטובוסים הגיעו רק פעם בשעה בערך.

בדיוק כשעלינו לאוטובוס שמעתי מישהו מאחוריי אומר: "מישהו התקשר למשטרה לגבי השתיים האלה [הכוונה לבינג ואליי]". דאגתי לגבי שני המתרגלים הנוספים שהגיעו איתנו, כי לא היה לי מושג לאן הם הלכו. עלינו לאוטובוס ושלחנו מחשבות נכונות. לאחר מכן שאלנו בנימוס את נהג האוטובוס אם הוא יכול לעצור ולאסוף את "החברים שלנו" כשנראה אותם, בידיעה שהוא לא אמור לעצור במקומות אקראיים.

מיד לאחר מכן ראינו את שני המתרגלים רודפים אחרי האוטובוס, והנהג עצר ואסף אותם. שניהם חילקו את כל העלונים שלהם. מאוחר יותר שמעתי מתושבי הכפר שמיד אחרי שהאוטובוס עזב את התחנה הגיעה ניידת משטרה. כולנו הגענו הביתה בשלום.