מ"אינני טועה אף פעם" עד לשירוש החזקות חבויות

קראו עכשיו

(Minghui.org) אני מורה בבית ספר ומתרגלת פאלון דאפא. יום אחד נתקלתי בשאלת מבחן שבה התשובה שלי הייתה שונה מזו שבמפתח התשובות הרשמי. ביקשתי מעמיתיי לעבודה לחפש באינטרנט ומה שמצאתי נראה מתאים לתשובה שלי.

כשהגעתי הביתה דנתי על השאלה הזאת עם בעלי ועם בני, והתשובות של שניהם תאמו למפתח התשובות. מאחר שחשבתי שגם התשובה שלי נכונה, היה לנו עימות על כך. אפילו חמותי, שצפתה בטלוויזיה בחדר הסמוך, נכנסה להקשיב. בעלי אמר שאני עקשנית מדי. עניתי: "אני יודעת שהתשובה שלכם נכונה, אבל עדיין אינני רואה שום פסול בדרך שלי לפתור את הבעיה. אני בהחלט לא אגיד שהתשובה שלי שגויה".

הבן שלי הביא דף נייר ועט. שרטטנו יחד דיאגרמות כדי לפתור את הבעיה שלב אחר שלב, וגילינו שהתשובה שלי שגויה.

קמתי ורציתי ללכת משם. הבן שלי שאל: "זהו?" הופתעתי: "מה עוד יש?" הוא נראה נסער ורציני: "את לא רוצה להודות שטעית?" לא לקחתי את זה ברצינות, ופשוט אמרתי כלאחר יד: "טוב, טעיתי".

לא ציפיתי שהוא יפרוץ בבכי. תוך שהוא מוחה את דמעותיו הוא אמר: "את תמיד כזאת. את תמיד חושבת שאת צודקת – גם כשאת טועה. את דורשת מאחרים להוכיח שאת טועה, אבל אחרי שבזבזנו את כל הזמן הזה כדי להוכיח את זה, את פשוט מתעלמת מזה. טיפוח הוא עניינך, הוא אינו באחריותנו. אנחנו עוזרים לך, אבל את נראית כאילו נגרם לך עוול. אפילו לא הודית לי".

הייתי המומה לשמע הדברים. המילים הפשוטות שלו נתקעו כמו מסמר בראש. הבנתי איך הגישה שלי פוגעת ברגשותיו של בני. מיהרתי להתנצל בפניו בכנות. אמרתי לו מעומק לבי: "לאחרונה הבנתי שמשהו לא בסדר בטיפוח שלי, ובאמת התכוונתי לתקן בהתאם לפא. אני מעריכה מאוד שאתה מצביע על ההחסרות שלי. אני מודה למאסטר שתכנן לי את כל זה!"

הוא קיבל את התנצלותי הכנה והנהן כל הזמן בראשו כששמע שהודיתי למאסטר על התכנון שלו במקום לקחת קרדיט לעצמי. הוא חייך מבעד לדמעותיו.

האירוע הזה טלטל אותי וכך נעשיתי מודעת יותר לאופן שבו המאסטר מטפל בהלך הרוח ובהתנהגות של תלמידיו. התרשמתי גם מההערכה הטהורה והכנה של בני למאסטר ולפאלון דאפא. המאסטר שלח לי קריאת התעוררות במילותיו של בני, מה שחשף את שאריות חוסר הכבוד אצלי.

הסתכלתי פנימה ומצאתי שם את המאפיין של המפלגה הקומוניסטית לא להודות בשום מעשה רע. פטרתי עצמי בלא כלום בכך שמצאתי תירוצים. ברדיפה עשיתי טעויות שפגעו במאסטר ובדאפא. אמנם פרסמתי הצהרה באתר מינג-הווי המבטלת את מעשיי הרעים, אך עדיין התגנבו למוחי מדי פעם מחשבות רעות משום מקום. אני נחושה לשלול אותן לחלוטין ולחסל אותן.

עלו במוחי דבריו של המאסטר על חשיבות הריכוז בזמן לימוד הפא ועל הסתכלות פנימה לחפש אחר החסרות. המאסטר הזהיר אותנו לא לתת מחסה להחזקות שלנו עם תירוצים שונים מתוך הפא. לחצתי את ידיי מול חזי בהֶה-שְה ואמרתי בכנות: "מאסטר, אני באמת רוצה למצוא את ההחסרות שלי ולהשתפר. בבקשה עזור לי להבין". פתחתי את הספר כשאני יושבת בישיבה זקופה והתחלתי לקרוא. התחוור לי שההחזקה המפלצתית הזאת התחבאה מתחת למחשבות לכאורה בלתי משמעותיות.

לפני שהתחלתי לטפח האמנתי בתיאוריות של האבולוציה והאתאיזם שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) החדירה לתוך המחשבות שלנו. במילים אחרות, חשבתי ששום דבר לא יתקיים לאחר המוות. הוריי נהגו לומר לי: "שמו של אדם נשאר אחריו בכל מקום בו שהה, בדיוק כמו אווז המשמיע צעקות לאורך מעופו". הייתי מבולבלת: "אם שום דבר לא קיים אחרי המוות, מה הטעם להשאיר מוניטין טוב?"

גדלתי באזור כפרי וראיתי את העבודה הקשה של החקלאים מדי יום ביומו ואת העוני שלהם. למה זה קורה כך? כאב בל יתואר היה ממלא את לבי בכל פעם שחשבתי על התפיסה המבלבלת הזאת. כתלמידה מצטיינת בחטיבת הביניים, זכיתי להכרה בכנסים של הורים-מורים. הורים של ילדים אחרים עודדו אותם לקחת ממני דוגמה. אבל ההכרה הזאת לא שימחה אותי, אלא גרמה לי במקום זאת לעוד בלבול. לא הבנתי את משמעות החיים. הרגשתי כמו בובה בידי אנשים הרוצים להתפאר בה.

אחרי שלמדתי פאלון דאפא מצאתי תשובות נהדרות לכל השאלות שלי. נעשה לי ברור שהגעתי לעולם הזה כדי לחכות לפאלון דאפא, תקופת חיים אחר תקופת חיים. המטרה שלי היא לטפח "אמת-חמלה-סובלנות" וללכת בעקבות המאסטר כדי לחזור לביתי האמיתי.

אני עדיין נהנית לדבר על ההתרגשות שחוויתי כשהשגתי את הפא. מעולם לא עלה בדעתי שיש בזה משהו רע, אף שאני מטפחת עצמי יותר מ-20 שנה. היום, פתאום מצאתי את ההחזקה שלי ל"הנצחת שמי לדורות הבאים". לא פלא שדבריי נשמעו תמיד לא לעניין אף שטענתי שלא אכפת לי ממוניטין.

בעלי צחק עליי לפעמים שאני מדברת מוזר. לא האשמתי אותו, וגם הרגשתי נבוכה שלא פעלתי היטב על נתיב הטיפוח שלי. רציתי להשתפר, אבל תמיד עברתי מקיצוניות אחת לשנייה, מפני שהמאמצים שלי לא היו מכוונים להחזקה הזאת. סוף סוף זיהיתי את הבעיה הזאת כשורש ההחזקה שלי להתפארות. במילים אחרות, האני הכוזב שלי רימה את האני האמיתי שלי בטענה שלא אכפת לי מהמוניטין שלי כשלמעשה רציתי להנציח את שמי לדורות.

כשלמדתי את הפא אחרי שסילקתי את ההחזקה הזאת, רבים מהמושגים האנושיים החסומים שלי התפוגגו.

חוויתי את מה שהמאסטר תיאר בהרצאה תשיעית ב"ג'ואן פאלון":

"תכונת היקום מתבטאת במישרין בגופך ומקושרת ישירות עם גופך."