Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

באלו דרכים מנסה הממשלה הסינית לשלוט בתקשורת הסינית באמריקה

דצמ' 6, 2001 |   מיי דו-ג'ה

(Minghui.org)

נכתב על ידי מיי דו-ג'ה [מדען סיני מהרפובליקה העממית הסינית, המלמד כעת באוניברסיטה מערבית מובילה].

[קרן ג'יימסטאון, סיקור בנושא סין, כרך 1, מאמר מס' 10, 21 בנובמבר 2001 – כל הזכויות שמורות]

מפקד התושבים בשנת 2000 בארה"ב מגלה שבמשך העשור האחרון יש  גידול דרמתי באוכלוסייה הסינית באמריקה. בשנים אלו הקהילה הסינית באמריקה גדלה ב-48%, מעל  2.4 מיליון איש, וזה מציב אותה כקבוצה האתנית האסיאתית הגדולה ביותר במדינה.

סקר מיוחד מגלה שבין האוכלוסייה הסינית באמריקה  82.9% מדברים סינית בבית, 60.4% טוענים שהאנגלית שלהם מאד מוגבלת . לכן תלותם של אנשים אלו בתקשורת בשפה הסינית גדולה מאד. התקשורת הזמינה בארה"ב בשפה הסינית היא הקובעת את השקפת העולם של רבים מהסינים החיים בארה"ב. תיאורים של התהליכים הדמוקרטיים, שלטון החוק, זכויות אדם ומושגים  אמריקאיים אחרים מגיעים לסינים האמריקאים כשהם מסוננים דרך התקשורת בשפה הסינית. אופי ותוכן שידורי התקשורת בשפה הסינית ( להלן "התקשורת בסינית") באמריקה ראויים לבדיקה קפדנית רבה יותר.

לפני שנת  1985 תפעול התקשורת בסינית בארה"ב הגיע בעיקרו מטייוואן ומהונג קונג, והייתה השפעה מועטה מאד מהמפלגה הקומוניסטית בסין. זה השתנה באמצע שנות ה- 80 כאשר גלי ההגירה מסין שינו את דיוקנה של הקהילה הסינית-אמריקאית. זרימת הסינים לארה"ב עוררה את דאגתה של התקשורת הסינית המנוהלת בידי הממשלה בסין, כשהיא גורמת לה להפעיל את מה שניתן לתאר כמאמצים תקשורתיים תוקפניים בתוך ארה"ב. לאמיתו של דבר, בתקופת העשור האחרון, הממשלה הסינית פלשה בצורה חזקה לשוק התקשורתי הסיני בארה"ב.

ארבע תחבולות עיקריות מאפיינות את מאמצי הממשלה הסינית להשפיע על התקשורת הסינית באמריקה. הראשונה: לנסות  לשלוט באופן ישיר, ע"י בעלות מלאה או ע"י שליטה ברוב מניות החברות האלה, על העיתונות, תחנות שידורי הטלוויזיה ותחנות הרדיו. השנייה: שימוש בקשרים כלכליים להשפעה על תקשורת חופשית שיש לה קשרים עסקיים עם סין. מנוף לחץ זה היה בעל ההשפעה המרבית על השידורים והפרסומות, כשהממשלה הסינית מסלקת בצורה יעילה כל חומר שנחשב לא נוח עבורה. השלישית היא קניית זמן שידור ופרקי זמן פרסום מחברות תקשורת עצמאיות, או גם באמצעות תוכניות המוכנות לשידור שהיא מספקת למדיה ללא תשלום. הרביעית: הכנסת אנשים לתוך סגל העובדים של התקשורת העצמאית, שיכולים להשפיע מבפנים.

תחבולות אלה בוצעו בהצלחה בשני המישורים של התקשורת הסינית בארה"ב: במישור התקשורת המקומית, ובמישור התקשורת הכלל ארצית.

ההשפעה על העיתונות הסינית

העיתונות היא כלי התקשורת הסינית הדומיננטי באמריקה. בארה"ב הוקמו ארבע מערכות עיתונים סיניים: "וורלד ג'ורנל" (World Journal), "סינג טאו דיילי" (Sing Tao Daily), "מינג פאו דיילי ניוז" (Ming Pao Daily News) ו"הצ'יינה פרס" (The China Press). עם תפוצה מוצהרת המוערכת מעל 700.000, עיתונים אלו נותנים אומדן לצמיחת הביקוש.

מבין ארבעה אלה, שלושה נשלטים בצורה ישירה או עקיפה ע"י הממשלה המרכזית הסינית, בו בזמן שהרביעי (המנוהל מטייוואן) החל לאחרונה להתכופף תחת הלחץ של ממשלת בייג'ינג.

העיתון "צ'יינה פרס" (The China Press) - הוקם בניו יורק בינואר 1990, ונמצא ישירות בשליטת הממשלה הסינית. העיתון מאופיין בעיקרו ע"י דיווחים מעודכנים מסין. הוא מייצג את ההשקפה ואת קולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

הנושאים היומיים ערוכים   בכ- 40 עמודים בממוצע והוא מופץ כמעט בכל הערים העיקריות בארה"ב, העיתון טוען שיש לו תפוצה של 120.000 עותקים.

העיתון "סינג טאו דיילי" - קבוצת העיתון סינג טאו (STNG) הוקמה בהונג קונג בשנת 1938. בשנות ה- 60 הוקמו משרדים אזוריים בסן פרנסיסקו, ניו יורק ולוס אנג'לס במטרה להוציא לאור את העיתון "סינג טאו דיילי" באמריקה הצפונית. בסוף שנות ה- 80, הבעלים של  STNG, סאלי הו סיאן, נתקל בקשיים פיננסיים, ומצא פתרון לבעיותיו אלה בעזרת הממשלה הסינית. בעשור האחרון או קרוב לזה, השתנתה צורת ותוכן העיתון "סינג טאו דיילי" והוא הפך לעיתון המצדד בקומוניזם. מאז, סאלי האו סיאן גם צורף כחבר בדיוני המועצה הלאומית הפוליטית הסינית.

בינואר 2001 , קבוצת הטכנולוגיה הסינית הכלל עולמית, חברה הממוקמת בהונג קונג ומנוהלת ע"י היו"ר, הו טסו קווק, השיגה שליטה במלאי המניות של "סינג טאו". ראוי להעיר שלהו הוטסו קווק יש יחסים קרובים עם בייג'ינג , וכמו כן הוא גם חבר בדיוני המועצה הלאומית הפוליטית הסינית. במאי 2001 הוא שיתף פעולה עם סוכנות הידיעות שינהואה, המנוהלת בידי ממשלת סין, להקמת חברת שירות מודיעין המוכרת כ"שינהואה און-לין".

לארי לי (לי גה), סגן העורך הראשי במשרד הראשי של "סינג טאו" בצפון אמריקה, שממוקם שבסן פרנסיסקו, היה בעבר העורך של "יומון העם של סין"(China's People's Daily), שופר המפלגה הקומוניסטית הסינית. לי אחראי על עריכת פורום העיתון "סינג טאו סקוויר". לאחרונה, בפרשת ה אי.פי-3 (EP-3), כאשר שני כתבים בעלי טור פירסמו מאמרים ב"סינג טאו", בהם הם מבקשים מסין לשחרר את הצוות האמריקאי ולהחזיר את המטוס לארה"ב. במשך כמעט חודש ימים הם הותקפו ע"י "סינג טאו סקוויר". מצב דומה התרחש לאחר פרסום המאמרים האוהדים את תנועת התרגול הרוחנית פאלון גונג.

ה"סינג טאו דיילי" מדפיס בכל הוצאה 64 עמודים וטוען לתפוצה של 181.000 עיתונים.

העיתון "מינג פאו דיילי ניוז" - בתחילת שנות ה-90, עם ההכנות לשובה של הונג קונג לשליטתה של סין ב-1997, הממשלה הסינית ערכה ניסיונות נמרצים לרכישת כמה סוכנויות תקשורת גדולות ועיקריות בהונג קונג. זה נעשה ע"י שימוש בסוחרים צד ג' (לכסות על הקונים האמיתיים – המת') שיש להם קשרי מסחר הדוקים עם סין.

באוקטובר 1995, עיתון החדשות "מינג פאו דיילי" נקנה ע"י דאטוק איונג היוו קינג, סוחר עצים מלזי עשיר. כפי שאנשים ניחשו, לדאטוק היו קשרי מסחר הדוקים עם סין. כמו "סינג טאו", גם "מינג פאו" היה מאז תחת השפעתה החזקה של הממשלה הסינית. לדוגמה, קיים חוק בלתי כתוב בשניהם, שהם לא ידווחו דיווחים בלעדיים כלשהם הקשורים לתנועה הפרו-דמוקרטית בסין. כדי להופיע כ"נייטראליים" וכ"עצמאיים" הם מדווחים כמה דיווחים הקשורים לתנועה זו, אך אלו מבוססים בד"כ על ידיעות ממקורות כגון מרכז המודיעין של זכויות האדם בהונג קונג והתנועה הדמוקרטית בסין. עובדים במשרדי "מינג פאו" ניו יורק סיפרו למקורות כי הבוס האמיתי הוא לא אחר מאשר הקונסול הסיני (בניו יורק), וכי הם מחויבים לעשות כל מה שהקונסול דורש.

מינג פאו טוען לתפוצה של  115.000 עיתונים המופצים בעיקר בחוף המזרחי של ארה"ב.

העיתון "וורלד ג'ורנל" - כתב עת יומי המנוהל באופן עצמאי, שהינו אחד מזרועות ששת העיתונים של "יונייטד דיילי ניוז ( UND)", העיתון רב ההשפעה ביותר בטייוואן. "וורלד ג'ורנל" מנסה כיום לפתח קשרים מסחריים עם סין. כמה אנשים מדווחים שהשפעת מצב זה כבר מורגשת כיום. לדוגמה, הקונסוליות הסיניות בשתי הערים: ניו יורק וסן פרנסיסקו, לחצו על המשרדים המקומיים של "וורלד ג'ורנל" לא לפרסם מודעות הקשורות לפאלון גונג. המשרד בניו יורק הסכים ללא עירעור, המשרד בסן פרנסיסקו הסכים באופן חלקי. הוא עדיין מדפיס מודעות של פאלון גונג, אך הן מופיעות ב- 90% מהמקרים בדפים שנקראים הכי פחות בעיתון.

עיתון החדשות "וורלד ג'ורנל" נקרא בהיקף הגדול ביותר בשפה הסינית בצפון אמריקה, וטוען לתפוצה של 300.000 עיתונים בארה"ב.

ההשפעה על הטלויזיה בשפה הסינית בארה"ב

הממשלה הסינית הצליחה להשפיע על הטלוויזיה המדוברת בשפה הסינית בארה"ב, בראש וראשונה ע"י תחנת הטלוויזיה הבינלאומית המרכזית הסינית CCTV-4. CCTV הינה תחנת שידורי הטלוויזיה הרשמית בסין, הנשלטת ע"י ממשלת סין.

ע"י השימוש בטכנולוגיית הדחיסה הדיגיטאלית, CCTV הבינלאומית מציעה לצופים ברחבי העולם, שנכללים בהם גם הצופים בארה"ב, תוכניות טלוויזיה בשפה הסינית המשודרות דרך לווין 24 שעות ביממה, ללא תוספת תשלום.

הטלוויזיה הסינית הראשית גם שוכרת זמן שידור מתחנות טלוויזיה עצמאיות ובעלות השפעה רבה ברחבי ארה"ב, כמו SinoVision בניו יורק בעלת ערוצי צפייה אחדים, שצופים בה כל יום מיליוני בתים, ועשרות אלפי סינים. נוסף על כך, CCTV-4 גם מספקת לתחנות שידורי טלוויזיה עצמאיות תוכניות שידור ללא תשלום (במיוחד ערוצי חדשות) המוכנות ישירות לשידור. אחדות מתחנות אלו נקלטות במיליוני בתים, כגון טלוויזיה בכבלים KPST 66 בסן פרנסיסקו, שנקלטת ב-2.3 מיליון בתים באזור המפרץ (Bay area) .

קשה לאמוד את המספר הכללי של צופי  CCTV-4. ראשית, אותות שידורי הליווין אינם מוצפנים ולכן הם יכולים להיקלט ע"י כל סוג של צלחת לקליטת שידורי לווין; שנית, ברוב ערי ארה"ב השידורים מועברים באמצעות ערוצי כבלים.

מזה משתמע ש- CCTV-4 מצליחה לשדר ביעילות את הידיעות המעוותות של המפלגה הקומוניסטית הסינית ואת התעמולה שלה לרוב הגדול של הסינים החיים בארה"ב. רוב שידורי תחנה זו ניתן אף להגדיר כאנטי-אמריקאיים, והם עומדים בסתירה גדולה לדיווחים בעולם החופשי.

מחשבות לסיכום

מפקד התושבים של שנת 2000 מגלה גם ש-80% מהסינים בארה"ב חיים ב-12 ערים עיקריות. כפי שניתן לשער, ערים אלה מוצפות על ידי הממשלה הסינית במידע מטעה ובתעמולה. מדובר לא רק בעיתונים ותחנות השידור שהוזכרו לעיל, אלא שכמעט בכל מקום כזה יש גם עיתונים מקומיים, תחנות טלוויזיה ורדיו מקומיות הנשלטות ע"י הממשלה הסינית.

כך חודרת הממשלה הקומוניסטית בבייג'ינג, בהיקף לא קטן לשווקים בארה"ב, ומסתננת ביעילות לרוב הבתים של דוברי הסינית בערים העיקריות שבארה"ב. אולי מה שצריך לעניין אותנו יותר זה אופי הדיווח העיתונאי הנובע מהמצב הזה: ברוב המקרים הסטנדרטים העיתונאיים הם הרבה מתחת לאלה של עמיתיהם המקבילים בשפה האנגלית, עם חצאי אמת ואפילו מידע מטעה בצורה גסה שלפעמים מבושל כ"חדשות". ניתוח הדיווחים הנעשה בזירת האירועים ראוי לבדיקה זהירה וקפדנית, שהוא מעבר לטווח המאמר הזה.

אך עבור הרבה מ-2.4 מיליון הסינים החיים בארה"ב, יכול להיות שדיווח זה הוא כל מה שהם קוראים, שומעים או רואים. במקרים מסוימים יש אלטרנטיבות, אך ברוב המקרים אין כל אלטרנטיבה. "העולם החיצוני" והאירועים השוטפים מסוננים ומועברים ע"י מספר מצומצם של אמצעי תקשורת, שרובה נמצאת תחת השפעה, או מנוהלת, כפי שראינו כעת, ע"י הממשלה הקומוניסטית מבייג'ינג.

למרות שרשמית אין כל ביקורת ובדיקה על הרושם של דיווחים כאלה על הקהילות הסיניות, אפשר לשער ולעיתים אף להבחין בזאת לאחר תקופה ארוכה של השפעה שלילית. מספר אינדיקטורים שהובחנו באחרונה הם: בהלה אדישה לאירועים והטרגדיות של ה- 11 בספטמבר . בנוסף פותחו רגשות אנטי- אמריקאנים חזקים (יש לציין זאת במיוחד בקהילות הסיניות בארה"ב, שמוצאם מסין העממית) בפרשת ה-אי.פי3 (EP-3) ;והפיצוץ בשגרירות בבלגרד. גם האיבה העזה והברוטאלית כלפי הפאלון גונג על אדמת ארה"ב יכולה לרמוז על כך.

ובמפתיע, זה מתגלה רק כהתחלה. בשבוע החולף דווח שרשת הכבלים "אאול טיים וורנר" (AOL Time Warner) חתמה על עסקה גדולה עם ממשלת בייג'ינג, שתביא לשידור התוכניות של CCTV בארה"ב בקנה מידה הרבה יותר גדול. ממשלת ארה"ב, לעומת זאת, מסורבת בפסקנות לקבל זכויות שידור בסין, ובמקום זאת אפשר לראות שרשת שידורי רדיו אסיה החופשית ושידורי קול אמריקה משובשים בכוונה ובאופן קבוע בתוך סין. בצורה דומה כל העיתונים הגדולים של ארה"ב אסורים ומוחרמים בסין, ורשתות האינטרנט מארה"ב חסומות.

קישור למאמר המקורי:

http://www.weijingsheng.org/doc/en/HOW%20CHINA%20influence%20ch%20media%20in%20US.htm