מתרגלי פאלון דאפא השתתפו בצעדת באר שבע במסגרת שבוע הפעילויות של ועידת הפא הראשונה בישראל
בצעדה זו השתתפו מעט מתרגלים יחסית. היינו אחד עשר איש: חמישה מארה"ב, אחת משבדיה, אחת מטייוואן, והשאר מהארץ. שישה מהמתרגלים מחו"ל השתתפו בהפגנות של מתרגלים מכל העולם בכיכר טיאננמן בבייג'ינג, נעצרו כצפוי ע"י המשטרה הסינית, ושוחררו לאחר התערבות ממשלתם.
התחלנו את הצעדה באוניברסיטה, בתרגול על הדשא. הייתה עדיין פגרת לימודים, אבל הייתה תנועה רבה של סטודנטים ושל עובדים וכולם שמחו לקבל את העלון הצהוב. ראיתי שתי מתרגלות מחו"ל עם שלושה אנשים מבוגרים והן נופפו לי לבוא לעזרתן, לדבר בעברית. אחד מהם, עם כיפה, נראה מאד נסער וכשהתקרבתי היה נדמה לי שהוא כועס. ניגשתי לשאול במה אוכל לעזור והתפתחה שיחה מפתיעה מאד. הוא לא כעס בכלל, הוא התעניין והתלהב. שאל שאלות ואני עניתי כמיטב יכולתי. הוא ניסה להבין את ההקבלה בין הפאלון דאפא לבין היהדות ואת הנושא של הטוב והרע בתוך האדם, ומצא בתשובותיי המון פרטים שהתאימו מאד לתפיסה שלו. שני החברים שלו המשיכו ללכת והוא עוד אתנו, שואל ומדבר. כשהוא נפרד מאתנו הוא היה מאד נרגש והביע תמיכה מלאה בעקרונות השיטה.
בחורה אחת קבלה ממני עלון צהוב די רחוק ממקום התרגול, ואחרי בערך שעה היא באה במיוחד אלינו כדי לשמוע עוד. היא לא רצתה ללכת משם. ראיתי עליה שהיא תוססת מהתרגשות. היא אמרה שהיא מחפשת מזמן משהו רוחני וביקשה פרטים על התרגול בבאר שבע כדי להצטרף.
כשיצאנו מהאוניברסיטה, אחת המתרגלות הלכה לתחנת האוטובוס כדי לחזור לביתה מוקדם יותר. בדרך לתחנה היא מסרה עלון למישהו, והוא קרא אותו ונישק אותו. היא חשבה שאם האנשים בעיר הזאת כל כך צמאים לדאפא, אז היא תמשיך אתנו את הצעדה עוד כמה שעות. היא רצה והדביקה אותנו.
כשעמדנו בצומת מול הקניון, בחורה צעירה עצרה את החיים שלה והצטרפה אלינו. היא הכירה אותי ממקום מגורים קודם, וביקשה לדעת עוד ועוד על השיטה. אחר כך היא עשתה מדיטציה עם מתרגל מארה"ב. למחרת היא התקשרה אלי הביתה, ביום רביעי היא הופיעה לכנס, רכשה את שני הספרים וקראה תוך יממה את "ג'ואן פאלון". הקצב המהיר של ההבנה והקבלה של הדאפא היה כל כך מיוחד אצלה, שחששתי שהיא תתלהב מדי ודיברתי אתה על זה. לאחר מכן היא הופיעה לאתר התרגול שאני מפעילה בדרום, ואני הרגשתי גם בתרגול וגם בשיחה הקבוצתית כאילו היא מתרגלת ותיקה.
בדרך למרכז העיר הלכנו בשורה עם שלטים של "אמת" "חמלה" "סובלנות". הרגשתי קצת מטופשת ללכת ולהחזיק את השלט. אבל די מיד ראיתי ממולי אנשים באים כשהראש שלהם באדמה, ופתאום הם מסתכלים על השלט, קוראים, והעיניים שלהם מתרחבות בחיוך. המכוניות שעברו שם האטו כדי לקרוא את השלטים וממש ראיתי את השינוי בשפת הגוף של האנשים רק למראה המילים האלה "אמת" "חמלה" ו"סובלנות".
הייתה זו פעם ראשונה שהעיר באר שבע זכתה ל"הונג פא" בהיקף כזה. כולנו הרגשנו שיותר משהשקענו , זכינו בעצמנו להרבה: מקבלת הפנים הנאה, מההתלהבות והשמחה של האנשים.