אחרי גשם הזעף ביוסטון, והשמש היוקדת בלוס-קאבוס, חזרנו הביתה לישראל, ובדרכנו עצרנו לנחיתת ביניים בפרנקפורט. גרמניה קבלה אותנו בחמימות רכה ונעימה. הופתענו מקבלת הפנים שערכו לנו מתרגלים ממנהיים. איש הקשר הסיני, ואישתו השוודית, הביאו אותנו לאתר תיירות מפורסם, אותו פוקדים אלפי תיירים מידי יום, מכל העולם. המדשאות באתר זה משמשות לתרגול הדאפא. קלטנו את הרעיון המוצלח להפצה עולמית של הדאפא. איש הקשר אמר: "פה היה המורה כשהייתה ועידה בפרנקפורט." לתדהמתנו ולשמחתנו ראינו שלוש כרזות ענק של דאפא, תלויות על לוח מודעות עגול. שאלנו מי הזמין את המורה לוועידת בפרנקפורט. נענינו, שהפגישה הראשונה של איש הקשר עם המורה היתה בארה"ב: ייה האו, אחד התלמידים שמתלווה למורה באופן קבוע, הכיר למורה את איש הקשר. המורה הסביר איך לקרוא את הספר: ללא הפסקה, ועם סיום הספר להתחיל מהתחלה, ולווה את ההסבר בתנועת יד מעגלית, כמו גלגל.

משם נסענו למשפחת מטפחים. כל אחד בעולם מכיר את המשפחה הזו, בה שני ההורים, שלוש הבנות והבן בצעיר כולם מטפחי פאלון דאפא, כפי שפורסם בירחון קומפיישן. למזלנו התארחנו בביתם. האווירה שנוצרה היתה מרגשת מאוד. השאלה הראשונה שנשאלנו, אם אנחנו מכירים את המטפח ש' שחי בישראל. השבנו: בודאי. אחותו ווי עצורה במחנה עבודה בסין. הבת סטפאני, חברה של ווי, שלמדה איתה באוניברסיטה, התחילה לבכות. היא הביאה תמונה של ווי.

הם ספרו על המאמצים הרבים בכל גרמניה לשחרר את ווי. סטפאני ספרה על ווי, על נאמנותה לדאפא, על כשרונותיה ועל הרעיונות שלה להפצת הדאפא. אנחנו ספרנו להם שבוועידה בישראל ש' נאם, ותאר את המאמצים המשותפים של גרמניה וישראל למען שחרורה של ווי. חשבנו עד כמה יכול להיות טוב ומועיל, אם יצטרפו למאמצים הללו מטפחים ממדינות אחרות. מהרנו לחזור לשדה התעופה, אך איש הקשר התעקש שנכנס אליו הביתה למספר דקות. הוא הביא אותנו לחדר גדול, בו נפגשים לקריאת הספר. הבנו שכל הבית קיים בשביל פעילויות הדאפא. פתאום התגלתה לעינינו תמונה ענקית, מהרצפה עד התקרה, של המורה. חטפנו הלם, ונעצרה נשימתנו.

בפרידה בשדה התעופה, הודנו למארחים על הסיור שלנו בהסטוריה של דאפא בגרמניה. היה ברור, שהחום והלבביות של המטפחים בגרמניה היו עבורנו מתנה מהמורה.