כשהייתי ילד, אמי סיפרה לי סיפור על אדם שלמד כל כך הרבה שפות שהוא יכל לנסוע לכל מקום בעולם ולומר לאנשים בשפתם: "דברו אתי, אני מבין." הסיפור הזה הפך לחלומי וביליתי הרבה זמן ואנרגיה ברדיפה אחריו.

בגלל אותה סיבה באתי לישראל ללמוד את השפות של המדינה.

באביב של 1998, אחרי חצי שנה של לימודים בתכנית לתואר שני, שהביאה אותי לישראל בפעם השנייה, החלטתי שהלימודים לא מתאימים לי והחלטתי להפסיק ללמוד ולהתחיל לממש את חלומי. לפתע עמדתי בצומת דרכים בחיי ויכולתי לעשות את כל מה שרציתי.

ערב אחד, כשישבתי בחדר השכור שלי בצפון תל-אביב, ערכתי תכנית. היא הייתה מבוססת על שרטוט שלי של מפת העולם והרעיון היה לנסוע מסביב לעולם, ממדינה למדינה, להישאר שנה או שנתיים בכל מקום, לרכוש מיומנות בשפה המקומית ולהמשיך הלאה. החצים התחילו בישראל והמשיכו להודו, ליפן, לרוסיה, לאירופה, חצו את המזרח התיכון וכוונו לאפריקה...

אחרי שסיימתי, הנחתי את המפה בתוך קלסר על המדף. הייתי מאוד מרוצה מהתכנית והרגשתי נפלא במשך כמה ימים אחר כך. זה לא קורה כל יום שאתה מתכנן איך להגשים את חלום חייך.

יום אחד, התחלתי לדמיין את החיים אחרי כל המסע. הייתי לומד הרבה שפות של העולם וחווה הרבה דברים. הייתי נעשה מאוד גאה בעצמי. אולי הייתי מקבל תואר דוקטור והופך למרצה באוניברסיטה. אז דמיינתי איך החיים יהיו אז ויכולתי באמת לראות את זה קורה.

אבל אז, שאלה עלתה במחשבתי שלא יכולתי שלא לשאול: "אז מה?- אז מה אם אדע הרבה שפות? אז מה אם אתנסה בהרבה דברים בחיים? אז מה?" התבוננתי באנשים שמסביבי וראיתי שיש אנשים שבילו את חייהם בהרבה דרכים, מהכי מרתקת להכי פשוטה. לפתע, העניין של איך מישהו חי את חייו הפך לחסר ערך והמחשבה של להגשים את החלום והשאלה "אז מה?" גרמו לי לדיכאון במשך ימים רבים.

במשך חופשת פסח, נסעתי לניו יורק לבקר את אמי ואחותי. זה היה אכן צירוף מקרים שועידת ההתנסויות ההדדיות השנתית של פאלון דאפא נערכה באחד מסופי השבוע. אמי, שכבר תרגלה פאלון דאפא במשך שנתיים, הזמינה אותי לבוא לועידה. הסכמתי בשמחה.

במשך שני הימים שבהם נכחתי בועידת שיתוף ההתנסויות ההדדית, האזנתי, צחקתי ובכיתי. אנשים מכל נתיבי החיים, החל בפרופסורים וכלה בתלמידי תיכון, דיברו על ג'ן-שן-רן (אמת, חמלה,סובלנות) ואיך הם מנסים לשפר את עצמם. הושפעתי עמוקות מהכוח של הפאלון דאפא ומה שהוא עושה לאנשים.

המורה היה שם ונשא הרצאה. הוא גרם לי להבין את החשיבות של קריאת הספר "ג'ואן פאלון" אם אדם רוצה להתקדם והחשיבות של ניהול היחסים בין גבר לאישה בדרך מכובדת. באותה תקופה לא קראתי אפילו את הספר, אבל מיד עברתי ממצב של אדם, שמנהל מערכות יחסים בלתי מחייבות, לאחד שלא רוצה לנהל מערכת יחסים אינטימית ללא התחייבות של נישואין.

במהלך שני השבועות בניו יורק התחלתי לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון" וקמתי כל בוקר ב-05:30 עם אמי כדי לתרגל במשך שעתיים באתר התרגול המקומי. במשך הימים הראשונים התחלתי לשלשל וזה המשיך כמעט במשך חודש. מאוחר יותר קראתי על התופעה הזו בספר והייתי די מופתע ממנה.

המשכתי לקרוא את הספר במטוס בחזרה לישראל ובמהרה הפכתי למטפח רציני של פאלון דאפא. קראתי את סדרת ההרצאות שוב ושוב יחד עם ג'ואן פאלון, בכל פעם הבנתי עקרונות עמוקים יותר ויותר. גיליתי תשובות למשמעות החיים האנושיים.

במשך תקופה של כמה חודשים, זיכרונות של מחזות מילדותי וממהלך חיי חזרו אלי בבהירות. כל אירוע וכל בחירה משמעותית הפכו למאוד ברורים: זו הייתה דרך שהובילה אותי לפגוש בדאפא.

בכל פעם שישבתי לעשות את התרגיל החמישי, יכולתי להרגיש שמחה עצומה שיש לי הזדמנות ללמוד את דרך הטיפוח. למרות שהישיבה בתנוחת לוטוס גרמה לגבי להטיה ולרגלי לכאוב, המשכתי. עד שיום אחד, אחרי כמה חודשים, ישבתי בפעם הראשונה במשך שעה שלמה בתנוחת לוטוס. ברך אחת המשיכה לכאוב במשך החודשים הבאים ודי חששתי לעשות את התרגיל החמישי, אבל זה לא עצר אותי מלעשות אותו, בגלל שהבנתי שאם יש קארמה בגוף עליה להיות מסולקת.

יום אחד, כמה חודשים מאוחר יותר חשבתי לעצמי: "האם אני מתרגל בצורה אינטנסיבית מדי? האם אני פנאטי מדי לגבי זה?" אז החלטתי שבמשך יום אחד אעשה הפסקה מהטיפוח. באמצע היום קלטתי שאין דרך לחזור ולהפוך לאני האנוכי ולהיאבק למען רווח אישי או רגשי או להיעצב בגלל דברים שכבר לא נראו לי חשובים כמו תהילה ועושר חומרי. אז באותו אחר צהרים חזרתי לטפח.

באותה תקופה כמעט לא היו מתרגלים בישראל ועשיתי את רוב התרגול לבד. מאוחר יותר שמחתי מאוד לגלות שיש עוד כמה מתרגלים. נפגשנו ודיברנו על איך לשתף עוד אנשים בשיטה הנפלאה הזאת. תוך זמן קצר מאוד, אתרי התרגול נוסדו בכמה ערים ואפילו בנינו אתר אינטרנט.

בליל שישי אחד, נסעתי על אופני הביתה ופתאום הרגשתי לא בטוח לגבי התרגול. "מה אם כל זה אינו נכון? ככלות הכל לא הרגשתי שום אנרגיה ולא ראיתי שום דבר בעין השלישית שלי. איך אני יכול ללכת מחר אל הפארק וללמד אחרים את התרגילים אם אני עצמי לא בטוח לגבי מה שאני עושה?" באותו ערב הרגשתי חוסר בטחון.

למחרת בבוקר הלכתי לאתר התרגול בכל מקרה, בגלל שידעתי שאנשים יחכו לי שם וזה יהיה לא אחראי מצדי לא ללכת. עשינו את התרגילים כרגיל. זה היה נעים בכל זאת לעשות את התרגילים. במהלך התרגיל החמישי ישבתי בשקט ואחר-כך הגעתי ל"ג'יא-יין". הכל נראה כרגיל, אבל פתאום הרגשתי פרץ של אנרגיה בשתי הזרועות, שעבר מהידיים שהיו בתנוחת הג'יא-יין. כמעט התחלתי לצחוק, כי המורה אמר: 

"כל עוד כל אחד מכם מטפח בפועל ומנהל את עצמו בקפדנות בהתאם לדאפא, כך אתייחס אליו כתלמידי. " (הרצאה רביעית, "ג'ואן פאלון") 

באותו רגע אמרתי בלבי: "המורה, הבנתי. אתה יכול להפסיק לגרום לי להרגיש את האנרגיה זורמת עכשיו. אינני צריך להרגיש את זה יותר."

במשך השנתיים וחצי שאני מתרגל פאלון דאפא היו תמיד הרגשות של להיות לא בטוח. אבל בכל פעם משהו אחר קרה וחיזק את אמונתי שפאלון דאפא היא הדרך הנכונה. המורה אמר כשלא רואים זהו אחד האלמנטים שעושים את הטיפוח לאפשרי. הבנתי שאם נוכל לראות כל דבר בבהירות, אז מה שאנחנו מטפחים לא ייחשב. אז חדלתי לחפש הוכחות וכשאנשים אמרו לי על הדברים העל-טבעיים שהם חוו, התייחסתי לזה די בקלילות. ככלות הכל, מי צריך לראות פאלון לנגד עיניו כדי לטפח אמת-חמלה-סובלנות?

לפני למעלה מעשר שנים, הייתה לי מחלה פתאומית. העור בכל גופי התמלא בנקודות קטנות אדומות מגרדות והרפואה הסינית לא עזרה. כדי להקל על הכאב, במקום לגרד את כל הגוף, הייתי עומד מתחת למקלחת עם מים רותחים שזורמים על גבי. לבסוף קיבלתי איזה כדורים צהובים מרופא מערבי. אחרי שלקחתי אותם ישנתי במשך 12 שעות ואז התעוררתי והנקודות נעלמו.

יום אחד, אחרי שתרגלתי פאלון דאפא במשך כמה חודשים, נקודות אדומות החלו להופיע על רגלי והן גרדו. מיד אחרי כן, הופיעו עוד נקודות בחלקים אחרים של גופי. הבנתי שכשלקחתי את הכדורים הצהובים הם "ריפאו" במרכאות את המחלה על ידי הדחקתה של הקארמה לתוך הגוף ועכשיו הקארמה יוצאת שוב החוצה כדי להיות מסולקת באמת. הרגשתי די מאושר לגבי זה, למרות הרגשת חוסר הנוחות. תחושת הגירוד המשיכה במשך כחודש ואז נעלמה.

בהתחלת הטיפוח התייחסתי לכל דבר מאוד בקלילות, עבדתי מאוד באינטנסיביות על השין-שינג שלי ולא האמנתי שמשהו יכול להרגיז אותי. לעיתים קרובות הרגשתי טוב מאוד לגבי עצמי וחיכיתי שהקשיים יגיעו, אבל הם לא הגיעו.

ניסיתי מאוד קשה לא לאפשר לדברים הארציים להשפיע על השיפור של השין-שינג שלי, התרחקתי מפעילויות שחשבתי שאינן קשורות לטיפוח או אינן שוות שאקח חלק בהן. גם הפסקתי להיות בקשר עם הרבה אנשים שהכרתי בעבר. לעתים קרובות יכולתי להרגיש שעמום כשהייתי בחברת אנשים אחרים בגלל שהשיחות לא עניינו אותי. מאוחר יותר הבנתי שזוהי גם כן החזקה וסגרתי את עצמי מאחרים בגלל שהייתי כל כך מרוכז ב"טיפוח שלי" וב"שין-שינג שלי" עד שהתנהגתי בצורה לא נורמלית. מאוחר יותר קראתי ב"יסודות להתקדמות במרץ" את המאמר "ללא החסרה",

"אתה כבר יכול לוותר על ההחזקה הזאת, אז מדוע לא לוותר על הפחד עצמו מההחזקה? האם ויתור ללא החסרה אינו ויתור גבוה יותר?"

הבנתי שעל פני השטח רציתי לשמור על השין-שינג שלי, אבל מתחת לפני השטח היה הגורם האנוכי של חשיבה רק עלי עלי עלי.

מעתה ואילך ניסיתי, כשעשיתי דברים, להאזין ולחשוב על אחרים. אז הבנתי כמה קשה זה לעשות את זה בגלל שכל חיי הייתי המרכז של הדברים וכמעט של כל החלטה שעשיתי וזה היה אתגר גדול לשנות את זה. המורה אמר שמטפחים של הדאפא צריכים להגיע ל"הארה האמיתית ללא אנוכיות ולהתחשב באחרים לפני עצמם." תמיד הרגשתי שיש עדיין דרך ארוכה לפני.

במשך תקופה ארוכה התרגזתי די בקלות בגלל דברים מאוד פשוטים בבית כמו גם בפעולות ההונג-פא. הקשיים באו יותר ויותר חזק, עד שהבנתי שיש דברים שאני מחזיק בלבי ולא משחרר. כשלמדתי לבסוף לשחרר את הדברים האלה, הסביבה התחילה להשתנות - ונעשתה יותר הרמונית. אפילו פעולות ההונג-פא עברו יותר בקלות. המורה אמר שזרימת היקום היא הרמונית וכשזה מגיע אליך, אם יש משהו שלא מסתדר, כל דבר מסביב לא מסתדר. אבל ברגע שאתה מתקן את עצמך, הסביבה תשתנה ותהפוך שוב להרמונית.

למרות שהמורה אמר שטיפוח תלוי לחלוטין באדם עצמו, עדיין הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות הזו להודות למורה שעשה את הטיפוח בדאפא לאפשרי והוביל אותי דרך שער הטיפוח. הפא-שן של המורה סידר מבחנים כה גדולים של שין-שינג כדי לגלות כל קורטוב של החזקה וגרם לי להבין שככל שמעט ההחזקה הזאת אינה מסולקת, אדם אינו יכול להיטמע לחלוטין בתכונה האוניברסלית של ג'ן-שן-רן.

זוהי ההתנסות שלי בטיפוח-תרגול של פאלון דאפא.

המורה אמר כשאדם נכנס אל הדאפא, החוק הגדול, הוא כמו שבב עץ שנפל לתוך ברזל מותך - הוא מיד ייטמע. ממה שניתן לראות, זה בדיוק נכון בגלל שתחשבו על זה: רק מספר שנים אחרי שהחלו ללמד את הדאפא, מיליוני אנשים החלו לטפח והאנשים הללו, שהדאפא נגע בלבם, הפכו לבריאים לחלוטין והאיכויות המוסריות שלהם חזרו לטבע המקורי הטהור שלהן. פאלון דאפא באמת התברר כדרך החזקה והפשוטה ביותר לטהור הגוף והנפש.

הופעת הדאפא נחזתה מראש בספרים הקדושים של תרבויות רבות וכמו מה שהמורה אמר, אנשים רק יבינו את זה אחרי שההיסטוריה תחלוף. אבל בזמן שאנשי העולם אובדים באשליה אנחנו חיים ביודעין את הנבואה. זוהי התקופה שהחוק האמיתי של היקום מזקק את העולם האנושי וזו חובתנו כחלקיקים של הפא להראות את זה לעולם, כך יקרה ש"אורו של הבודהא זורח בכל מקום ומביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות" (הרצאה שלישית, "ג'ואן פאלון").

תודה.