(Minghui.org)

אחות, עזרי לי

פעם אחת בחלום, אני רואה בור ענק. הייתה קבוצה גדולה של אנשים בתוך הבור, מוקפים בלוע של אקדח על ידי קבוצה נוספת של אנשים. שמעתי יריות רובה. אנשים נפלו שורה אחרי שורה. אני עמדתי מחוץ לבור. לפתע, ילדה בת שש או שבע רצה אלי מתוך הבור היא נופפה אלי נואשות בידיה הקטנות ותוך כדי ריצה היא צעקה "אחות עזרי לי" עיניה היו כנות ומלאות תקווה. לא יכולתי לעצור את ליבי מלרטוט.

לאחר שקמתי, הייתי די מוטרדת. אם לא אמהר להבהיר את האמת באופן נרחב איך אעמוד מול היצורים החיים שתולים בי תקוות כה גדולות.

מטפסת על ההר

לאחר שנרדמתי, חשתי כי הגעתי לרגלי הר, כמה אנשים טיפסו למעלה וכמה הסתכלו מסביב על מרגלות ההר. אדם שעמד לידי שאל אותי אם אני רוצה לטפס על ההר. הנהנתי בראשי "כן" ללא היסוס.

אז אמר לי האיש שקרוב לפסגת ההר יש צוק תלול שהרבה אנשים נפלו ממנו. כשהסתכלתי מרחוק ראיתי שעל הצוק התלול אין אפשרות לאחוז בשום דבר כשמטפסים. בעזרת מחשבות אנושיות להעריך את המצב ראיתי שזה יהיה בלתי אפשרי לאף אחד לעבור את הצוק . אבל ראיתי שאנשים רבים הצליחו להגיע לפסגת ההר.

החלטתי לנסות. טיפסתי במלוא המאמצים עד שהגעתי לצוק התלול. לפתע עלתה בי המחשבה שהקיר תלול מדי וכנראה שאפול. תוך רגע נפלתי ואז התעוררתי מהחלום. הבנתי שהסיבה שבגללה נפלתי היא בגלל שהייתה לי מחשבה של אדם רגיל.

נזכרתי שזמן קצר לאחר שהתחלתי ללמוד פאלון דאפא היה לי חלום שבו טיפסתי על הר. בתחילה טיפסתי על שלולית קטנה שלפתע הפכה לענקית ותלול. מאחורי הייתה תהום עמוקה. לאחר השוק הראשוני החלטתי שאני צריכה לטפס ולא לחשוב על שום דבר אחר. כשהחזקתי במחשבה הנכונה הזאת ראיתי שרגלי וידי מחזיקות בחוזקה בפני ההר. זה היה בלתי אפשרי בשבילי ליפול. במהירות הגעתי לפסגה וראיתי הרבה אנשים הולכים לאותו כיוון. אז שמעתי את קולו הרחום של המורה.

התעוררתי לכך שאם מתרגלים מסתכלים על העולם שהוא מבוך דרך עיני הבשר ודם שלהם מקבלים רק את הציפוי שלו אז הם יוגבלו על ידי החוקים של הממד האנושי. אך אם מתרגלים מסוגלים להסתכל על העולם דרך העיניים השמימיות שלהם, הם לא יוגבלו על ידי החוקים של העולם האנושי.

התעוררות פתאומית

מ ה- 20 ליולי 1999 עד היום, הייתי מאד מסורה בטיפוח וכיבדתי עמוקות את המורה הרחום והגדול.

כמתרגלת ביצעתי דברים רבים כדי להבהיר את האמת, אבל לא עשיתי מספיק בלימוד הפא ותרגול התרגילים. לעיתים קרובות חשתי מנומנמת כשלמדתי את הפא ולכן לא יכולתי ללמוד את הפא בצורה טובה. גם הפסקתי את התרגילים באמצע כשהרגשתי עייפה או כואבת.

לפני כמה ימים נמנמתי כשלמדתי את הפא. לפתע חשתי שמישהו דוחף אותי מאחורה. בפעם אחרת ספר הפאלון דאפא שלי זז שני מטר ממני כשנרדמתי. מיד הבנתי שהמורה דואג לי ודורש ממני בטובו להתייחס ללימוד הפא ברצינות. רוחב הלב של המורה עודד אותי. אני אלמד את הפא ברצינות ואתייחס לפא כאל המורה. אני אקח כל צעד קריטי בצורה טובה, אתרגל בשקדנות. ואהפוך לתלמידה אמיתית של תיקון הפא