(Minghui.org)

כשהמילה "אמונה" נזכרת, כל מתרגל דאפא יענה בנחישות, "אני מאמין, אחרת, לא הייתי מתמיד בטיפוח." ישנם, בכל אופן, דרגות רבות של אמונה. ההבנה שלי היא שברגע קריטי, כמו כאשר באים עימות או מצוקה, המחשבה הראשונה שלנו צריכה להיות: "מה הדאפא דורש ממני ברגע זה? מה הדאפא אומר לי לעשות?" אנחנו לא צריכים ליפול אל תוך סביבתם של אנשים רגילים ולהגיב לפי מושגי האנשים הרגילים, כמו שימוש בתבונה, שנינות או בינה של העולם הזה. בפסקות להלן אני מביאה כמה מהתנסויותיי האישיות.

1. בבוקר של סופ"ש ביום שישי, פברואר 2002, ירד שלג. עשרים ומשהו מתרגלי דאפא הפיצו פא לציבור ועשו תרגיל קבוצתי בחוץ. בזמן הזה, לא ידעתי כיצד לטפל במשטרה. בכל אופן, ברגע שחשבתי כי הדאפא והמורה הושמצו, לא פחדתי מכלום. בשלווה תרגלתי בשדה ללא כל פחד. אחרי חצי שעה, נגררתי לביתי ע"י שכן גבוה, חזק וצעיר. אחרי שובי הביתה, דנתי בזה עם ידידיי המתרגלים. הם אמרו שהשין-שינג שלי לא עמד בקריטריון כי בזמן הזה, המחשבה הנפוצה הייתה כי אלה אשר נאסרו הם כאלה שטיפחו היטב (במקרה הזה, רק אלה שהתעקשו לסיים את התרגילים נעצרו). כשאני מהרהרת על זה עכשיו, גיליתי כי לבי היה מאוד טהור ברגע זה, מה שכבר עמד בדרישת הדאפא. המורה רק רצה את הלב שלי ולא רצה שאיעצר.

במאמר "רציונליות" המורה אמר:

"לתלמידים קשה מאוד לראות את סיבת הדברים בזמן הקשיים, אבל זה לא אומר שאין כל דרך לעשות זאת. כשהלב יירגע, אפשר יהיה לראות את מהות הדברים כשאומדים בעזרת הפא. תלמידים אחדים אומרים שכדי לאמת את הפא כולם צריכים ללכת לבתי מעצר, להישלח למחנות עבודה ולהיזרק לכלא, וטוענים שזאת הצורה הטובה ביותר של טיפוח-תרגול. תלמידים, זה לא ככה. לצאת ולאמת את הפא בכל הדרכים אילו מעשים עצומים, אבל זה בהחלט לא אומר שצריכים להיעצר ע"י רוע. אם זה היה המקרה, מדוע התלמידים שמגישים בקשה לממשלה עוד מבקשים לשחרר את כל התלמידים החפים מפשע, שנעצרו, נאסרו, נשלחו למחנות עבודה והורשעו בבתי-המשפט? להיעצר זו לא המטרה, לאמת את דאפא - זה מה שבאמת אדיר. לצאת החוצה זה כדי לאמת את הדאפא. אז אם כבר יוצאים צריך להשיג את המטרה של אימות הפא - זאת המטרה האמיתית של לצאת החוצה...."

2. נעצרתי אחרי שעתרתי בבייג'ינג ביוני 2000. כשחיפשו אותי ביסודיות חשבתי על מילות המורה, "רק אם לבכם לא יושפע מכלום תהיו מסוגלים לטפל בכל המצבים." הייתי מאוד רגועה. היה אז קיץ והייתי לבושה בקלות. היה לי תעתיק בכתב - יד של "הונג-יין" ולמרות שהמשטרה חיפשה ביסודיות, אפילו בתוך החזייה שלי, הם לא מצאו את השירים. הם שמו אותי בתא המעצר עם מתרגלי דאפא שלא היה להם העתק של הונג-יין.

בכלא, עשיית תרגילים משמעותו להיות מוכה ופגועה מילולית; הייתי די מפוחדת בהתחלה. בג'ואן פאלון המורה לי אמר, "אומר לך עיקרון אמיתי אחד: כל תהליך הטיפוח הוא התהליך התמידי של וויתור על ההחזקות האנושיות." מכיוון שידעתי שהפחד שלי הוא ההחזקה, הייתי חייבת להשתחרר ממנו. אחרי שהבנתי את זה, הצטרפתי לתרגילים קבוצתיים. מכל המתרגלים שעשו את התרגילים, הסוהר הרביץ רק לי. ידעתי שזה היה מבחן והתנגדתי לזה בנחישות. שומרים ושומרות הכו אותי באכזריות עם אלות גומי. אבל בסוף, השומרת נקעה את שרירי גבה ואני לא הרגשתי כלום. ידעתי שהמורה נשא את זה עבורי. המורה רק רצה שיהיו לי מחשבות נכונות ואמונה אמיתית. נתקלתי בכמה מבחנים בכלא. הסתדרתי טוב מאוד עם שותפיי האחרים. הפצתי את הפא והבהרתי להם את האמת. שותפים אחדים לכלא התחילו ללמוד פא וכמה מהם ראו את הפא-שן של המורה לי. אחרי שהוחזקתי בכלא במשך 19 ימים, שוחררתי. ראש השותפים אמר, "אנחנו נתגעגע אלייך." זה נבע ממחשבתי: בית הסוהר לא היה סביבת הטיפוח שלי ולא הייתי אמורה להיות כאן. בזמן הזה, היה זה ערב של ה-20 ביולי אף אחד לא הורשה להשתחרר לפני ה-20 ביולי. בנוסף, לפי הכלל המקובל, מתרגלי דאפא צריכים להיות במעצר לפחות חודש אחד. בכל אופן, לא הייתי מרוסנת ע"י מושגים אנושיים. מכאן לאילך אף שוטר לא העיז להטריד אותי.

3. ערב קיצי אחד בשנת 2001, כמה מתרגלי דאפא שלחו חומרים של הבהרת האמת לקהילות מקומיות. הפעילויות שלנו דווחו. יום אחרי זה, ראש המשטרה המקומי מצא את בעלי ואת מפקחו. ראש המשטרה רצה לבצע חיפוש בביתנו. בזמן הזה, בעלי היה בעבודה. בעלי אמר לי מה קורה דרך הטלפון. בביתנו היו שתי תמונות גדולות - האחת של המורה והשניה של סמל הפאלון, שניתן לראות אותם כאשר נכנסים לבית. בעלי רצה שאבוא הביתה ואחביא אותן. זה יהיה חבל אם המשטרה תחרים אותן. אמרתי לבעלי בנחישות: "הם לא יכולים להיכנס לביתנו. " ביתי הוא רק 5 דקות ממקום העבודה שלי, אבל לא הלכתי הביתה. בזמן הזה, לא היו לי כל מושגים אנושיים כמו שידווחו עליי, יחקרו אותי, יאסרו אותי וכו'. לא הייתה לי אפילו שום מחשבה של "אם במקרה הגרוע…" שלחתי מחשבות חיוביות בעבודה, מסלקת את הרוע בממדים אחרים. כתוצאה מכך, הם לא באו לעצור אותי בעבודה וגם לא שדדו את ביתי.

אחרי היום הזה, עקבו אחריי במשך כמה זמן. הלכתי לעבודה ובאתי הביתה כרגיל והמשטרה עקבה אחריי כל הדרך עד מקום העבודה שלי. ככל שיכולתי לראות אותם, שלחתי מחשבות נכונות. אחרי כמה ימים, הם עזבו אותי. אחרי זה, פגשתי בשוטר ברחוב פנים מול פנים. בחור צעיר בקהילה המקומית אמר, "יש במקום העבודה שלנו כמה חומרי הסברה של פאלון גונג." השוטר בהה בי ואמר, "זה לא ענייני." אחרי זה, אמרתי לבעלי שזה היה בגלל התמונה של הפא של המורה שהמשטרה לא באה לביתנו. המורה הגן עלינו. אם היינו מחביאים את תמונת הפא, התוצאה הייתה שונה.

דרך הטיפוח שלי לא הייתה תמיד חלקה; לפעמים עשיתי נכון ולפעמים לא. כשאני נזכרת, ככל שעמדתי בתוך הפא עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות, הכל הפך להיות טוב. לא משנה עד כמה גדולות המצוקות, תמיד ניתן להתגבר עליהן. בהתמודדות עם הרוע או בחיי יומיום או בעבודה, יש לי מחשבה אחת: אני הישרה ביותר. אפילו שלא עשיתי נכון בכמה מקרים, אני משתפרת. הרוע לא ראוי לבחון אותי. אני יודעת כי המחשבה הזו באה מהדאפא וזה הישר ביותר, הטוב ביותר. כשזה מתגלה בטיפוח אישי, זהו להאמין לגמרי במורה ובדאפא.

אולי להרבה ידידיי המתרגלים יש התנסויות דומות לשלי. הבנתי בכמה נקודות מבט אולי מוגבלות על ידי השין-שינג שלי ורמת הטיפוח. המורה לימד את הפא בבירור רב. הרגשתי את כוחה של האמונה האמיתית במשך ההתנסויות הקודמות. בעתיד, אני מקווה שנעשה כל צעד בצורה טובה.