Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

הדאפא נתן לי הכל - מסע הטיפוח שלי (2)

יאנ' 8, 2003 |   מתרגלת הדאפא ג'נג שינשין

(Minghui.org)

לחלק הראשון

ציוני הדרך שלי לאימות הדאפא

ב- 22 ביולי, 1999, ראיתי השמצות, הפללות והוצאות דיבה נגד פאלון גונג בטלוויזיה. חשבתי שעלי ללכת ולדבר עם האנשים שיצרו את השקרים האלו, אז הלכתי לביתה של חברתי לתרגול, והחלטנו ללכת לעתור לשלטון המחוזי.

באותו אחר הצהריים, רבים מחבריי המתרגלים, כמו גם שוטרים חמושים, התאספו בחזית בניין השלטון המחוזי. אוטובוסים רבים חנו בצדי הרחוב והשוטרים הובילו את המתרגלים לתוך האוטובוסים. נלקחנו לאצטדיון. אנשים רבים מספור היו שם, וכל הזמן ניתן היה לשמוע קולות המצטטים את מאמריו של המורה. השדה המאוחד והחיובי של מתרגלי הדאפא כיסה את כל האצטדיון. כמעט כל השוטרים עמדו בשקט והתבוננו במתרגלים מבצעים את תרגילי הפאלון גונג. ההרגשה הנפלאה שהייתה לי באותו הזמן הייתה ששום כוח בעולם לא יוכל לשנות את אמונתם המוצקה כאבן, של מתרגלי הדאפא.

מאותו רגע, כל התקשורת מיצתה כל אמצעי כדי להשמיץ את הפאלון גונג. הפסקתי לצפות בטלוויזיה, לקרוא עיתונים, להאזין לרדיו ולשיחות של אחרים. פשוט למדתי את הפא, ביצעתי את התרגילים וסילקתי החזקות. המורה ציין:

"אדם הוא כמו מיכל והוא מה שהוא מכיל". ("להתמוסס בתוך הפא" מתוך היסודות להתקדמות במרץ)

מבלי להזכיר שהיו אלו דברים שהשמיצו את הדאפא, כך שבכלל לא יכולתי לקבל אותם.

לא החלפתי התנסויות עם חברים לתרגול עד לראש השנה הסינית בשנת 2000. ההתנסויות שלהם מאוד נגעו ללבי. לפני כן, גם הערצתי מתרגלים שנסעו לבייג'ינג לאמת את הפא, אך תמיד חשבתי שאם איעצר, לא אוכל ללמוד את הפא, כיוון שהפא הפך לעמוד תמך של חיי. העליתי את השאלה הזו. מתרגל אחד אמר בטון רציני אך ללא כוונה להאשים: "את חושבת שלא תוכלי לקרוא את ספרי הדאפא ואת מרגישה נורא לגבי זה; אך מתישהו הבנת שזו אנוכיות? הפא נתן לך חיים, אך למה את יכולה שלא לבוא לעזרת הפא כשהוא סובל מהתקפות ומהשמצות?" מילותיו מייד הצביעו על האנוכיות שלי, שחבויה בעומק, ופתאום הרגשתי כה מבוישת שפרצתי בדמעות. שוב ושוב אמרתי בלבי: "המורה, אני מצטערת".

בבוקר שלמחרת, קניתי כרטיס רכבת לבייג'ינג והתפטרתי ממקום עבודתי. לא רציתי לסבך את החברה שלי. דיווחתי על החלק שנותר לי לבצע בעבודתי. גם אמרתי להם שאני מעונינת להישאר בכלא לנצח, רק בשביל לומר קצת אמת.

אז הלכתי לכיכר טיאננמן, לגמרי לבד, ואמרתי לשוטרים ולאנשים שמסביב: "אני מתרגלת דאפא, פאלון דאפא זה טוב".  אחרי שנעצרתי הסברתי לשוטרת הרושמת עד כמה טוב הדאפא והיא אמרה שהיא יכולה להבין. היא רק אמרה: "את צריכה להבין מול איזה סוג של שלטון את מתייצבת."

בנסיעה שלי חזרה התיידדתי עם השוטר שבא לקחת אותי. סיפרתי לו על חוויות הטיפוח שלי וכיצד הדאפא הצילה את חיי. נתתי לו גם ספרי דאפא. הוא ביקש ממני ללמד את הילד שלו, לעזור לו להיות לאדם הגון ואדיב. בימים הבאים, הוא מאוד עזר לי בחשאי.

למרות שנעצרתי ל- 15 יום לאחר שחזרתי, כשהבטתי על זה לאחור, זה נראה כמו אתמול.

כמובן שגם נתקלתי במבחני שין-שינג חמורים במהלך התקופה הזו, כולל אי הבנות מצדם של קרובי משפחה וחברים, בכי של הורים והאשמנות של הממונה עלי , כל אלו לא הצליחו לפגוע בנחישות שלי בפא. הוארתי גם לעיקרון באמצעות לימוד הפא, שכל מה שאני רואה הוא אשלייתי, וזה נגרם ע"י ההחזקה שלי באותו נושא, כיוון שכל היקום עשוי מאמת, חמלה, סובלנות.

אם אתה מתקדם עם העיקרון של היקום, הכל יהיה בסדר, אבל אם יש לך החזקות ביחס לזה, ואתה הולך נגד העקרונות, יהיו לך בעיות. סדרת תקריות יכולה לחשוף את ההחזקות שלך כך שאתה יכול להבין אותם ולסלק אותם, ואתה יכול לעבור את המבחן. מנקודת מבט נוספת, אם אתה יכול להסתכל על הבעיה מנקודת המבט של הפא, כל הבעיות יפתרו, כיוון שהמחשבה האחת הזו שלך, מבוססת על הפא, כך שאתה ברמה גבוהה ויכול לפתור את כל הבעיות שברמות שמתחתיך. בגלל שאתה ברמה גבוהה, ההשפעה המטרידה לא יכולה להגיע אליך ולכן, לא יכולה להפריע לך. במילים אחרות, אם נפשך נחושה לגבי הפא, הם לא יכולים לפגוע בך, לא משנה מה הם יעשו, כך שהם יפסיקו להפריע לך. לעומת זאת, אם המחשבה הבודדת שלך מבוססת על מושגים אנושיים, אז מיד תיפול לרמה של בני האדם, שהיא הרמה הנמוכה ביותר, וכל הישויות מרמות שגבוהות מהרמה האנושית יכולות להגביל אותך. איך אתה יכול שלא להיות מוגבל על ידי ישויות מרמה גבוהה עם נחישות אנושית? לא משנה עד כמה אתה מתעקש, אתה עדיין בן אדם, בדיוק כמו שברזל לא יכול להפוך ליהלום, לא משנה עד כמה אתה מתיך אותו, ברזל לעולם אינו יכול להיות חזק יותר מיהלום.

כשהדאפא אפשרה לי לראות את כל זה, ויתרתי על כל ההחזקות שלי וחשבתי רק על אחרים. נפשי הייתה הרמונית ושלווה, ללא טינה, ללא מאבקים וללא שנאה. כשהבהרתי את האמת באדיבות, האנשים סביבי נרגעו והבינו קצת, והוריי הפסיקו לבכות. גישתו של בעלי השתנתה גם היא, והכל חזר למקומו.

כתבתי גם מספר מאמרים, ונתתי אותם לעמיתי ולממונים עלי, כך שהם יכלו ללמוד על הפאלון דאפא ועל הסיבות מדוע פניתי לערער בשביל הדאפא. מזכירה מפלגתית בחברה שלי אמרה: "מה שאמרת לא שגוי, אך עלייך לדעת שאת לא יכולה לחשוב בסין, את יכולה לחשוב רק במדינות אחרות. בסין יש רק שלטון יחיד."

הרהרתי שוב בחוויות האלו של הבהרת האמת, והגעתי למסקנה שלא הייתי צריכה להיעצר על כך שהגנתי על הדאפא. למרות שלא התעללו בי - אפילו השוטר שכינה אותי "פושעת" בביייג'ינג התייחס אלי בנימוס - למרות שהוא התייחס למתרגלים האחרים ברשעות ואפילו הכה מתרגלים מבוגרים. כשחזרתי לתחנת המשטרה המקומית שלי, גם שם השוטרים היו מנומסים. הם רק אמרו: "בגללך, אף אחד בתחנת המשטרה לא ישן אתמול בלילה." הם גם הציעו לי להישאר במשרד ללילה אחד, למרות שבדרך כלל שמים עצורים בתאי מאסר. הם הרשו לי ללכת הביתה להתקלח, והלוו לי תנור כדי שלא יהיה לי קר בלילה.

אני מבינה שכל זה נגרם ע"י הכוח והנדיבות של הדאפא. לעולם לא נשאתי טינה כלפי האנשים האלו. רק התייחסתי אליהם כאל אנשים שרומו, ורק רציתי לומר להם את האמת כדי שהם יוכלו להתעורר. הבנתי עיקרון אחד: אם יש בך "שנאה", תחזק את ה"שנאה" שלהם וה"שנאה" שלהם תתפתח ותהפוך לחזקה, כך שהם ינהגו יותר ברשעות. אם יש לך רק נדיבות ללא שנאה, אז השנאה שלהם תתפוגג אוטומטית. כיוון ש"שנאה" הוא חומר מדרגה נמוכה והוא נגד עקרונות הפא של אמת, חמלה וסובלנות, כיוון שכך, הוא לא חזק, בעוד שטוב לב הוא חומר מרמה גבוהה שמתאים לאמת, חמלה וסובלנות, כך שהוא חזק במיוחד. המורה אמר:

"אבל החמלה הזו היא ביטוי של הכוח הרב של פא הבודהא". (הרצאה בועידת הפא במערב ארצות הברית")

כמובן, הכוונה בנדיבות אינה שעלינו לסבול את הרוע. למעשה, עלינו לעצור בתקיפות את הרוע.

כיוון שנעצרתי באופן בלתי חוקי, מוכרחות היו להיות לי כמה בעיות. לא היה לי מושג ברור של הכוחות הישנים, כך שלא יכולתי לרדת לשורשי הבעיה שלי. למרות זאת, הייתי ברורה בנקודה אחת, שהיא: מתרגלי הדאפא בהחלט לא אמורים להיעצר על תיקון פא. לאחר שהקשבתי להרצאתו של המורה בזמן מאוחר יותר, הבנתי שהמעצר שלי נגרם ע"י העובדה שהלכתי ביחד עם הכוחות הישנים והכרתי במעצר שלי על כך שהשתתפתי בתיקון הפא.

בתחילת יוני 2000, נסעתי לבייג'ינג לעתור בפעם השניה. לפני שיצאתי אמרתי לתמונה של המורה: "המורה, הפעם לא איעצר. אם איעצר, לעולם לא אמסור את שמי וכתובתי, אפילו אם הם יכו אותי למוות. אחזור תוך שבוע." כתבתי שלושה מכתבי פנייה ונסעתי לבייג'ינג.

מוקדם בבוקר הלכתי לסוכנות הפניות. אנשים רבים התאספו בצומת שבחזית בניין הסוכנות, מרביתם היו שוטרים מערים אחרות שבאו לעצור אנשים. ניידות משטרה מילאו את שני צדי הרחוב. צעדתי קדימה מבלי ששמתי לב לשום דבר אחר, ומספר אנשים צעקו: "האם את מתרגלת פאלון גונג? היכן תעודת הזהות שלך?" התעלמתי מהם והמשכתי ללכת. איש זקן, השוער של סוכנות הפניות, בא אליי ואמר: "אנחנו לא מקבלים מתרגלי פאלון גונג; אין טעם שתיכנסי."

הם חסמו כל ערוץ אחר ואילצו אותי ללכת לטיאננמן. קודם שלחתי את המכתבים ואז הלכתי לטיאננמן. ראיתי מתרגלי דאפא שאימתו את הדאפא ברציפות והם החזיקו כרזות של הדאפא. השוטרים מיהרו לעצור אותם. מעשיהם של המתרגלים היו מראה נהדר. מוכר מים שישב לצדי אמר: "האנשים האלו כל כך אמיצים. ככל שהמשטרה עוצרת יותר, באים רבים יותר." "תראי, האנשים האלו בכיכר עם העור השזוף הם שוטרים בלבוש אזרחי, וחלקם הם בריוני רחוב שכירים. לבבותיהם מאוד מרושעים."

אחרי שהייתי עדה למעשי גבורה רבים הקשורים לתיקון הפא, הנחישות שלי בתיקון הפא התחזקה. הלכתי לשוטר שבתפקיד, ואמרתי לו שאני מתרגלת דאפא ושבאתי להציג עתירה בשביל הדאפא. השוטר הסתכל עלי מלמעלה עד למטה ושאל: "גם את מתרגלת פאלון גונג?" אמרתי לו שאני מתרגלת כבר שלוש שנים. אמרתי לו גם עד כמה הדאפא עש לי טוב , ושאני באמת לא יכולה להבין מדוע השליט מכפיש ומוציא דיבה ולשון הרע, אז באתי לעתור. הוא שאל אותי בצורה ידידותית: "האם הבאת אתך חומר כלשהוא?" אמרתי: "אני אכתוב שם משהו" הוא אמר לי ללכת בעקבותיו ולקח אותי לרכב משטרתי במקום כלשהו בכיכר, ואמר לשוטר: "היא עותרת בשביל הפאלון גונג".  חזרתי על דברי, והשוטר הנהן כשהקשיב. בסוף, שאלתי: "לא תעצרו אותי?" השוטר חייך ואמר: "לא, רק תלכי, ומהר."

שבעה ימים אחר כך חזרתי הביתה. באמצעות החוויה, באמת הבנתי שכשמחשבותיך מבוססות על הפא, אף אחד לא יכול להזיז אותך, בדיוק כמו שאמר המורה:

"מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי. בפשטות, הוא יכול לפגוע ביקום הזה". (ג'ואן פאלון)

המשך יבוא…