(Minghui.org)

אני גר בעיירה קטנה בצפון סין. אפילו לפני ה- 25 באפריל, 1999 הרשויות המקומיות הפריעו לנו בשעת תרגול הבוקר היומי תוך הפרת הזכויות שלנו לתרגול צ'יגונג. הצוות המינהלי של הפארק שבו תרגלנו בכל בוקר סירב לתת לנו להיכנס לפארק כדי לתרגל. כאשר ביקשנו לדעת את הסיבה לסירובם, נאמר לנו שכך הורו להם הממונים. לאחר מכן במשך זמן מה, הם אפילו סגרו את הכניסה לפארק ולא הרשו לאף אחד להיכנס לצורכי כל תרגול שהוא. אנשים רבים (שאינם מתרגלי פאלון גונג) עמדו ליד הכניסה והתלוננו. חלקם אף התווכחו עם הצוות המנהלי של הפארק.

בתקופה ההיא שמענו שההטרדות חלו באתרי התרגול באזורים שונים. כמו כן היינו מודעים לכך שאנשי אבטחת הציבור צילמו אותנו בחשאי והחזיקו עלינו תיקים.

כראוי למתרגלי פאלון גונג לא התלוננו או התווכחנו כפי שאחרים עשו. מאותו הרגע ועד אפריל 20, 1999 תרגלנו את תרגול הבוקר היומי שלנו לאורך המדרכה שמחוץ לפארק. אני זוכר בוקר אחד שבו היו בערך 100 מתרגלים בתרגול הבוקר. ישבנו על הקרקע בשורות כהכנה לתרגול המדיטציה. באותו הרגע הוציאו אנשי צוות הפארק את המכונות שבהן הם משתמשים לניקוי עשבים, הם הפעילו אותן והשאירו אותן פועלות לידנו. למכונות הללו היה רעש חזק מאוד שגרם לאנשים להפסיק את תרגולי הבוקר השונים כדי לגשת ולראות מה קורה.

בגלל הרעש הקולני לא יכולנו לשמוע את המוסיקה השייכת לתרגול המדיטציה. בכדי לעזור לכל המתרגלים לתרגל את המדיטציה כרגיל, הסייעים קמו ויצאו מתוך השורות. הם נערכו בשורה, ישבו מולנו כשפניהם פונות אלינו, שמרו על מרחק שווה בניהם והתיישבו בדממה ובשלווה חמורת-סבר. תחושה של כבוד וקדושה מילאה אותי. הרגשתי ששעת המדיטציה עברה חיש מהר ורוחי הייתה רגועה מאוד. לא חשתי שום כאב ברגלי. בזמן תרגול המדיטציה, אנשי צוות הפארק זרקו עלינו קפצונים מוצתים, אך אנו התעלמנו מהם.

לעולם לא אשכח את היום ההוא. באותו היום התרגול כולו היה אפוף הדרת כבוד ומרגש. לאחר התרגול קמנו בפשטות וכמו תמיד אספנו את הזבל סביבנו ולקחנו אותו איתנו.

זהו תאור הניסיון שמתרגל פאלון גונג נאלץ לחוות בתקופה ההיסטורית הזו.