(Minghui.org)

טיפוח ותרגילים אינם ניתנים להפרדה. טיפוח הוא בעדיפות ראשונה, והתרגילים הם השלמה. אם אתם רק מטפחים בלי לתרגל את התרגילים, עצמת האנרגיה שלכם לא תתעצם. למעשה, ניתן להתייחס לזה רק כלמידת תיאוריה ותו לא. אם רק תתרגלו את התרגילים בלי לטפח, אינכם יכולים להחשב כמטפחים, כיוון שזה בלתי אפשרי להעלות את מידת השין-שינג שלכם. במשך התקופה האחרונה של תיקון-הפא, כל מטפח אמיתי עוקב בקפדנות אחרי הדרכתו של המורה ועושה את שלושת הדברים: לימוד הפא, הבהרת האמת, ושליחת מחשבות נכונות. לכן כל מטפח מאוד עסוק. לפעמים קל מאוד למתרגלים לשכוח מהתרגילים. אני אחד מהם. לפעמים זו הופכת בשבילי לבעיה חמורה. דרך לימוד מתמיד של הפא ועם סיוע מהמורה, הגעתי בהדרגה להבנה שחשוב מאוד לעשות את התרגילים במשך השלב האחרון הזה של תיקון-הפא.

מצאתי שלמתרגל עמית, שמתמיד בלימוד הפא, מטפח את השין-שינג שלו ומתרגל את התרגילים גם כן, יש מחשבות נכונות חזקות מאוד. הוא אינו צריך לשלוח במכוון מחשבות נכונות; הוא מתייחס לכל עם מחשבות נכונות. כשאנו שולחים יחדיו מחשבות נכונות לחיסול ההפרעות מהרוע, ישנה הפרדה די מזערית בין מיקרו חלקיקים ויש חומר אנרגטי שקוף דמוי חגורה במהלך ההפרדה. זה קורה כיוון שחלק גדול מהגוף הפיסי שלו שונה לחומר בעל אנרגיה גבוהה. כשמחסלים את ההפרעות מהרוע, יש לו עצמת אנרגיה מאוד חזקה ומתמשכת. כתוצאה מכך, המחשבות הנכונות שלו מאוד אפקטיביות והוא אינו מתעייף בקלות.

כשמתרגל של פאלון דאפא עושה את התרגילים, החלק של גופו שמקביל ליקום גם עושה אותם. החומרים הרעים יושמדו במהרה. במילים אחרות, כשאנו עושים את התרגילים היטב (בהנחה שהאדם לומד את הפא היטב ומשפר את השין-שינג שלו במהרה), אנו באמת נעים אל מחוץ לקליפה העשויה מהחזקות וחומרים מנוונים. הגוף הפיסי שלנו הופך ליותר ויותר שקוף, עם צבעים רבים שמתחלפים לסירוגין ומשתבחים. זה נראה יפה מאוד.

מה לגבי מתרגל שאינו מבצע היטב את התרגילים? המצב הברור ביותר יהיה: הגוף הפיסי שלו מתעייף בקלות, ומחשבות לא רלוונטיות רבות צצות כששולחים מחשבות נכונות ולומדים את הפא. זה כיוון שהגוף הפיסי לא השתנה היטב ולפיכך קל מאוד לבריות הרעות לנצל את חולשותיו. האפקט של השמדת ההפרעות המרושעות הללו אינו די.

אני חושב לעתים קרובות על מה נמצא מאחורי מחשבות כמו "לא מתחשק לי לעשות את התרגילים" ו"אין לי זמן לעשות את התרגילים." האם זוהי הפרעה דמונית שהופכת אותי לעצלן או החזקה לנוחות? אולי שניהם. אבל אני חושב שהסיבה העיקרית היא שאיננו מבינים את החלק הזה של הפא של המורה (במובנים של לתרגל את התרגילים) מספיק טוב.

המטרה של מתרגל רגיל היא להשיג שלמות. תלמיד של תיקון-הפא צריך לתקן את כל מה שאינו נכון; להציל את כל האנשים שניתן להציל בעולם האנושי; ולחסל את כל ההפרעות הרעות. דהיינו, ללטש את חלקו או חלקה ביקום הכביר המושלם ביותר. לכן אין עלינו רק להפטר מדברים מנוונים והחזקות ולבנות מוסריות אדירה חסרת גבולות, עלינו גם לטפח את היכולות והכוחות העל טבעיים שלנו. האם הדברים האלה לא מתפתחים דרך תרגול התרגילים?

למעשה, כשאנו מתייחסים לשכיחת תרגול התרגילים כהחזקה ממנה יש להפטר, ומתייחסים לתאים ולמיקרו חלקיקים בגוף הפיסי שלנו כיצורים החיים שלנו שיש להציל, בהחלט לא נשכח מתרגול התרגילים.

תיקון-הפא הגיע לשלב האחרון, ובהחלט עלינו להתייחס לעצמנו כאלים שמתעוררים לגמרי לעקרונות האוניברסליים. אם לא נוכל לטפח את עצמנו היטב, כיצד יוכלו היצורים החיים לנצל באמת!

בגלל רמת הטיפוח ורמת ההבנה האישיים שלי, הכתוב הוא רק לעזר.