Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

הבה וניקח כולנו אחריות

מרץ 31, 2003 |   תלמיד דאפא בסין

(Minghui.org)

לאחרונה, מתרגל עמית שאקרא לו א' לקה בגרדת. הוא היה כה כואב, שלא היה מסוגל לתרגל או לשלוח מחשבות נכונות כהרגלו.

א' הוא מתרגל צלול-מחשבה ונחוש. בשל אמונתו החזקה בדאפא הוא יצא בשלום מתחנת משטרה, וסיכל בכך את מאמצי הרוע לשלוח אותו למחנה עבודה בכפייה. במשך השנים האחרונות, לא משנה כמה קשה היה המצב, לא משנה כמה גדול היה הלחץ, או כמה בודד הוא היה, הקפיד א' להבהיר את האמת כל הזמן.

חשבתי ברצינות על בעיה שיש לנו בקבוצת התרגול המקומית.

ראשית, סמכתי יותר מדי על א'. הוא היה מבצע עבודת תיקון-פא רבה בלא לעורר את תשומת לבם של האחרים. בנוסף, מסוגל א' לחשיבה על בסיס הפא. לכן כולם אוהבים לדבר אתו ומחפשים את עצתו כשצצות בעיות. זה נעשה עוד יותר ברור לאחר שא' יצא מתחנת המשטרה עם מחשבות נכונות. אם להשתמש בי כדוגמה, אני לא מעונין לעשות החלטות כשצריך, ואני תמיד מחכה עם ההחלטה עד לאחר שאני יודע מה דעתו של א' בנדון. כשרעיונותיי שונים מאלו של א', אני לא מעונין לקחת יוזמה ולחשוב בעצמי. עמוק במחשבתי אני מחזיק בדעה שאם אלך אחרי א' הדברים ילכו ללא בעיות. ולא רק אני, כמה מתרגלים שאין להם קשר ישיר עם א' נוהגים גם הם כך. מתרגל אחד אמר: "א' הוא ממש חשוב לנו, מה היינו עושים בלעדיו?". למעשה א' הוא אדם עניו מאד. המתרגלים שסביבו הם שאינם מטפלים במצב כיאות.

שמתי לב למצב הזה לפני כשלושה חודשים. שוחחתי על כך עם מספר מתרגלים, אבל לא הרבה נתנו את דעתם לעניין. לאחר שראיתי איך א' סובל מהגרדת, כמו גם מלחצים רבים אחרים שהוא חווה, הבנתי שהגיע הזמן ללבן את העניין ישירות. אם הרבה מתרגלים בקבוצת תרגול סומכים יותר מדי על מתרגל מסוים אחד או מתרגלים מסוימים, ולא מעונינים לקחת יוזמות של תיקון הפא - הרוע יתמקד ברדיפת המתרגל המסוים עליו סומכים כולם.

כשאני מביט על השנים האחרונות, נראה כאילו כמה מתרגלים בסביבתי הקרובה תמיד סבלו מבעיות אחד אחרי השני. לאחר תקופת שקט, שוב סבלו אותם מתרגלים מבעיות. א' תמיד האשים את עצמו. הגעתי להבנה שלמרות שלמתרגל עם הבעיה יש חוסרים, היותר חשוב הוא שלקבוצת התרגול שלנו היו נקודות תורפה. כשמתרגל ב' סבל מבעיות לפני זמן מה, א' לא הרגיש טוב. בהרגישו את הלחץ הגובר, א' הפך לקצת פסימי. כתוצאה, הרוע ניצל זאת ורדף אותו.

היה זה באמצעות האירוע הזה שראיתי את האנוכיות שבי. בכל פעם שפגשתי את א' תמיד סיפרתי לו על הקשיים שחוויתי, בתקווה לקבל את הבנותיו ועצתו. לפני האירוע הזה, לא תיארתי לעצמי שא' עצמו גם נזקק לעזרה ולהבנה של שאר המתרגלים. הייתה זו אחריותנו לקחת יוזמה ולדאוג לא'. כשהוא לקה בגרדת הוא ציין זאת בפני, אבל אני הייתי עסוק בקשיים שלי באותו הזמן ולא שמתי לב למה שהוא אמר. עכשיו, בראותי אותו סובל מהגרדת, אני מבין שהייתי אנוכי מדי.

אני מקווה שכל אחד מאתנו יכול להיות אחראי לדברים שאנו עושים. אנו צריכים לקחת יוזמה ולחשוב עבור קבוצתנו כמכלול, ולא להניח את הלחץ על כמה מתרגלים בודדים.