(Minghui.org)

עבור מתרגלי דאפא אחדים, ללכת לועידות דאפא של שיתוף התנסויות ופעילויות דאפא אחרות הפך לרפלקס מותנה, כמו אירוע שתוכנן מראש שהם צריכים להיות נוכחים בו. הם בקלות יכולים לשכוח להתייחס לפעילויות האלו כהזדמנויות לתקן את הפא ולהבהיר את האמת. מתרגלים רבים נסעו אלפי מיילים לועידות כי הם חשבו שיוכלו לראות את המורה, וזה בוודאי מובן; אבל, לא נראה היה שזו המטרה העיקרית של הנסיעה. לעיתים במהלך תהלוכה או תוך כדי פעילויות אחרות, כמה מתרגלים שוחחו, צחקו או הסתכלו סביבם. לפעמים במהלך פעילויות מכובדות ורציניות כמו תהלוכות ומשמרות נרות, היו כמה מתרגלים שלא יכלו להתרכז בפעילויות, ובעת שהחזיקו את השלטים קראו בספר, וכך נתנו לאנשים רגילים את הרושם שהם אדישים. היו מספר מתרגלים שאפילו צחקו או פטפטו במיתחם תצוגת העינויים, התנהגות שלא הלכה יד ביד עם מה שהתצוגה הראתה לגבי הברוטאליות של הרדיפה. כל הצדדים האלה שיקפו את השין-שינג של המתרגלים ועד כמה הם עבדו עם לבם.

כתלמידי דאפא שחיים מחוץ לסין, אנחנו לא חווינו את האכזריות שהמתרגלים בסין עומדים בה. אבל, אנחנו צריכים לדעת מה אנו עושים. המורה אמר לנו ב-"הרצאת הפא בועידת הפא באטלנטה ב-2003":

"...תלמידי הדאפא עדיין נרדפים. אתם רוצים שאני אהיה מאושר, אבל אני לא יכול להיות. כמה תלמידי דאפא נרדפים במחנות העבודה המרושעים הללו בסין ברגע זה בדיוק!"

אנחנו השתתפנו בפעילויות רבות כדי לחשוף את אכזריות הרדיפה וכדי לעתור לאנשים למען סיועם. כך שלהיות עם מצב מחשבה נכון בזמן שאנחנו מעורבים בפעילויות האלה הוא, למעשה, חלק מהמחשבות הנכונות שלנו.

כמטפחי דאפא אנחנו אולי כבר יודעים מה המתרגלים שעונו למוות השיגו. או שאנחנו אולי כבר לוקחים מאוד בקלות את החיים, מוות וסבל. אולם, אנו צריכים להתאים לחיצוניות של החברה הרגילה, כיון שאנו רוצים לעורר את הטבע הטוב של האנשים ולזכות באהדתם באמצעות הצגת האכזריות של הרדיפה. לכן, אנו צריכים באמת להציג את מה שמתרגלי דאפא צריכים להציג בחברה הזו של אנשים רגילים.

האם הפגנו את הגישה וההתנהגות המרושלת הזו כיוון שלקחנו בקלות את הרדיפה או מתוך אדישות? ניתן לבחון את זה בקלות. אם רק נוכל לדמיין שהאנשים שעונו למוות הם אנחנו, בני משפחתנו, קרובים או חברים, אז אנו יכולים לראות איך היינו מרגישים. כך אנו נדע אם יש לנו מגרעות שאנחנו צריכים להשתפר בהן, ולדעת אילו מצבי מחשבה או התנהגות צריכים להיות לנו בזמן צעדות, משמרות-נרות, ופעילויות דאפא אחרות.

בנוסף, במשך כמה עשרות השנים של תנועות פוליטיות וחינוך אתיאיסטי, המפלגה הרסה את המוסריות המסורתית, התרבות, והנימוס של החברה הסינית. רובנו חיינו בסין במשך זמן רב והבאנו אתנו את ההשפעות החזקות של החברה ההיא. אז אנחנו צריכים להיות יותר זהירים ולעשות יותר מאמצים כדי לדעת כיצד להציג את ההוד של מתרגלי דאפא, שהוא מעל זה של אנשים רגילים, בקרב החברה המערבית שמעריכה את תרבות פני השטח. בחברה מתורבתת מאמינים שדברים רבים הם דרישות מינימליות שהציבור הכיר בהן לאדם תרבותי. אדם שלא עומד היטב באמות המידה המפורטות להלן, אחרים יסתכלו עליו מלמעלה:

1. לא לדבר בקול רם במקומות ציבוריים ולא לחסום את התנועה;

2. לשמור על ניקיון השירותים לנוחות האדם הבא שנכנס אחריך;

3. לא להפיק קולות לא נעימים;

4. לחצות את הרחוב באזור המיועד ולהשמע לרמזורים;

5. להשמע לכללי הועידה ולשמור על שקט כשהדוברים נושאים את דברם;

6. במקומות ציבוריים, שמור על ילדיך בקפדנות, שלא לאפשר להם להטריד אחרים;

7. להיות נוכח בפגישות בזמן ולא לעזוב לפני שהפגישה הסתיימה רשמית.

אפשר לציין עוד רבים נוספים. עלינו תמיד להתחשב באחרים ולחשוב קודם על אחרים, ושהתנהגותנו תהיה סובלנית ומועילה לאחרים. כל מתרגל דאפא צריך לפחות לדרוש מעצמו לעמוד בדרישה הזו.

רוב האנשים הרגילים לא יקראו ספרי דאפא כדי ללמוד על הדאפא. הרושם שאנו נותנים להם יהיה הרושם שלהם מהדאפא.

ב-1999, המורה אמר:

"אתם לא מתייחסים לפרטים של כללי ההתנהגות, לא מטפחים את עצמכם, נראים מרושלים, מדברים בקול רם בלי לקחת בחשבון את הנסיבות או המקום, ולא מקדישים תשומת לב להיגיינה. כמובן, אמרתי שבזמן שאתם מטפחים אתם צריכים להתאים לאנשים הרגילים במידה מקסימלית. כתלמידים מטפחים, עליכם להשיג את זה. הבעיה הזאת לא הייתה צריכה להיות, וזה לא משהו שרציתי לדון בו. אך האם ידעתם שבגלל ההתנהגות שלכם, יש מתרגלים מערביים שחששו להצטרף כאשר הפצתם את הפא? עליכם להקדיש לזה תשומת לב עכשיו! זה לא רק עניין של התנהגות. עליכם באמת לשים לב לדברים מהבחינה הזאת. אני לא מבקש מכם להקפיד על לבוש אופנתי. עליכם להיות מודעים לתרבותיות אנושית ממש על פני השטח. אני יכול לומר לכם, המשמעות הפנימית של הדאפא למעשה מקיפה גם את מה שברמה הנמוכה ביותר. כשתחשבו על אחרים בכל מה שאתם עושים, אני חושב שתהיו מסוגלים לעשות הכול היטב (מחיאות כפיים)." ("הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב" ניו יורק מארס 1999)

למעשה, מתרגלים רבים רוצים להשתפר; אבל הם לעיתים שוכחים את הדרישות. כיון שלעיתים הם לא הקדישו תשומת לב להכרת התרבות המערבית, מנהגים, ומסורות, הם לא יודעים מה זה אומר להתנהג בצורה נאותה. לפיכך, כשהם לא הצליחו להתאים לדרישות של החברה שהם חיים בה, הם לא עמדו על הענין בזמן. אם נוכל לשחרר מעצמנו יותר, באמת ללכת בעקבות מה שהמורה דרש מאתנו, תמיד להתחשב באחרים, ולהביא בחשבון את דימוי מתרגלי הדאפא כגוף אחד, נוכל באופן טבעי לפעול היטב בדברים רבים ונוכל לעשות אותם טוב מאוד.