(Minghui.org)

שמי הוא וואנג פודונג. אני נכה, ואני רק בן שלושים. במקור אני מכפר 388, העיירה צ'אגאן, העיר דא-אן, בפרובינציית ג'ילין. כיום אני חי בכפר ג'ונג-ג'יא, בעיירה ארשילי, מחוז ג'ינג'ו, בעיר דאליאן, פרובינציית ליאונינג. כיוון שהגנתי על פאלון דאפא, המשטרה עינתה ופצעה אותי, וגרמה לי להפוך לנכה.

אני נכה מאז שעוניתי ע"י המשטרה ב-2002. מעבר לכך שנגרם לי נזק מנטלי וגופני רב, הרדיפה נגדי גם פגעה והעיקה על משפחתי וחברי, במיוחד אמי. היא כבר עברה את הסבל והזוועה כשאבי עבר עינויים בזמן המהפכה התרבותית עד שהפך נכה לצמיתות. וכעת, כנטל נוסף, הזוועות חזרו על עצמן, כשבנה הופך לנכה כתוצאה מעינויים של המשטרה, רק כיוון שתרגל פאלון דאפא. צערה והסבל שהיא עוברת קשים לתיאור.

כשהייתי בן 19 התפתח אצלי נמק בשתי עצמות הירכיים. גופי היה נוקשה ולא יכולתי לדאוג לעצמי. בגלל ההוצאות על הטיפול הרפואי שהייתי זקוק לו, משפחתי, שכבר הייתה ענייה, נעשתה אפילו יותר ענייה. היה קשה לי ללכת. כל צעד שעשיתי היה כמו חצי צעד של אדם רגיל. אבל כדי להתפרנס, הייתי צריך להוביל בקר וכבשים למרעה. לעיתים קרובות מעדתי ונפלתי ולא יכולתי לקום מהארץ עד שעובר אורח בא לעזרתי וסייע לי לעמוד. הייתי במצב קשה מאוד.

אבל אז משהו מופלא התרחש! התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998 ובריאותי השתפרה בהדרגתיות. הכאב שסבלתי ממנו נעלם, בלי שלקחתי בכלל תרופות! זה חסך למשפחתי הוצאות רפואיות רבות.

אך הטוב ביותר מכל היתרונות של תרגול פאלון דאפא היה השינוי באופי המוסרי שלי. בעבר רציתי לנקום באלו שאיימו עלי ולעגו לי בעבר, אבל אחרי שתרגלתי פאלון דאפא הבנתי את  העיקרון ש"טוב מקבל גמול טוב ורוע מקבל גמול רע", אז סילקתי את המחשבות הרעות האלה של נקמה מהתודעה שלי.

ב-20 ביולי, 1999, משטרו של ג'יאנג פתח ברדיפה אכזרית נגד פאלון דאפא. במהלך פסטיבל האביב של שנת 2000, חזרתי לעיר הולדתי והבהרתי את האמת למשפחתי ולאנשי הכפר ותליתי שלטים שאמרו, "פאלון דאפא הוא נהדר!", ו-"אמת, חמלה וסובלנות נהדרים!"

אחרי שחזרתי לעיר דאליאן כתבתי מכתב לוואנג קאי, מפקד תחנת המשטרה של העיירה צ'אגאן. שמעתי שבלהט שלו לרדוף מורה בבית ספר שתרגלה פאלון דאפא באזור שלו, הוא כפה עליה ללכת לעבודתה מדי יום במקום לרכב על אופניים. במכתב אמרתי לו שמה שהוא עשה היה לא חוקי. אבל וואנג קאי השתמש במכתבי כראיה בשביל לרדוף אותי. יחד עם עוד שוטר בשם ג'או מתחנת המשטרה של לינג'יאנג, הם נסעו מפרובינציית ג'ילין לעיר דאליאן כדי לעצור אותי. וואנג קאי חבר לאנשי תחנת המשטרה של העיר ארשילי, באיצטלת הועדה הפוליטית והמשפטית, ויחד הם באו לביתי ועצרו אותי תוך הפרה של החוקה הסינית. הם הפכו את ביתי והחרימו את ספרי הפאלון גונג שלי.

אמי ניסתה למנוע מהם לעצור אותי. מפקד המשטרה של העיירה ארשילי הפחיד ואיים עליה. הוא הונה את אמי ואמר שהם מתכוונים לתחקר אותי בתחנת המשטרה ליומיים ושהם ישחררו אותי הביתה אחר-כך. הם לא הראו לנו אף צו מעצר חוקי כשהם בזזו את ביתי ולקחו אותי.

התנגדתי כשהשוטרים ניסו להושיב אותי במכונית, כך שהם השתמשו בכוח ודחקו אותי לתא המטען! זה היה מאוד לא נוח. נפצעתי ברגל ממעדר קטן מספר ימים לפני-כן, והיא עדיין דיממה והוציאה מוגלה. אמי הראתה להם את הפצעים שלי וניסתה לעורר את מצפון השוטרים, אך זה לא הטריד אותם בכלל. הם לקחו אותי כל הדרך מהעיר דאליאן בפרובינציית ליאונינג לכלא העיר דא-אן בפרובינציית ג'ילין. בסופו של דבר עלינו על הרכבת. על הרכבת איבדתי את ההכרה. וואנג קאי דחף אותי מתחת למושב. התחוור לי משיחתם שהסיבה האמיתית שנעצרתי הייתה כדי שהם יקבלו קידום. וואנג קאי התעלם מכך שאנחנו קרובים.

נכלאתי באופן בלתי חוקי בכלא העיר דא-אן בפרובינציית ג'ילין ליותר מחודשיים. התנאים המוזנחים בכלא החמירו את מצבה של רגלי והיא החלה לפתח רקב. המיטה בכלא הייתה נמוכה מאוד, לכן לא יכולתי לקום מהמיטה. זה היה כמו עינוי. נאבקתי וחייתי בחודשיים הללו בחברתם של שותפי גסי הלשון לתא. אז, בריאותי לפתע התדרדרה. שתי רגלי התנפחו, מה שגרם לי כאב רב בזמן הליכה. רשויות הכלא לא רצו לקחת אחריות, אז הם גזרו עלי שלוש שנים במחנה עבודה, במקום אחר כך שהם לא יהיו אחראים למצבי. מישהו אחר חתם על גזר הדין שלי באשמה של "הפרעה לסדר הציבורי". איך אדם פצוע כמוני, עם קשיי הליכה, יכול לעשות משהו "להפריע לסדר הציבורי"?

השוטרים השאירו אותי בבית של קרוב. נשארתי שם למספר ימים לפני שניסיתי לחזור הביתה לעיר דאליאן. כשנאבקתי ללכת בתחנת הרכבת של דא-אן לפני שהרכבת הגיעה, אישה שאלה אותי מה קרה. אמרתי לה שכיוון שאני מתרגל פאלון גונג והולך בעקבות העיקרון של "אמת, חמלה וסובלנות", להיות אדם טוב, נעצרתי ונפגעתי במידה כזו. בזמן שהבהרתי את האמת, שני שוטרים סמויים שמעו את השיחה ועצרו אותי. הם לקחו אותי למשרד המשטרה של תחנת הרכבת ואחר כך שלחו אותי לתחנת המשטרה של צפון דא-אן. רגלי כבר כאבו מאוד אז ובקושי יכולתי ללכת. אבל זה לא הטריד את השוטרים כלל, כי עבור כל מתרגל פאלון גונג שנעצר, הם מקבלים בונוס של 1000 יואן(1). ברשומות החקירה של תחנת המשטרה של צפון דא-אן מצאתי מילים שמתארות אותי כ"פושע". קרעתי את הרשומות, כי אני לא פושע וגם לא אשם באף פשע. בתגובה, השוטרים הכו אותי קשות, והשתמשו במגבת רטובה כדי לגרום לפגיעות פנימיות בלי להשאיר סימנים או חבורות על גופי. הם גם טלפנו לשוטרים מתחנת המשטרה  של לינג'יאנג ושוב כלאו אותי באופן לא חוקי בכלא של דא-אן לשבועיים. בריאותי הידרדרה עוד יותר. הכלא לא רצה לקחת עלי כל אחריות בגלל מצבי הגופני המדרדר ולכן אפשרו לי ללכת הביתה. שני קצינים מתחנת המשטרה של לינג'יאנג הושיבו אותי על הרכבת, אמרו כמה מילים למשטרת הרכבת ועזבו. כעת חזרתי לביתי לעיר דאליאן בפרובינצייית ליאונינג.

אני אזרח סיני שומר חוק. אמרתי את האמת על פאלון דאפא, תוך שימוש בזכויותיי החוקתיות. נרדפתי ללא סיבה הגיונית, ובגלל ההתעללות הקשה תחת הרדיפה, נעשיתי נכה. אני מאשים את משטר ג'יאנג: מאשים אותם באכזריות מנטלית ופיזית פראית תחת הרדיפה, ואני רואה אותם אחראים לכאב ולסבל שמשפחתי צריכה לשאת בגלל מה שעברתי. אני מבקש מאנשים ברחבי העולם להצטרף אלי כדי לעזור לעצור את הרדיפה הזו.

(מר פודונג לא יכול לכתוב. כתבה זו נאמרה בעל-פה על ידו ונכתבה בידי אחרים בשמו.)יחידות אחראיות:תחנת המשטרה של העיירה צ'אגאן בעיר דא-אן, פרובינציית ג'יליןכלא העיר דא-אן, פרובינציית ג'יליןתחנת המשטרה של תחנת הרכבת של העיר דא-אן והשוטרים הסמויים שלהתחנת המשטרה של צפון דא-אן, בעיר דא-אן, פרובינציית ג'ילין

אנשים אחראים:וואנג קאי, המפקד לשעבר של תחנת המשטרה של דא-אןג'יאנג צ'ון-שנג, המפקח של העיירה צ'אגאן, בעיר דא-אן, פרובינציית ג'ילין. האיש הזה איים על קרוב של מר וואנג פודונג, כדי להכריח אותם להגיד לו היכן גר מר וואנג בעיר דאליאן, פרובינציית ליאונינג.המפקח בשנת 2002 של תחנת המשטרה של לינג'יאנג בעיר דא-אן, פרובינציית ג'ילין והקצין ג'או. ג'או הביע חרטה על מעשיו, לכן אני השמטתי את שמו הפרטי.המפקח בשנת 2002 של תחנת המשטרה של העיירה ארשילי, מחוז ג'ינג'ו בעיר דאליאן, פרובינציית ליאונינג(1)יואן: המטבע הסיני; 500 יואן זו המשכורת הממוצעת של עובד בעיר בסין.