(Minghui.org)

הייתי בודהיסט "חילוני" (שאיננו מטפח בתוך מקדש – המת') במשך 36 שנים. אני מבין היום שמשך כל 36 השנים האלה לא חיפשתי רק מזון-רוחני, אלא באמת קיוויתי למצוא דרך לתרגל טיפוח אמיתי. איך שלא יהיה, מחשבתי הוכתמה בכל כך הרבה מהאינטרסים הרגילים בחברה החומרנית. אפילו אלו שבאו מחוגים דתיים ושיטות טיפוח תרמו לכך. לבסוף איבדתי את טבעי האמיתי, אבל שמרתי על הכבוד שהיה לי כלפי אלוהויות ומעולם לא ויתרתי על התקווה לטפח ולחזור לשמיים. לאחר תריסר שנים לא שיפרתי בהרבה את השין-שינג (טבע הלב, המוסריות) שלי. נהפוך, היו לי שאלות רבות.

יום אחד, כשהרהרתי על שנות הטיפוח שלי כבודהיסט חילוני בתריסר השנים האחרונות, אחד מקרובי המשפחה שלי ביקר אצלי. הוא סיפר לי שפאלון דאפא גם היא שיטה לטיפוח בודהא, ושהחוק הבסיסי של היקום הוא "אמת, חמלה וסובלנות". הוא גם הסביר למה קשה לבודהיזם של סוף הדהרמה לאפשר הצלה לאנשים, ולמה אדם בעצם לא שיפר את השין-שינג לאחר שטיפח זמן כה ארוך, ועוד כהנה וכהנה פניני חוכמה. הוא גם הביא לי עותק של "ג'ואן פאלון".

לאחר שהוא עזב, פתחתי את "ג'ואן פאלון" וקראתי אותו בנשימה עצורה ללא הפסקה. לאחר שקראתי את תשע ההרצאות, כל השאלות שהיו לי – נענו. הרגשתי שכל משפט בספר היה אמת. לומר לאנשים לטפח את טבע הלב, לעזוב את כל המחשבות של תהילה אישית ואינטרסים, ולא להיאבק עם העולם – זה פא אמיתי באסכולת הבודהא!

מאז ואילך התמקדתי בטיפוח בפאלון דאפא. לא יכולתי לקרוא הרבה. בהתחלה בקושי יכולתי לקרוא את "ג'ואן פאלון". אבל כשקראתי הרגשתי ממש טוב. המשכתי ללמוד אותו שוב ושוב. זמן קצר לאחר מכן יכולתי לקרוא את כל מאמרי המורה ויכולתי לקרוא בקלות את המאמרים באתר האינטרנט בסינית.

במהלך לימוד הפא ותרגול התרגילים, האמנתי יותר במאסטר ובדאפא. המאסטר העניק לי חיים מחודשים. מתוך הפא הגעתי להבנה שבודהיסטים בתקופת סוף הדהרמה אינם יכולים להציל אנשים.

"בתקופת סוף הדהרמה יהיה לנזירים במקדשים קשה להציל את עצמם, שלא לדבר על הצעת הצלה לאחרים" ("ג'ואן פאלון").

מאז התחלתי לטפח בדאפא האמנתי שהדאפא עצום. רציתי להפיץ את הפא לאנשים שקשורים לדתות, להבהיר להם את האמת, ולהציע הצלה לאנשים. גם אחרי 20 ביולי 1999, תאריך תחילת הרדיפה, לא השתניתי, למרות שהמצב השתנה. המשכתי להפיץ את הפא לאנשים דתיים שהכרתי בעבר.

כשקבוצתו של ג'יאנג השמיצה בפראות את הדאפא, שלחתי תקלטורים ומידע להבהיר את האמת לבודהיסטים, גם לאלו שהם בודהיסטים חילוניים. אנשים דתיים רבים ובודהיסטים חילוניים אינם מטפחים פאלון גונג, וחלקם אף נקטו בגישה של שלילת הפאלון גונג. שמרתי על לב של חמלה וסובלנות, ודנתי עמם בעדינות ובגובה העיניים על נושא הטיפוח. הסברתי את הבנתי לגבי הפאלון דאפא, אבל אף פעם לא נאבקתי בהם כאילו הייתי נעלה מהם. כיבדתי את טיפוח הבודהא שלהם ואת החיפוש שלהם אחרי האלוהות. עודדתי אותם ללמוד יותר עקרונות של הפאלון גונג ואיפשרתי להם לדעת שפאלון דאפא הוא עצום.

כל מיני אגדות בחוגי הדת והטיפוח-תרגול התרבו בסוף המאה שעברה. אנשים יכלו לראות שכבר אין בודהות אמיתיים במקדשים. השתמשתי בנסיוני האישי לשוחח על מה אומרות האגדות בחוגי הדת והטיפוח-תרגול, ואמרתי להם בבירור שהמאסטר בא להציל אנשים.

בדברי על הרדיפה שעברו הדת הנוצרית והדת הבודהיסטית הקדומה, סיפרתי מה שקרה באמת בתקרית ה"ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן. סיפרתי על המצוקות שעבר ישו, על נשיאת סבל תוך סובלנות, על כך שהבודהיסטים מדגישים את חולשת העם הסיני שהיא התוצאה של איבוד חוש הצדק והמצפון שלהם במאה האחרונה. בעדינות הסבתי את תשומת ליבם לכך שהתנהגותם המעוותת של הכוחות הישנים ביקום גרמה להתדרדרות מוסרית בעולם. הדגשתי שהפאלון גונג לא רוסק למרות שהוא עמד מול קבוצת עבריינים שתימרנה מכבש ענקי של רדיפה. במקום זאת הפאלון גונג התנגד לרדיפה ללא אלימות כלל בשנים אלו. סיפרתי על מספר המתרגלים שעונו למוות ועל אלה שנגזרה עליהם באופן בלתי חוקי כליאה במחנות עבודה. סיפרתי על הערמומיות והאומללות של הרדיפה, ולעומתה על חמלתם של מתרגלי הפאלון גונג שיצאו להבהיר את האמת. סיפרתי איך הדאפא מופץ ברחבי העולם, והבהרתי שהטירוף של קבוצת הרודפים היא זמנית ושטחית, ושהצדק יסלק את הרוע במהרה, וכל אלה שרדפו אמונות נכונות לאור כל ההיסטוריה מעולם לא הצליחו בכך!

הבהרתי את האמת גם לאנשים שאינם דתיים ושליבם טוב, ותמיד במפגשי היומיומיים דיברתי מתוך התייחסות תיקון הפא. הבנתי שכל מילה וכל התנהגות שלי יש להן קיום חומרי במרחב אחר והן יכולות להשפיע על חיים במימדים אחרים. לכן על כל דבר בדרכי ועל כל הדברים שאני נושא עמי להיות מטוהרים באנרגיה אמיתית. אם היו לי יותר מדי מושגים אנושיים, הייתי מפסיד יותר הזדמנויות לעזור לאנשים לתקן עצמם. בצד הדיבור שלנו, החמלה והעוצמה שלנו משפיעים על כל דבר בדרכנו.

בתקופה בה התחלתי בהבהרת האמת, הראיתי לקרוב משפחה את ה-vcd "הסיפור האמיתי", וכל פעם שהסרט הגיע לתקרית ה"הצתה העצמית" בכיכר טיאננמן, הוא היה מדלג עליו. שלוש פעמים הרצתי את הסרט בכל פעם הוא דילג. בדקתי את המכשיר ולא מצאתי שום בעיה. שמעתי גם ממתרגלים אחרים שלא הצליחו לראות את הקטע הספציפי הזה, והחזירו את ה-vcd.

הבנתי לפתע שזה לא מקרי. הרבה פעמים כשהבהרתי את האמת לאנשים דתיים, הרגשתי בבירור שחלקם חווים הפרעות ממימדים אחרים במהלך קבלתם את הפא. הפרעות אלו היו אף חזקות יותר מאלו שחווים האנשים שאינם דתיים. מיד התמקדתי בשליחת מחשבות נכונות. יכולתי לחוש את תמיכת ה-vcd. הקטע של ה"הצתה העצמית" הוקרן ללא מעצור. בכל פעם שאיבדתי עירנות והרגשתי שהקשר שלי עם ה-vcd נחלש – הסרט היה מדלג! הרצתי אותו שוב תוך שליחת מחשבות נכונות שיקיפו את כל המרחב. שמרתי על מחשבה נכונה מבלי להוריד עירנות, והפעם הסרט לא דילג אף פעם.

מאז ואילך חידשתי את הבנתי לגבי מידע הבהרת האמת. בכל פעם שאני נוטל חומר להבהרת האמת, אני נוהג בו כבאלוהות המתקנת את הפא. אני מחבר את השדה שלי עם השדה שלו. כשאני משאיר אותו או מוסר למישהו, אני מגדיל את המחשבות הנכונות לסילוק ההפרעות ממימדים שונים באותו מקום ולגבי אותו אדם. ואחר כך, במשך ימים, אני ממשיך ותומך באלוהות זו במחשבות נכונות כך שהיא תוכל למלא את תפקידה הנעלה.

מתישהו מאוחר יותר הבנתי שפיתחתי יכולת על טבעית שמחברת את האנרגיה שלי עם המידע להבהרת האמת. כשחילקתי חומר מידע, היכולת העל טבעית היתה מתפקדת בעצמה.

מתרגל באתר הפקת חומרי מידע של פאלון דאפא אמר לי שבהתחלה הוא יכול היה לחוש שהמחשב שלו פלט לכיוונו דברים רעים כשהוא עבד בו, ועשה לו בעיות. לפעמים הבעיות במחשב היו מבזבזות לו הרבה זמן. לאחר תקופה של לימוד הפא, מחשבות נכונות ופעולות נכונות, הוא תיקן מצב זה באמצעות טיפוח שקדני. המחשב אז שיתף פעולה היטב. לפעמים, כשלא היה לו ג'ו-אי-שה חזק (מודעות), יישויות רעות היו לוחצות על המחשב לעשות לו בעיות. בטיפוח שקדני הוא היה מסוגל לחזק את הג'ו-אי-שה. להבנתי, המחשב שהיו לו כל מיני בעיות, הפך לאלוהות נכונה בעלת כוחות עצומים.

בשנת 2000, כשהרוע השתולל, מספר מתרגלים התכנסו לשיתוף התנסויות. לעשות זאת היה צורך בתהליך של טיפוח אמיתי, וויתור על ההחזקה לפחד, וסילוק כל המחשבות הלא-נכונות, התנהגויות ומושגים במוחנו. יותר מתריסר מתרגלים התאספו יחדיו. היו שם מחשבות נכונות והיו מושגים אנושיים. בתחילת השיתוף, כמה מתרגלים לא יכלו שלא לשים לב למה שקורה מחוץ לחדר. קולות של צעדים הציפו פחד והחזקות אחרות. כשהם ראו שמתרגלים אחרים אינם מוטרדים מקולות מבחוץ, מתרגלים אלו הבחינו בהחזקה שלהם. נטמעים בתוך השדה החזק של הפא האמיתי במשך הפגישה, הפחד והחזקות אנושיות שונות שהתחבאו בהם – סולקו. בחלק האחרון של השיתוף, הם לא הרגישו אי-נוחות. שדה האנרגיה של המתרגלים כבר הגיע לרמה וליכולות על-טבעיות, כך שאפילו למול רוע היה להם רצון חזק ויכולת להמם את השוטרים ולסלק את הרוע.

כמה מאלו שרק נשארים בבית ללמוד את הפא מסוגלים לבלות שש-שבע שעות כל יום בלימוד ותרגול התרגילים. אבל הם לא יוצאים להבהיר את האמת. או שהשין-שינג (טבע הלב) שלהם אינו משתפר גם אחרי זמן ארוך. למה? הפא מדגיש את ההבדל בין טיפוח אישי לטיפוח של תקופת תיקון הפא. הבנתי האישית היא שאלו שנשארים בבית ללמוד את הפא למדו את הפא, אבל לא עמדו בדרישות שהמאסטר נתן. איך זה יכול להיחשב טיפוח אמיתי? האין הם לומדים את הפא עם רדיפה? הם רואים שהרודפים משמיצים את הדאפא ואת המאסטר ורודפים את תלמידי הדאפא, ועדיין אינם יוצאים לאמת את הפא, איך זה יכול להיות רחום? לא לרצות לוותר על מושגיהם האנושיים, לחשוש מהכאב שבסילוק החומר הרע ע"י הדאפא – האם זו סובלנות?

אנו מבטיחים למאסטר: לא משנה איזה קושי נפגוש, נהיה מסוגלים למקם היטב את בסיס תיקון הפא, לעשות היטב את שלושת הדברים. נטפח בהתמדה יחדיו, ולא נכזיב את השם תלמידי דאפא.