(Minghui.org)

פטירתו של מזכיר המדינה הקודם של סין, ג’או זיאנג, מהווה מטרד לדיקטטורה הקומוניסטית וגורמת למפלגה נקיטת צעדים להתמודדות עם המצב. משטרת האינטרנט קיבלה הוראה להסיר בזריזות כל הודעה שיש בה אזכור של ג’או, ואבל פומבי נאסר. בנוסף לכך המפלגה מתכוננת ל"נקיטת אמצעים חריפים נגד האנטי-מהפכנים".

14 בנובמבר, 2004 - חברי הפאלון גונג בשביתת שבת מחוץ למרכז האומנויות של הונג קונג, מוחים על הרדיפה המתמשכת של הקבוצה בסין. המפלגה הקומוניסטית הסינית החלה בעוד מסע תעמולה להשמצת פאלון גונג כדי להסית את תשומת הלב מפטירתו של ג’או זי-יאנג. aurent Fievet/AFP/Getty Images

זה ברור שדיקטטורת המפלגה-האחת "למדה את לקחיה" מתנועות הרביעי-במאי והסטודנטים של 1989, ובקביעות "הגבירה את כוח שליטתה הפוליטית". אולם נראה שהאמצעים האלה אינם מספיקים לבוסים של המפלגה, כיוון שתרומתו הגדולה של מזכיר המדינה, וכמו כן משטר הטרור הקומוניסטי, הם עדיין נושאים שאנשים דנים בהם. אז כפי שהיה צפוי, המפלגה הקומוניסטית הסינית מתחילה במסע תעמולה חדש ואינה חוסכת במאמצים להשמיץ את פאלון גונג. הם חוזרים שוב על התרמית הישנה של "תקרית ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן" כדי למקם את "חשיפת וגינוי הפאלון גונג" באור הזרקורים הלאומי.

על ידי המשחק הפוליטי הזה, המפלגה מצפה להסיט את תשומת הלב של האומה מפטירתו של ג’או ומכל השפעה שלה. היא פשוט משתמשת בטריק הרגיל שלה: בכל פעם שהיא חשה שכוחה הפוליטי מאוים, היא מנסה להצית רגשות "נגד עצמאותה של טייוואן" בין האזרחים כדי להסיט את תשומת הלב של העם. הטקטיקה הזו היתה די יעילה בעבר. אבל זה לא הועיל כשהמפלגה קידמה "חוק נגד ניתוק יחסים". כך שהמפלגה החליטה למצוא שעיר אחר לעזאזל וכך הובא ה"פאלון גונג", נושא שמאז ומעולם שימש למטרה הזו, שוב לאור הזרקורים.

בחינה של כל "פורטלי האינטרנט המסחריים" תגלה שכל אתרי האינטרנט האלה הם פשוט אומרי-דברה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. בדיוק קראתי מאמר מסינה ניוז בו נכתב: "כתבים סינים וזרים ניהלו ראיון עם משתתפי הפאלון גונג מתקרית ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן". כשלחצתי על הקישור, מספר עצום של דיווחים על פאלון גונג הופיע על המסך. ביניהם היו מאמרים שהתפרסמו לפני שנה, ואלה שנבדו לאחרונה כדי לשכך את משבר "זיאנג". המאמרים היו "דיווחים" על ה"שחקנים" שאומנו על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית לשחק "קורבנות" פאלון גונג. בנוסף לכך, כל אחד מהמאמרים האלה ציטט את ה"שחקנים" אומרים: "תודה לממשלה שעזרה לי להתנתק מפאלון גונג".

אבל המפלגה לא הסתפקה בזה. כדי להוסיף אמינות לדיווחים, היא גם אפשרה לכתבים מהונג- קונג וארה"ב להצטרף לראיונות. אולם לא ראינו כל שאלה שנשאלה על ידי כתבים זרים, או תגובות מה"קורבנות". אחרי התמ"ג (תוצר מקומי גולמי*), ההון הפוליטי הרב ביותר בו יכולה המפלגה הקומוניסטית הסינית להשתמש הוא השקרים על פאלון גונג. ביום השלישי אחרי פטירתו של זיאנג, החלו להופיע כתבות ש"חושפות ומגנות את פאלון גונג". זו העמדה ששני המנהיגים, הו ווון, בחרו אחרי מותו של זיאנג. בנוגע לאלה שעדיין מקווים שהדור החמישי של הקומוניזם הדיקטטורי יעשה צדק עם זיאנג, תמהנו מה הם חושבים על האפשרות כעת.

זיאנג נפטר כשפסטיבל האביב ממשמש ובא. תזמון לא מוצלח לקומוניזם הדיקטטורי. בימים אלה היה גינוי בכל רחבי במדינה על עלית מחירי הנסיעה ברכבת. אם הממשלה תמשיך לשמור על שתיקה בנוגע לפטירתו של זיאנג, זה עלול ליצור טינה עוד יותר גדולה  בלב האזרחים. אבל, נושא העלאת מחירי הנסיעה הוא ככלות הכל שונה מזה של פאלון גונג, כיוון שהדיקטטורה עדיין יכולה להשתמש ב"פאלון גונג" כאמתלה שלה לזכות ב"מרווח נשימה", בעוד שהעלאת המחירים היא פשוט גזילת כסף מכיסי האנשים.

בשעה שהתסיסה יוצאת מכלל שליטה, נשלח נציג כדי לנסות ולשכנע את הציבור שהעלאת המחירים היא הכרחית. לרוע המזל, הוא אמר לאנשים שהעלאת המחירים נגרמה על ידי כוחות השוק, ולא "בזיזת בית בוער" (ביטוי סיני), והוסיף שגם מחירי הטיסות עומדים לעלות בקרוב.

כנראה שהדיקטטורה הקומוניסטית שכחה עובדה: שירות הרכבות משמש בעיקר את הפועלים שנמצאים בתחתית החברה הסינית. שירותי הטיסה הם בעיקר לאנשים במצב טוב יותר. לפועלים האלה, העלאת מחיר הנסיעה ברכבת היא ללא ספק "הכאת אדם בהיותו בשפל המדרגה". האם זו לא עוד דרך לנצלם? התירוץ של לאפשר לכוח השוק לווסת את עצמו הוא מסוג התירוצים בהם ישתמשו הבוסים של המפלגה. מהו הטבע האמיתי של "וויסות כוח השוק" תחת הדיקטטורה הקומוניסטית? כלום, פרט להנמכת עלויות עצומות של ייצור על ידי עבודה זולה. אותו הדבר נכון לגבי תעשיית הרכבות, שעודנה מונופול שמוחזק על ידי המפלגה הקומוניסטית. אבל כוחו של המונופול לא לייצר רווח. הוא יכול רק להרוויח במהלך התקופות העמוסות ביותר כמו למשל במהלך פסטיבל האביב או חגים ציבוריים אחרים, ובזמנים אחרים על ידי סיפוק שירות וציוד נחותים בדרגתם כדי לחסוך בעלויות התחבורה.

הבעיות החברתיות תחת הדיקטטורה הקומוניסטית הן עצומות. בכל יום שהדיקטטורה נמשכת, העול שעל כתפי האנשים הופך כבד יותר.