(Minghui.org)
תביעות משפטיות שהוגשו מחוץ לסין נגד בכירים במק"ס, הפכו להיבט חשוב של מתרגלי פאלון גונג במאמציהם להתנגד לרדיפה.
עד יוני 2005 הוגשו 47 תביעות כאלה. הנתבעים הם בכירים במק"ס כולל ג'יאנג זמין, לואו גאן, ליו ג'ינג, ג'ואו יונג-קנג, זנג צ'ינג-הונג ולי לאן-צ'ינג. 35 עורכי דין ויועצים מ- 29 מדינות מייצגים את התביעה, שהפכה לתביעה הייצוגית הבינלאומית הגדולה ביותר בנושא התעללות בבני אדם וזכויותיהם מאז מלחמת העולם השניה.
ישנם אנשים שישאלו בוודאי: "מיד עם הגשת התביעה הנתבע יברח חזרה לסין, מה אם כן ניתן לעשות לנתבעים? מה התועלת לתבוע אותם?"
כאשר הו ג'ינטאו ביקר בארה"ב וקנדה ב- 2005, שר המסחר בו שילאי התכוון למעשה במקור להצטרף גם כן כחבר במשלחת. אך כיוון שהוגשה נגדו תביעה שנה קודם לכן כשליווה את סגן הנשיא ווי יי בביקורו בארה"ב, מתרגלי פאלון גונג פנו בבקשה לאסור את כניסתו לארה"ב. בסופו של דבר בו שילאי לא הגיע עם הו. מי ירצה להביא עמו אדם שהוגשה נגדו תביעה פלילית. מי ירצה ליווי מאדם שיסיט את זרקורי המדיה ממנו כיו"ר? כשר מסחר ללא יכולת יציאה מסין, וחוסר אפשרות לנהל משא ומתן פנים אל פנים, למרות היותו בשיאו, האם לאדם כזה יש עתיד פוליטי?
לתביעות המשפטיות מחוץ לסין יש אפקט חזק מאוד בריסון בכירי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) שלא ידעו גבול ברדיפה. למעשה את הבכירים במפלגה שהלכו בעקבות ג'יאנג וחבורתו בנושא הרדיפה, לא מעניין דבר מלבד מעמדם, העלאה בדרגה, אינטרסים אישיים, גידול ילדיהם, נסיעות לחו"ל, עושר ודאגה לעתידם כשיפרשו. רבים מהם מושחתים, מקבלים שוחד ומועלים בכספי ציבור. הם חולמים להעביר את כספם לחו"ל, עושים מאמצים לשלוח את ילדיהם לארצות זרות, אליהן יוכלו לפרוש בעתיד. הם תמיד מחפשים נסיעות מחוץ לסין כדי לעשות כסף ולפאר את הרזומה הפוליטי שלהם.
אולם, עם הגשת התביעות של עינויים, רצח עם ופשעים נגד האנושות, הם אינם מעיזים לעזוב את סין. העתיד הפוליטי שלהם מוגבל. למרות היותם מוגנים כרגע ע"י ג'יאנג וחבורתו, המצב עלול להשתנות. כל אלה שהוגשו נגדם כתבי אישום, מצבם הפוליטי מתדרדר, והם אינם יכולים להעביר את הונם מחוץ לסין. זוהי האזהרה הטובה ביותר כנגד הבכירים המשתתפים ברדיפה כדי לעשות בה הון פוליטי.
גם ג'או ג'יפיי, סגן מנהל משרד המשטרה בפרובינצית הוביי, וגם בו שילאי, שר המסחר - שניהם קיבלו צו זימון למשפט כשביקרו בארה"ב.
הגשת הצו לג'יאנג זמין הייתה יותר דרמטית. ג'יאנג נתבע לדין בביקורו בשיקאגו באוקטובר 2002. אולם המק"ס הכחישה נמרצות את המקרה. התובע השתמש בשירותי משלוחים של FedEx כדי למסור את צו הזימון בסין. זה הגיע בתחילה למשרד החוץ מה שיצר דילמה לשר החוץ הסיני. הם לא יכלו להכחיש מציאותו של אדם כזה אך מאידך לא יכלו לחתום שקיבלו את הצו. הם גילגלו זאת הלאה למשרדו של זמין בג'ונג-נאן-האי. יואנג ממשרדו של ג'יאנג חתם על קבלת הצו, מה שהפך את הקבלה לעדות משפטית חשובה בתהליך התביעה.
תגובות הנתבעים ממחישות למעשה את כוחן של התביעות.
ג'יאנג השתמש בערוצי תקשורת דיפלומטיים כדי לומר לממשלת ארה"ב וממשלות אחרות שהם מוכנים להתפשר על כל דבר כדי לעצור את התביעות מלהתבצע. כשג'או ג'יפיי קיבל לידיו את הזימון בבית מלון במנהטן בו שהה באותו זמן, הוא שינה את תוכניותיו וחזר מייד לסין. צ'ן ג'ילי שרת החינוך לשעבר ומעריצתו של ג'יאנג, היתה הראשונה שהופיעה בבית משפט בטנזניה, שם קיבלה את צו הזימון ולא ראתה סיבה למנוסה. סו רונג, סגן מזכירות המק"ס בפרובינציית ג'ילין, קיבל את הזימון שלו בביקורו בזמביה. אחרי כעשרה ימים של מנוסה ממשטרת זמביה, הצליח לברוח לדרום אפריקה ומשם לסין.
כל תביעה היא כמו מקל המרביץ בראשם של הנתבעים. זהו דלי מים לכיבוי הלהבות של הרדיפה.
המק"ס שהתרגלה להרוג ולרדוף אנשים רק מתוך קפריזה חשבה שאף אחד לא יכול לה. אך עם קבלת הערכים האוניברסליים האנושיים בעולם כדבר ברור, ועם הקשרים הקיימים בין מדינות, העם הסיני לומד להשתמש בצדק ובחוקים הבינלאומיים ככלי מלא כוח, כדי לרסן את העריצות של המק"ס.
אגודת פאלון דאפא העולמית פרסמה הודעה ב- 9 לאוקטובר 2005, בה נקבע שכל מי שיסרב לעשות את המעשה הנכון וימשיך ללכת בעקבות מדיניות הרדיפה של ג'יאנג ומשטרו המנוול, יוענש חמורות כמנציח הרדיפה הבלתי נסלחת. "ברגע היסטורי קריטי זה, אגודת הפאלון דאפא הכריזה על הודעה מיוחדת: "מהיום ואילך, מתרגלי פאלון דאפא מחוץ לסין יגישו תביעות אזרחיות ופליליות נגד כל הפקידים הרשמים החשובים בממשלה או במק"ס, שמשתתפים או ממשיכים ליישם את הרדיפה נגד הפאלון גונג, וכתוצאה מכך מבצעים פשעים חדשים, בנוסף לאלה שכבר בוצעו נגד הפאלון גונג”.
המטרה האולטימטיבית של התביעות המשפטיות שהגישו מתרגלי פאלון גונג היא הפסקת הרדיפה. מצד אחד תביעות אלה משרתות את המטרה להביא את הרדיפה הכמעט סודית, לידיעת הקהילה הבינלאומית ולהשתמש בכוחה, בריסון הברוטאליות של המק"ס והענשת הפושעים באמצעות חוקים בינלאומיים. מצד שני, התביעות המשפטיות שולחות אזהרה לכל אותם בכירים בשלטון שהשתתפו ברדיפה, ובו בזמן ניתנת להם בכל זאת ההזדמנות לכפר ולהשלים בהכרת טעויותיהם; בנוסף, התביעות מעודדות את אותם בעלי הלב האדיב שמאמינים בכוחו של הצדק.