(Minghui.org)

ג'אנג ג'או-פיי ואישתו הם מתרגלי פאלון גונג. במהלך השנים בהן שהו בסינגפור כשהיו סטודנטים, ולאחר מכן בתקופה שעבדו שם, הם היו עדים להרחבת הרדיפה של המק"ס נגדהפאלון גונג אל מעבר לים. בעזרת הממשלה הקנדית הם הגיעו בסופו של דבר בבטחה לטורונטו.

ג'אנג ג'או-פיי ואשתו בטורונטו

ביולי 1999, ג'אנג ג'או-פיי קיבל סיוע כספי מממשלת סינגפור והתקבל לאוניברסיטה הטכנולוגית נאן-יאנג. במקביל הוא חתם על חוזה עם משרד החינוך הסינגפורי שלאחר סיום לימודיו הוא יעבוד בסינגפור במשך שלוש שנים.

ב-20 ליולי 1999, המק"ס החלה ברדיפתה הערמומית נגד הפאלון גונג בסין. בקמפוס בסינגפור, בזמן שתעמולת המק"ס שודרה בקמפוס ותקפה את הפאלון גונג, ג'אנג ג'או-פיי נכנס לאינטרנט והחל לקרוא על הפאלון גונג. לבסוף הוא החליט לתרגל פאלון גונג.

בכל אופן, רדיפת המק"ס נגד הפאלון גונג אינה מתרחשת רק בסין. המק"ס מנסה ככל יכולתה להרחיב את הרדיפה מעבר לגבולותיה בכל מיני אמצעים. עם הלחץ מהמק"ס והבטחותיהן להעניק הטבות שונות, רשויות סינגפור החלו ליישם מדיניות המגבילה את פעילויות הפאלון גונג ואף רודפת את מטפחיה. המטפחים נתקלו באפליה. פעילויות רגילות הוטרדו או נאסרו. המשטרה המשיכה בפיקוח בלתי רגיל אחר הפאלון גונג. לעיתים קרובות סורבו בקשות של מתרגלים לאישורים. בקשות של מטפחים לתושבות קבע או אזרחות נדחו או סורבו. מטפחים אינם רשאים להשתמש במתקנים ציבוריים. גרוע יותר, מטפחים נעצרים באופן בלתי חוקי תחת האשמות שווא ונמצאים "אשמים" בבתי משפט. כדי לזרות מלח על הפצעים, גם כלי התקשורת לא דיווחו בצורה הוגנת על המקרים הללו.

ב-21 לדצמבר 2000, מספר מטפחים סינגפורים התאספו בפארק "מאגר מק-ריטשי" כדי להתאבל על 107 מטפחים שמתו בסין בעקבות הרדיפה. משטרת סינגפור החלה להתערב באופן בלתי הגיוני ועצרה מספר מטפחים. ג'אנג ג'או-פיי היה אחד מהם.

"באופן בלתי צפוי משרד החינוך ביטל את המילגה שלי", אמר ג'אנג ג'או-פיי. "הייתי חייב לבקש עזרה מהורי בסין ונאלצתי לקבל הלוואת סטודנט בנקאית. חוזה העבודה בסינגפור למשך 3 שנים לאחר סיום הלימודים היה עדיין בתוקף".

ביוני 2004, ג'אנג ג'או-פיי סיים את לימודיו באוניברסיטה הטכנולוגית נאן-יאנג. בפברואר 2005, הוא קיבל הצעת עבודה מ"קומפקס", חברה סינגפורית.

"על-פי המוסכמות, סטודנטים כמוני אשר חתומים על חוזה עם משרד החינוך היו מקבלים מכתב הזמנה ממשרד ההגירה בערך עם סיום הלימודים, כדי לאשר תושבות קבע. כאשר מקבלים מעמד של תושב קבע אין כל מגבלה לאשרת עבודה. מעולם לא קיבלתי מכתב כזה".

בסוף פברואר, ג'אנג ג'או-פיי הלך למשרד ההגירה באופן אישי כדי לשאול על המכתב. במשרד ההגירה אמרו שיחזרו אליו כעבור חודש. מאחר והחברה ששכרה אותו הייתה צריכה אותו ממש בדחיפות, ג'אנג ג'או-פיי הלך שוב למשרד ההגירה בימים הראשונים של חודש מרץ, וביקש לזרז את התהליך. משרד ההגירה הסכים לחזור אליו לאחר שבועיים. ב-19 למרץ, ג'אנג ג'או-פיי שוב הלך לברר לגבי המצב לאחר שלא קיבל כל תגובה. הם אמרו לו שמכתב התגובה נשלח אך לכתובת ישנה.

ג'אנג ג'או-פיי אמר: "מייד באותו יום הלכתי לכתובתי הקודמת ושאלתי לגבי המכתב ממשרד ההגירה. שום מכתב לא הגיע. במהלך השבוע שאלתי את בעל הבית בכתובתי הקודמת כמעט כל יום אם המכתב הגיע. אבל הוא לא הגיע".

ב-26 למרץ הוא שוב הלך למשרד ההגירה כדי לשאול לגבי המכתב. פקיד משרד ההגירה אמר: "אין שום רשומה שלך במאגר המידע של המחשב מאז 2002". הוא ביקש ממנו למלא שוב את טופס הבקשה ולהמתין שבועיים נוספים".

ב-7 באפריל, ג'אנג ג'או-פיי קיבל מכתב ממשרד ההגירה שדוחה את בקשתו למעמד של תושב קבע.

"הלכתי למשרד ההגירה כדי לברר מה הסיבה. הם אמרו שאין שום סיבה והציעו שאבקש "אישור העסקה" במקום זאת. אבל ידעתי שיש סיבה. הסיבה היחידה – אני מתרגל פאלון גונג", אמר ג'אנג ג'או-פיי.

ג'אנג ג'או-פיי הכריז, כאשר הוא ומטפחים אחרים הלכו להבהיר את האמת ולהפיץ את הפא, המשטרה בדקה לעיתים קרובות את תעודות הזהות שלהם, ולפעמים לקחו אותם. באחד המקרים הוא נלקח לתחנת משטרה מקומית ופגש בקצין משטרה שהכיר בעבר. קצין המשטרה אמר לו: "כולם יודעים שזה מכוון לפאלון גונג. כל עוד אתה לא מופיע במהלך ביקור של מנהיגים סינים, לא תקבל אזהרות".

אישתו של ג'אנג אמרה: "הדברים הללו הביאו לחצים עצומים על הורינו. אמי כל כך דאגה לנו ולא יכלה לישון היטב, זה השפיע על בריאותה".

החברה שג'אנג עבד עבורה הגישה את בקשת "אישור העסקה". לאחר שבמשך שישה שבועות לא נתקבלה כל תגובה, משרד משאבי האנוש של החברה שלח מישהו כדי לברר, ונאמר לו: "קיימות סיבות לכך שהרישיון לא ניתן, אבל לא נפרט אותן".

ב-1 ליוני, החברה קיבלה הודעה רשמית שבקשת "אישור העסקה" של ג'אנג ג'או-פיי נדחתה.

ג'אנג ג'או-פיי אמר: "מאחר שאשרת הסטודנט שלי בוטלה לאחר שסיימתי את לימודיי, במהלך תקופה זו נאלצתי לבקר לעיתים קרובות במשרד ההגירה כדי לקבל "Social Visit Pass". האישור הראשון היה תקף לחודש. השני היה תקף לשבועיים בלבד. ב-2 ליוני, כאשר פניתי בפעם השלישית, הפקיד אמר: "מצטער, שתי בקשות שלך סורבו. מחר זה היום האחרון".

"אנחנו לא רוצים לחזור לסין ולסבול מהרדיפה", ג'אנג ג'או-פיי אמר. לו ולאשתו לא נותרה דרך אחרת מלבד לבקש מקלט.

בעזרת הממשלה הקנדית, ג'אנג ג'או-פיי ואשתו השיגו בקנדה מעמד של פליטים והגיעו בלי שום תקרית לטורונטו ב-5 לאוקטובר, 2005.