(Minghui.org)
לא מזמן זימנו מספר מתרגלי פאלון גונג מסיבת עיתונאים בבית המשרדים "רייבורן האוּס" אשר בעיר וושינגטון, כדי למקד את תשומת לב התקשורת באישה סינית מסוימת.
היא בשנות הארבעים המאוחרות שלה אך נראית הרבה יותר צעירה. מהתבוננות בהליכותיה המעודנות, קשה מאוד להאמין שהיא הייתה קרבן להתעללות פיזית ונפשית איומה.
שמה לי ווי-שיון מהעיר שן-יאנג אשר בסין, והיא נעצרה באופן לא חוקי פעמים רבות בגלל שהתמידה בתרגול הפאלון גונג. העלמה לי סבלה עינויים קשים בתחילת ינואר 2002, שהביאוה למצב שלא היה ביכולתה לאכול, לזוז ולדבר. כשהייתה על ערש דווי, בני משפחתה עשו מאמצים על אנושיים על מנת שתשוחרר לביתה מחמת מחלה. כשהייתה בביתה, המשטרה פיקחה עליה 24 שעות ביממה אך היא הצליחה להימלט לתאילנד, והגישה בקשה לאו"ם לקבלת מעמד של פליטה.
ביולי 2005, איש הקונגרס האמריקני ג'יימס סנסנברנר, יו"ר הועדה המשפטית של בית הנבחרים, כתב מכתב למחלקת ההגירה של משרד הפנים האמריקאי. הוא קרא למשרד הפנים להתייחס בכובד ראש לבקשותיהם של מתרגלי הפאלון גונג לקבלת מעמד של פליטים. משרד הפנים השיב שהוא יתייחס לבקשה בבוא הזמן.
ב- 21 בספטמבר, 2005, בעזרת ממשלת ארה"ב והסוכנות לטיפול בפליטים של האו"ם, הצליחה לי ווי-שיון להגיע לארה"ב. עבורה, הייתה זו סופה של תקופה של שבע שנות גלות.
לאחרונה, ראיין כתב של האתר מינגווי את העלמה לי ווי-שיון וביקש ממנה לספר את סיפור הרדיפה וההצלה:
כתב: האם את יכולה לספר לנו מה הביאך לתרגל פאלון דאפא מלכתחילה?
לי ווי-שיון: באביב של שנת 1996 נפלה בחלקי זכות גדולה ללמוד פאלון דאפא. הייתי חולה מאוד ובריאותי התדרדרה אף יותר לאחר שילדתי. סבלתי ממחלות רבות ומשונות ושום תרופה לא עזרה. מצבי היה נואש.
לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, כל מחלותיי נעלמו כלא היו. כוחות הפלא והעקרונות העמוקים של פאלון דאפא נתנו את אותותיהם. הפכתי לרגועה ושלווה, וגם יחסי עם בני משפחתי השתפרו ללא היכר. רבים מבני משפחתי, אשר חזו בשינוי הגדול שחל בי, החלו גם הם לתרגל פאלון גונג.
כתב: לאחר שהמק"ס התחילה לרדוף את הפאלון גונג, יצאת למחות שלוש פעמים והיית "עצורה באופן לא חוקי" 4 פעמים. התוכלי בבקשה לתאר לנו בפירוט את תלאותייך בזמן מעצרך הרביעי?
לי ווי-שיון: ב 13 בינואר, 2002, הרשויות גילו את מרכז ההפצה של חומרי הבהרת האמת – שם התנדבתי לעבוד. כמה מתרגלים ואני נחטפנו ונשלחנו לתחנת משטרת לין-קונג ב טיי-שיי, בעיר שן-יאנג. מנעו מאיתנו שינה במשך ארבעה ימים. חקרו אותנו לגבי המקורות של חומרי ההסברה ועל האנשים המעורבים בהכנתם.
פתחתי בשביתת רעב וסירבתי לענות על שאלות השוטרים. השוטרים חבטו בראשי בעזרת ספר עב כרס. הם כפתו את ידיי מאחורי מסעד של כיסא ואז משכו אותם כלפי מעלה עד שהאזיקים חתכו לתוך בשרי והתחלתי לדמם. הם דרכו על אצבעות כפות רגלי בעזרת מגפיהם הכבדים וכתשו אותם הלוך ושוב. הם בעטו בשוקיי וקרסוליי, והכו את שוקיי בעזרת מוטות ברזל בעובי של כ 8 ס"מ. חרקתי שיניים וסירבתי לדבר איתם.
למחרת היום, הגיעו שני שוטרים נוספים שהיו נחושים בדעתם לענות אותי. בעזרת בעיטות ומרפקים לתוך עמוד השדרה הם הכריחו אותי לגחון על הארץ. הם היכו בי שוב ושוב עד שאיבדתי את הכרתי ושכבתי משותקת על האדמה.
כתב: כיצד הצלחת לסבול כאבים כה נוראיים?
לי ווי-שיון: התעלמתי מהכאב. חשבתי בליבי: "אין זה חטא להיות מטפחת. הפאלון דאפא העניק לי חיים חדשים, ולכן לא אוכל לעשות דברים שעלולים להזיק לחברי המתרגלים". הרגשתי את כוחם של המחשבות הנכונות, אשר חיזקו אותי באמונתי.
אני נזכרת בתקופה הרוגשת שבה גרתי בסין. לבי היה רגוע ומחשבתי בהירה. גם כשפסעתי ברחוב סואן, הרגשתי כאילו שאני לבד בשדה פתוח. הרגשתי כאילו התמוססתי לתוך המרחבים והפכתי לענקית. קשה לתאר את הממד הזה במילים. במכתב שכתבתי לממשל האזורי, אמרתי: "הספר 'ג'ואן פאלון'" מלמד אנשים להיות טובים לפי העקרונות של 'אמת, חמלה, סובלנות' . 'אמת, חמלה, סובלנות' הם מאפייני היקום. מי שלמד את האמת לא יהסס להקריב את חייו למענה".
ביום השלישי הגיעו שני שוטרים גברתנים במיוחד. אחד מהם אמר לי: "אני הכיתי למוות את ג'ונג הנג-ג'י". השני אמר: "זה לא בעיה להרוג מתרגל פאלון גונג, משום שזה ייחשב כהתאבדות". (ג'ונג הנג-ג'י הוא מתרגל אשר היה גר בשכנות אלי. הוא עונה למוות בשנת 2001, והמשטרה שיקרה וטענה שהוא התאבד). השוטר שרצח את ג'ונג הנג-ג'י דחף אותי בגסות וסטר על פני. הייתי רגועה מאוד משום שכבר שחררתי את אחיזתי בחיים ובמוות. הבטתי בשקט בפניו של הרוצח. מחשבותיו של המטפח הן חזקות מאוד, במיוחד בעת שהוא עומד מול המוות. שקט שרר מסביב והאוויר היה כבד. ידו המונפת של הרוצח קפאה באוויר.
כתב: כיצד יצאת מבית הסוהר?
לי ויי-שון: ב 9 לפברואר 2002, לאחר שעמדתי איתנה בעינויים רבים, השוטרים פברקו צו מעצר על מנת שיוכלו לגזור עלי גזר דין מאסר. סירבתי לחתום על הצו, והתובע המחוזי אמר: "גם אם לא תחתמי אנחנו נרשיע אותך." לאחר מכן נודע לי שהם גזרו עלי 16 שנות מאסר. בהתחלה רציתי להגן על עצמי בבית המשפט אך אז חשבתי: "אין עלי להסכים עם המעצר הלא חוקי הזה שנכפה עלי. מקומם של אנשים טובים אינו בבית המעצר. עלי לצאת ולספר ליותר אנשים על העוול שנעשה לפאלון גונג; פאלון גונג מלמד אנשים כיצד לטפח ולהיות טובים".
בסין המושחתת, הדרך היחידה לצאת מהכלא היא ע"י מעצר בית מסיבות רפואיות. ידיי היו משותקות כתוצאה מהעינויים הממושכים וגבשושיות כיסו את גופי. תחושת הגירוד הייתה בלתי נסבלת. רגלי נותרו משותקות במשך עשרים הימים הבאים. כפות ידיי ורגליי התנפחו והעור נעשה שקוף, ונוזלים הצטברו תחתיו. לא יכולתי לאכול ולשתות. איבדתי את הכרתי, והרופא בבית החולים קבע שמצבי קריטי. על מנת להתנער מאחריות, "משרד 610" , בחוסר חשק, נתן לי אשרת מחלה. הייתי שלד אדם בזמן שמשפחתי הרימה אותי לתוך המכונית. אז הבנתי שחיי ניצלו.
למעשה, זהו רק קצה הקרחון של רדיפת הפאלון גונג ע"י המק"ס. יש מתרגלים שחוו דברים קשים בהרבה יותר. הסבל הנפשי עובר בהרבה את העינויים הפיזיים.
כתב: תוכלי להסביר בבקשה מדוע את סבורה שהסבל הנפשי עובר בהרבה את העינויים הפיזיים?
לי ווי-שיון: ברדיפת הפאלון גונג, המק"ס מעוות את העובדות ומנסה להכריח אנשים לוותר על אמונתם ולבגוד במצפונם ובעקרונותיהם, תוך כדי שימוש בשקרים, בשטיפת מוח עם "הגיון" מדומה, וע"י ניצול לרעה את אהבתם למשפחותיהם. זהו סבל נפשי שחודר לעצמות.
אני זוכרת פעם אחת שבה הובלתי למרתף של משרד בבייג'ינג. השוטרים השתעשעו לענות אותנו בדרכים שונות ומגוונות, כמו לתלות אותנו מאזיקי ידינו, או להכריח אותנו להתכופף קדימה כשידינו פשוטות קדימה בגובה כתפינו. הם התאכזרו במיוחד אל המתרגלים הגברים. היה זוג מתרגלים שהיו נשואים טריים. השוטרים עינו את הבעל והכריחו את האישה לצפות בסבלו ולשמוע את זעקותיו. הם אפילו שאלו אותה: "איך את מרגישה?"
בנובמבר 1999 נשלחתי למעצר במחנה דן-נן, על כך שביקשתי שייעשה צדק לפאלון גונג. יום אחד בני משפחתי באו לבקר אותי. הופתעתי לראותם. ליבי רעד כשראיתי את הדמעות על לחייה של אימי. היא אמרה לי: "פוּ (שם החיבה שלי), תכתבי את זה (הצהרת הסכמה להתכחש לפאלון גונג) וכך נוכל לחזור ביחד לביתנו, הקשיבי לי!" עצרתי את דמעותיי ועניתי: "אמא, לא עשיתי שום דבר רע, אני לא יכולה לכתוב את זה".
אמי אמרה: "אכרע ברך ואתחנן לפנייך". אחזתי בה ואמרתי: "אמא, בבקשה לא. בזכות תרגול הפאלון גונג הפכתי להיות בריאה ומאושרת, ואת יודעת זאת. אמא, מה שעשיתי הוא חוקי לחלוטין. הם אלו אשר מפירים את החוק!" אמי עזבה בבכי. צפיתי בה מתרחקת וליבי דימם. למה כל זה קורה? מפלגה פוליטית מפירה את החוקה ומנצלת לרעה את כוחה, מכריחה אנשים לעשות בחירה בין מצפונם לבין אהבתם למשפחתם. כמה אכזרי! כמה חסר לב!
הסבל הנפשי הגדול ביותר נקרא "חינוך מחדש". מתרגל פאלון גונג אחד "שחונך" בבית הסוהר, הבין מה קרה רק לאחר ששוחרר. הוא אמר: "באותו זמן הייתי ככלי חלול. זה היה גרוע יותר מלהיות מת". מילים אלה נגעו מאוד לליבי, ואני בוכה אפילו כשאני נזכרת בהם היום. סיבת היותו של האדם אדם היא משום שיש לו נשמה. ללא רוחו או מודעותו הוא נותר כגוויה מהלכת. הכביכול "חינוך" הזה זו שיטה שמשתמשת בשקרים ועינויים על מנת להכריח אנשים לוותר על נשמתם. היו מתרגלי פאלון גונג שסבלו מהתמוטטויות עצבים משום שלא הצליחו לעמוד בלחץ הנפשי.
המק"ס עושה שימוש בכל דרכי עיוות המחשבה והשיטות הרצחניות אשר צברה במשך עשורים של פעילות פוליטית, על מנת לרדוף את הפאלון גונג. למשל, מונעים מאנשים לישון במשך זמן רב ובכך גורמים להם לאבד את צלילות דעתם. אז מערימים עליהם בעזרת שקרים ומענים אותם על מנת שיוותרו על אמונותיהם. מטרתם היא לשבור את רצונך.
חורבן זה של חופש המחשבה שם לו למטרה את העם הסיני כולו. אני זוכרת שלאחר שהחלה הרדיפה, ב- 20 ליולי 1999, אף אחד לא העז לדבר עם מתרגלי פאלון גונג או להזכיר את הפאלון גונג. האם ייתכן שאיש מהם לא מסוגל לעשות את ההבחנה בין הטוב לרע? לא. אחרי עשורים של שטיפות מוח על ידי המק"ס, הרבה סינים נעשו אדישים לענייני מצפון וצדק. בידעם על הדיכוי האכזרי בזמן "המהפכה התרבותית הגדולה" ועל "מהלכים" רבים אחרים של השלטון בעבר הלא רחוק של סין, הסינים נתקפים בפחד גדול כשהם שומעים את המילים "מהלך פוליטי". הם יודעים היטב שרדיפת הפאלון גונג הוא בדיוק הדבר הזה - עוד אחת מה"מהלכים הפוליטיים" של המק"ס. אז כדי להגן על האינטרסים האישיים שלהם, הם מעדיפים לטמון את ראשם בחול.
לאחר ששוחררתי למעצר בית רפואי, משפחתי ידעה שיחטפו אותי שוב לאחר החלמתי. אבי אמר לי: "עלייך לרצות את תקופת מאסרך עד תומו". זה הרגיז אותי משום שאני יודעת שאף אדם עם טיפת מוח בקדקודו לא היה רוצה שבן משפחה תמים ייאסר על לא עוול בכפו. אך אבי עבד כתובע ציבורי עבור המק"ס ומוחו התעפש בתוך הסביבה העכורה הזאת.
כתב: האם משפחתך הסתבכה כתוצאה מהרדיפה כלפייך?
לי ווי-שיון: לאחר שנחטפתי בעקבות מחאתי בבייג'ינג, משפחתי לא חיה בשלווה יום נוסף אחד. מעבידי פיטר אותי וגרש אותי מהמפלגה. השתמשו בי כשק חבטות והשמיצו אותי במשך שבוע שלם מעל גלי האתר של הרדיו של החברה שלנו. זה היה בסגנון "המהפכה התרבותית" ושודר באוזניהם של יותר מ- 30,000 עובדים. הם הפיצו מסמך מסווג למחלקות ולמשרדים השונים של המפלגה. בעלי וכמה מקרובי משפחתי עבדו באותה חברה כמוני. אני יכולה לשער עד כמה זה תסכל אותם. לחצים רבים הופעלו על בעלי ש "יחנך אותי מחדש". הוא ניסה להגן עלי ולהתנגד ללחציהם, אך זה היה מעבר לכוחותיו.
הוטרדתי לעיתים קרובות בביתי ע"י נציגי המפלגה והמשטרה. הם אמרו לחמותי: "כלתך מתרגלת פאלון גונג ולכן כל בני משפחתכם נחשבים כעת למהפכנים". היא כל כך נבהלה עד שאיבדה את שפיות דעתה. הם גם הטרידו את ילדיי בבית הספר. ילדיי פוחדים לכנות אותי בשם "אמא" בעת שאנו משוחחים בטלפון. משפחתי התרסקה.
משפחתי נרדפה משום שנמלטתי בזמן שהייתי במעצר בית בשל בעיות בריאותיות. ביום שברחתי, גיסתי נחטפה ונלקחה לתחנת המשטרה. היא הוכתה וידיה נחבלו. השוטרים ערכו חיפושים בבתיהם והציבו בלשים שישגיחו עליהם.
על מנת להימנע מרדיפה נוספת, נסעתי למקום מרוחק להתגורר עם בן דודי. יום אחד, בן כיתה של בנו בא לבקר. בן דודי חשד שאדם זה הוא שוטר סמוי. נאלצתי לעזוב שוב ולחיות בגלות.
למעשה, מה שמשפחתי סבלה משקף רק חלק קטן ממה שסובלות מאות אלפי משפחות של מתרגלי פאלון גונג.