(Minghui.org)

ביולי 2000 נסעתי לערעור בבית משפט בבייג'ינג. משם נשלחתי חזרה למרכז כליאה העירוני ע"י משרד הביטחון של היחידה בה אני עובדת. הייתי עצורה שם חודש. לאחר מכן גורשתי מן המפלגה והוחתמתי מחדש על יחידת עבודה קשורה לקודמת אך רחוקה מביתי. אחרי חודש עבודה פוטרתי. מאז הטרידו אותי לעתים קרובות בכירים ממשרד הביטחון של עבודתי הקודמת וועדת הדיירים, בזה אחר זה, במיוחד בימים רגישים מבחינה פוליטית.

יום אחד אחה"צ ב- 17:00 בערך, פרצו לביתי שבעה או שמונה שוטרים ממשרד הביטחון המקומי והציבורי. באותו רגע קראתי חומר עדכני של דאפא ולא הספקתי להחביא אותו. מנהל המשרד הציג צו חיפוש וביקש לחתום עליו כדי שיוכלו לערוך חיפוש בבית. סירבתי לחתום. היועץ של המשרד הביטחוני הפוליטי אמר שאם יש לי חומרים של פאלון גונג עלי למסור אותם בעצמי, כי אם הם ימצאו אותם - המצב יהיה שונה.

הם הפכו את כל המגירות והארונות במטבח. באותו זמן לא הייתי רגועה ולא היו לי מחשבות נכונות חזקות. הייתי בפחד ודאגתי שימצאו את ספרי דאפא וחומרים שונים במקומות שהנחתי אותם. מנהל המשרד ושוטרים אחרים המשיכו כל אותו הזמן לשאול שאלות שהפריעו לי להתרכז בשליחת מחשבות נכונות. השוטרים הפסיקו לחפש והתיישבו בסלון. המנהל עדיין לא ויתר והמשיך. לבסוף הוא מצא את התיק הגדול שלי עם הספרים והחומרים של דאפא. מנהל המשרד התבונן בי בכעס ושאל: "האם לא אמרת שאין ברשותך חומרים של דאפא? מה אלה? כבלו אותה וקחו אותה לתחנה. אינך יודעת להתנהג אלא אם כן נכלא אותך לכמה ימים". היועץ אמר שלפי דעתו אין צורך באזיקים וציוה עלי להביא כמה בגדים להחלפה וללוות אותם.

הרגשתי ממש רע. לא עברה אפילו שנה מאז נכלאתי לחודש לאחר הערעור בבייג'ינג. בעודי מחליפה בגדים חשבתי שאני צריכה להשאיר פתק לבעלי, שהיה עדיין בעבודה. היועץ זירז אותי למהר. כתבתי פתק במהירות והחלפתי לבגדים יותר ייצוגיים. לקחתי עמי בגדים וצעדתי לפני היועץ. הוא ציווה עלי להיכנס למכונית המשטרה הראשונה, כשכל שאר השוטרים נכנסו לשנייה.

הגענו למשרד הביטחון שהיה בקומה השנייה. כל השוטרים עלו למעלה ואני נשארתי עם היועץ מאחור. באותו זמן, הייתי מאד רגועה להפתעתי. חשבתי לעצמי: "אני מטפחת, לא עשיתי שום דבר רע. מדוע עלי לפחד? הכי גרוע שיכול לקרות הוא שאמות. אין לי ממה לפחד". התמלאתי באנרגיה וכוח וכל השאר נראה לי לא חשוב במיוחד. כשנכנסתי למשרד היועץ, המנהל ביקש את היועץ לעזוב ואמר שהוא ידבר איתי.

באותו הרגע המנהל הפך לאדם אחר. הוא היה אדיב ולא כל כך שתלטן. הוא אמר שלא יקליט את השיחה ונוכל לדבר בחופשיות. הוא שאל אותי על המשפחה, העבודה והטיפוח. כיוון שלא היה בי פחד ולא החזקה, השיחה הייתה טבעית ורגועה. חשבתי על דברי המורה:

"איפה שיש בעיה, אנחנו הולכים לשם לספר את האמת" (הרצאת הפא בוועידת הפא במרכז ארה"ב בשנת 2003).

ניצלתי את ההזדמנות לספר לו איך כל המחלות שלי נעלמו אחרי שתרגלתי פאלון גונג, איך הפא מלמד בני אדם להיות טובים וכל הטיפול הלא צודק שסבלתי כשסנגרתי על דאפא בבייג'ינג. לא יכולתי לעצור את הדמעות כשסיפרתי לו על כך.

שיחתנו הייתה מאד נעימה וטבעית. הוא אמר: "אנחנו באותו הגיל. מהשיחה שלנו אני רואה שהתכונות הכלליות שלך טובות. את פוטרת מעבודתך בגיל כל כך צעיר ובנך עדיין הולך לבית הספר. אם תשתפי פעולה אתנו, אני מבטיח להחזיר אותך לעבודתך ולחברותך במפלגה". כששמעתי זאת מיד עמדתי על המשמר. עניתי בלי כל היסוס: "זה בלתי אפשרי. תחת השלטון הקומוניסטי אין שמים כחולים . גם כשזה טעות, תמיד טוענים שזה נכון. השלטון לעולם לא מודה בטעויות. תודה על כוונותיך הטובות". הוא ענה: "את צודקת. ככה זה".

נעשה חשוך והוא אמר לי: "את נראית אדם נחמד. מה שאמרת נשמע הגיוני. במקור רצו לכלוא אותך לכמה ימים. אני ארשה לך לחזור הביתה ואדבר עם היועץ". הודיתי לו. הייתי רגועה. ידעתי שזה המורה שדאג לי. היועץ נכנס ואמר: "מחשיך, בואי נלך". המנהל לקח את היועץ החוצה ודיבר אתו במשך זמן מה. יכולתי לשמוע את היועץ מתעקש לשלוח אותי למרכז כליאה. אך לבסוף הוא התרצה. ירדנו למטה. הם אמרו שכבר החשיך ורצו להכין למנהל ארוחת ערב. הוא סרב ואמר: "הארוחה אינה נחוצה כבר חושך. מדוע שלא תלוו אותה לביתה? זה לא רעיון טוב לגברת ללכת לבדה הביתה בחשכה". היועץ ליווה אותי לביתי. ברגע שיצאתי מן המכונית, המנהל הגיע גם כן במכוניתו. הוא ביקש את מס' הטלפון שלי ואמר שאם יהיו לי בעיות כלשהן, להתקשר אליו. נתתי לו את מס' הטלפון שלי.

הפכנו לחברים ושוחחנו מאז כמה פעמים. המשכתי להבהיר לו את האמת. הוא סיפר לי ששחרר כמה מתרגלים שהיו תחת סמכותו. הוא הוסיף ואמר שהוא רוצה לתרגל פאלון גונג אך יש לו בעיה עם ישיבת לוטוס מלאה. עניתי לו שהוא יגיע לכך אם ימשיך ויתמיד.

דרך תקרית זאת הגעתי להבנה של דברי המורה על מחשבות נכונות ופעולות נכונות והבנתי שהמורה תמיד שומר עלינו. בנוסף הבנתי את החשיבות של מחשבות ומעשים טובים באימות הפא .